1800 ק''מ ועוד קצת לכפר לא ידוע...חבורה מגובשת של חברים והמדריך, הניבו יחד טיול חלומי בחלקים הבלתי מתויירים של דרום יוון.
התמונות מספרות על טיול שהוא יותר מעוד טיול גיפים ביוון!
הדריך: דרור בן נבט
צילם: אייל סרוסי
תעלת קורינתוס
תעלת קורינתוס
היום הראשון לטיול
נפגשנו בנתב''ג וכבר היה קליק עם הקבוצה. כיף שככה נפתח טיול.
נחתנו באתונה ומיהרנו לתעלת קורינתוס, שם יכולנו לממש את חלומו הרטוב של כל ילד ולירוק על הסירות החולפות מתחת לגשר. אבל התאפקנו והמשכנו דרך השטח עד לטברנה הראשונה בטיול לארוחת צהריים.
משם לנאפפליו לטיול בסמטאות והליכה על הטיילת שכבר סגורה כשנה, אך מי יעצור אותנו. בסיום ישבנו לקפה בכיכר ובחזרה לחניה, מצא בריין, אלפא ג'וליטה מקסימה והכריז כי היא תהיה שלו (בסוף הטיול גם הדבקנו לה מכתב על החלון לטובת יצירת קשר, ומדיווח אחרון היא כבר בדרך לארץ).
היום השני
את היום השני פתחנו בגשם סוחף...
עשינו קניות לטובת פריסה עתידית בשטח על ההרים ויצאנו לדרך.
עלינו לרכס הפרנונאס ודילגנו מכיפה לכיפה בתוך היערות דרומה עד שירדנו למנזר מוני אלוניס לביקור חטוף אך גורלי מבחינת הטיול.
הביקור התברר כטעות גדולה מפני שלא מצאנו חן בעיני הנזיר ולדעת כולם קוללנו על ידו, קללה שהחלה לרדוף אותנו... כבר באותו ערב ירדנו לכפר פאוליטרה ללינה אך הפסקת חשמל קיבלה אותנו ולאור נרות אכלנו את הדגים ופירות הים.
אחרי כשעה של אוכל חזר החשמל והאיר את המלון של יורגו - מלון בוטיק על שפת הים שאין מילים לתארו!
אחרי קפה של ערב הלכנו לישון במיטות חלומיות.
היום השלישי
קמנו לזריחה מדהימה מהמפרץ, שקט ופסטורליות שמטפטפים לכל חלקי הגוף, עד לדפיקות חזקות בדלת.
בפתח עמדה אסנת שספרה לי שהיא גרא ושרון עשו הליכת בוקר על הטיילת ושרון נפצעה ברגל.
השאלה הראשונה שלי הייתה: ''מי עושה הליכה בבוקר ועוד בחופשה?''
אסנת לקחה אותי במהירות לטיילת, אספתי את שרון ונסענו למלון - שם יורגו מיהר והעמיס אותנו על האוטו שלו ובטיסה למרכז הרפואי בלאונידיו. פגשנו שם רופאה צעירה ומקסימה בסוף המשמרת של שלושה ימים שנאותה לתפור לנו את שרון בחזרה.
חזרנו למלון והתארגנו ליציאה, עלינו לתצפית על המפרץ ומשם ביערות אלפינים של עצי דולב, צפצפה וערמונים הגענו לקוסמאס, כפר הררי קטן שבפלטיאה שלו בתי קפה מדהימים.
אחרי קפה טוב, גלשנו דרך הרכסים עד למונובסיה שם כבש עידו את הפסגה וזכה להרבה כבוד. לאחר טיול בסמטאות נסענו לאורו של ירח מהמם, ויעידו על כך התמונות של אייל, עד גיטיו כדי לגלות שהמלון שהוזמן כבר לא קיים וכל החברה מהטברנה הקרובה צוחקים עלינו (זוכרים את הנזיר?), השתכנו מיד במלון אחר רק כדי להתעורר לזריחה קסומה על הנמל של גיטיו.
