דף מתוך

דרום אתיופיה - מסע מרתק אל השבטים הנידחים של עמק האומו

המסע לדרום אתיופיה מביא אותנו אל אחד האזורים הפחות מפותחים בעולם כולו, בו הזמן עומד מלכת – טריטוריות השבטים של דרום אתיופיה.
הדרום של אתיופיה הוא אזור פראי בו חיים בני שבטים שונים כבר אלפי שנים. אזור בו הלבוש הוא עורות של עיזים, הבתים עשויים מענפים ופרות יכולות להוות עילה למלחמות.
ינואר 2012

ברוב האזורים בדרום הדרכים לא מסומנות והתושבים לא דוברים אנגלית בכלל.  ברוב המקומות יש מלונות קטנים ומגעילים, בלי מים זורמים וחשמל רק 4 שעות ביום בין השעה 18.00 לשעה 22.00 וזאת באמצעות גנראטור ולכן יש גם הפסקות חשמל ב-4 שעות אלו.
לטייל בדרום אתיופיה הוא מסע אחורה אלפי שנות דור. המפגש עם השבטים האתיופיים העתיקים על מנהגיהם  שאין בהם שמץ של סימן מערבי והם ממשיכים לקיים את תרבותם העתיקה כמו שעשו מאות שנים - נראה אולי הזוי לחלוטין לאדם הלבן.

בדרום אתיופיה חיים שבטים מהמרתקים ביותר במזרח אפריקה. לאדם בן תרבות המערב חיים אלה נראים כמו הפרימיטיביות בהתגלמותה, אבל יש להם חיים מלאי מסורת ומנהגים שהם שומרים עליהם בגאווה. לכל שבט יש את המראה המייחד אותו משאר השבטים בלבוש, בתסרוקת ובצורת הבנייה של הבתים. לכל שבט גם שפה משלו. בימינו, אנשי השבטים כבר נחשפו לעולם המודרני והם מאד אוהבים כסף ושאר מתנות, אבל עדיין חיים ומתלבשים כדרכם. אסור בשום אופן לצלם אף אדם ללא בקשת רשות וסיכום מראש על תשלום (2 ביר=הכסף האתיופי נכון לינואר 2012 והסכומים בעלייה מתמדת). צילום ללא רשות או ללא סיכום מראש על גובה התשלום, אפילו מרחוק, עלול להסתיים מפגיעה פיזית כמו זריקת אבנים או כל דבר אחר המזדמן ביד, ועד לשימוש אלים בקלאצ'ניקוב המצוי אצל רבים מבין גברי השבטים.

אחד השבטים המסקרנים באתיופיה ואולי אף באפריקה כולה, הוא שבט המורסי (Mursi). רק בשנת 1970 גילו אנתרופולוגים בריטים את השבט. אנשי השבט מעולם לא שמעו על מדינת אתיופיה על אף שהם יושבים בתחומה. מספרם של בני השבט מוערך ב-6,000 איש, החיים במספר כפרים קטנים.  שבט המורסי חי בשמורת מאגו (Mago National Park), שמוגדרת כאיזור לשימור על ידי ממשלת אתיופיה. הטריטוריה של המורסי תחומה בין שלושה נהרות ורכס הרים, באיזור מורכב וקשה לגישה, מה שהופך אותם לאחת הקבוצות האתניות המבודדות ביותר בעולם. כמעט כל היבט של חיי היום-יום שלהם סובב סביב הבקר והיבולים שקובעים את רמת חייהם.