היום הרביעי
נסענו על הבוקר למערות הנטיפים של דירוס - מראה עוצר נשימה של זקיפים ונטיפים ואגם מים מתוקים והכול תת קרקעי. בסוף המערה יוצאים אל המפרץ של דירוס והלב מתמלא יוון.
עלינו לתצפית על חבל המאני ומשם התחלנו טיפוס על רכס הטייגאטוס, לא פשוט ולא קל הטיפוס אבל הנוף מפצה על הכול.
לקראת הצהריים היכו הנזיר וקללתו שוב - חוסר ריכוז של שנייה בנהיגה ושרון ואני איבדנו קצת את השביל. אחרי דין ודברים עם מספר עצמים לא חברותיים בצידי השביל חזרנו למוטב ועלינו לארנה לארוחת צהריים במסעדה שלא נפתחה דווקא היום (הנזיר...) וחיפוש אחרי מסעדה אחרת לקח אותנו הרחק הרחק, אבל איזה אוכל ואיזה נוף!
חזרנו לרכס ועלינו עד מתחת לפסגה ולאחר הפסקת קפה וניסיון של עידו להפסקת מנה חמה, שממנה לא הצליח לטעום, המשכנו וירדנו מהרכס לספארטה.
היום החמישי
יצאנו מספארטה אך לא לפני שביקרנו את פסלו של ליאונידאס - המלך הנערץ של הספרטנים שהוביל 300 לוחמיו אל מול הצבא הפרסי ועצר אותו, עד שנבגד ונהרג יחד עם כל לוחמיו בקרב תרמופוליי.
עלינו למיסטראס - ערש התרבות המערבית, ונקודת הפצתם של רעיונות פילוסופים הקיימים עד היום.
טיול רגלי בין המנזרים והארמונות הובילו אותנו למוזיאון. לאחר ביקור במוזיאון עלינו על הרכבים ושוב לרכס צפונה. עצירת הקפה התחילה במזג אויר אביבי שהפך סוער מאד (הנזיר לא מוותר וממשיך לרדוף...).
עלינו בדרך לא דרך להר וגלשנו ממנו בדרך הרבה פחות דרך - מלי הוכיחה את עצמה כתלמידה ממושמעת ובפעם הראשונה תפסה את ההגה בשתי ידיים!! (יש עדות מצולמת).
אל המנזר הגבוה והתצפית כבר הגענו בגשם שוטף. הירידה מהרכס על הכביש כאשר הגשם ממשיך לרדת - הייתה קשה ואתגרית! אייל שנהג ברכב שלי ואני היטלטלנו ימינה ושמאלה תוך כדי זריקת הזנב בפראות, מלי מאחורינו סיבסבה עם הג'יפ והגיעה כבר כמעט ל-360 מעלות סיבוב תוך סיום ביצוע נפלא לרוחב הכביש - אומנות במיטבה, גרא שראה את המופע לא התרשם וניסה להתחמק מפגישה עם מלי הוסיף תרגילי אקרובאטיקה משלו והחליק תוך כדי בלימה לצידו השני של הכביש, בריין החליט שזה לא בשבילו ופשוט עצר בצד לאות מחאה.
המשכנו בנסיעה ''מהירה'' של כ- 3 קמ''ש עד לכביש הראשי, ברכת הגומל, ומשם לקרטינה לגשר הקשתות והמצודה הפראנקית השולטת מעל.
באנדרצינה עצרנו למנת שווארמה מעולה בפיתה מטוגנת מיוחדת, אבל בלי טדזאזיקי שלא נראה לנו בקו הבריאות. כשירד הערב המשכנו וירדנו עד לאולימפיה ללינה.
היום השישי
על הבוקר התעוררנו ליום מקסים ויצאנו לסיור באולימפיה העתיקה - הסיור בין העתיקות המרשימות מרגש כל פעם מחדש.
בסוף הסיור טיפסנו על ההרים ממזרח, גלשנו לנהר לנדון להפסקת תה הרים יווני טוב, ושמנו פעמינו ללנגדיה שם הבטחתי לכולם חוויה קולינרית של צלי גדי שלא שוכחים!!! אכן היה שווה בהחלט!
על בטן מלאה עלינו להרים וגלשנו לאגם לנדון, כן ההוא מהנהר הקודם, הפסקת קפה עם עוגיות קוראבייה מעולות היה סיום קולינרי נאה ליום מוצלח.
המשכנו דרך דרכים הרריות עד לקלווריטה - עיירת סקי בהרים עם מדרחוב מקסים ומלון מקסים עוד יותר.
היום השביעי
לקחנו את הזמן ונסענו דרומה לכיוון פלנטריו, שם בכפר הציורי היינו עדים לחוויה מקסימה של טחינת קמח בתחנת קמח עתיקה המונעת ע''י מים.
התחלנו לטפס לעבר הר הלמוס. ולאחר תה של גרא ועיסוי של שרון לבטן שלי גלשנו לעמק מסיני כדי לטפס ממנו להר קיליני. הקפנו את הפסגה והגענו למערת הרמס היושבת על המצוק מול המפרץ הקורינתי, הראות הייתה מדהימה והנוף עוצר נשימה.
גלשנו מההר לכיוון המפרץ כדי לבקר חברה ותיקה של שרון ובריין, ואחרי ניווט אתגרי בין כפרים ורחובות הצלחנו להגיע אל הכפר ולפגוש את שלי הונדלאס - בחנותה הקטנה בקרן רחוב. הפגישה הייתה מרגשת וטעימה, ואחרי כשעה יצאנו לכיוון נאפפליו אל המלון מהיום הראשון - שבינתיים כבר נסגר לשנת החורף... לקחנו פסק זמן במסעדה על המים ולאחר מכן מלון טוב יותר קיבל אותנו בשמחה.
היום השמיני
לאחר מנוחה טובה יצאנו לקראת הצהריים למסלול שטח קצר - עלינו עם אחד הנחלים של הר אדרס לכיוון מנזר עם נוף מקסים של המפרץ הארגולי. ביקרנו בביתו של הנזיר ובמנזר עצמו על שלל חדריו. ועד לגג לשיזוף מהיר בשמש החורפית.
המשכנו לאורך הצוקים מעל מפרץ וויווארי עם חוות הדגים שבו ודילגנו ממפרץ אחד לשני עד שיצאנו לכפרי החוף ומשם לדידימה, נכנסנו דרך ניקרה לבולען ענק ובו שתי קאפלות תפילה צנועות. חצינו את הר אדרס וירדנו לעיירה אפידברוס שם במטבח של מייק אכלנו דגים יוצאים מהכלל.
ליד השולחן העמוס כל טוב גם סיכמנו את הטיול והמשכנו לכיוון אתונה, אבל הפעם לא על הכביש-האוטוסטראדה אלא על הכביש הישן המתפתל על קו המים עם עצירה לקפה של ערב בבית קפה על המים בקאבוס.
סיכום
אחרי שמונה ימים אני יכול להגיד שבהתחלה הייתי המדריך של הקבוצה אך ביום השמיני (באדיבות החברים) כבר הפכתי לחבר בקבוצה.
תודה לאייל על התמונות המדהימות, לבריין על הסנדביצ’ים החלומיים, לעידו על כך שלא אכל הרבה והשאיר לנו יותר, למלי על הביצועים המרהיבים בירידות בגשם, לגרא ואסנת על ארגון הקבוצה, ולשרון על הנהיגה המבצעית.
לי היה כיף גדול ואני מקווה שנוכל להיפגש ולצאת לטיולים נוספים בארץ ובעולם, הבטחתם לי ערב שקופיות... ואני עומד לדרוש את קיומו.
תגובות