נשות המורסי מהוות את האטרקציה המרכזית בביקור בשבט וזאת בזכות דיסקית החרס המושחלת בשפתן. ההיסטוריה מלמדת סיפור קשה: בני השבט, ובמיוחד בנות השבט, היו ידועים ביופיים ובחוסנם הפיסי, לכן נלקחו לצרכי עבדות וכשפחות. כדי לכער את בנות השבט ולהפוך אותן לפחות נחשקות, החלו בנות המורסי לנקב את שפתן ולהשחיל בה את דיסקית החרס. הסיבות שבגללן התחיל המנהג כבר לא רלוונטיות, ובכל זאת הוא נשמר אולי כחלק מהרצון לשמור על אחדות השבט כסמל השחרור מעול העבדות, אבל כנראה ובעיקר כעסק שאפשר להרוויח ממנו כסף מהתיירים. כאשר נערה משבט המורסי מגיעה לגיל 15 עליה לעבור טקס ניקוב של שפתה התחתונה בעזרת קוץ עץ השיטה, כדי שתוכל לענוד את הדיסקית שבהדרגה גדלה עם התרחבותו של הנקב בשפתה. ככל שהדיסקית גדולה יותר, כך יצטרך בעלה לעתיד להעמיד יותר בקר כמתנה לאביה. נשות המורסי מורידות את הדיסקית כשהן הולכות לישון, כשהן אוכלות ובזמן קיום יחסים אינטימיים. כמו כן הן מורידות אותה מפעם לפעם כדי להקל על הנשימה. כשהדיסקית מוסרת נשאר חור פעור בשפה התחתונה והיא נראית משורבבת.

בנוסף למורסי נמצאים על גדות נהר האומו מספר שבטים מרתקים נוספים:

שבט ההאמר (Hamer) -  אולי המפורסם ביותר באיזור ונחשב מסביר פנים לתיירים. אפשר לזהות אותם על פי התסרוקת המיוחדת של הנשים – ראסטות קצרות שיוצרות מראה של קסדה צבועות באדום שמנוני. בני השבט ידוע בעיקר בזכות טקס הבגרות המכונה אוקולי (Ukuli) , שבמהלכו נער קופץ מעל קבוצה של 10 שוורים הצמודים זה לזה, משימה שדורשת שיווי משקל ואומץ לב. לטקס אין תאריך קבוע. הטקס שנמשך יום שלם מסמן את כשירותו של הנער להיות בעל. נער שלא עבר את הטקס בהצלחה לא יוכל להינשא. הטקס מתחיל בריטואל שבו נערות ונשים לא נשואות מבנות משפחתו של הנער מפצירות בבחור, תוך כדי ריקוד מתמשך וקפיצות, להצליף בגבן עד זוב דם. מחזה קשה לצפייה. הנשים לובשות חצאיות עור קטנות מקושטות בצדפים וחרוזים, ללא חלק עליון.

בנוסף למורסי נמצאים על גדות נהר האומו מספר שבטים מרתקים נוספים:

שבט הקארו (Karo) - שבט זה מונה כ-1,000 איש, המתגוררים בכפרים קטנים וציוריים על גדות נהר האומו. אנשי השבט מעוטרים בשלל צבעי גוף עשויים מתערובת מיוחדת של גיר, פחם, אבקת סלע צהוב וברזל. לעתים נדמה כי קיימת בין השבטים תחרות סמויה על איכות תערובות הצבע בה הם צובעים את גופם, כשכל שבט בטוח כי התערובת שלו היא הטובה ביותר לעור.

שבט נוסף החי על גדות נהר האומו שעל גבול קנייה הוא שבט דסאנץ' (Dasanech) החי על מצוק הצופה על נהר האומו. הטריטוריה של שבט דסאנץ' נמצאית על נהר האומו ויש לחצות בקאנו את הנהר כדי להגיע אליו. שבט דסאנץ' הוא הדרומי מבין השבטים החיים בעמק האומו. בני השבט חיים בעיקר על הבקר וגידולי תבואה וסוחרים בעיקר עם בני שבט קארו השכן. הם מנהלים אורח חיים פשוט המאפשר להם לשרוד שנו בצורת ארוכות בעזרת הדגה של אגם טורקאנה על גבול קנייה.

בגבעות מעל עמק האומו חיים בני שבט הקונסו  (Konso), העוסקים בחקלאות הררית מגוונת. הם יודעים לבנות טרסות ומערכת השקייה בסיסית. נושא מסקרן בייחוד את אנשי המערב הוא השימוש בסמלים פאליים בתרבותם. לכמה מהבקתות בכפריהם יש גג כפול המזכיר בצורתו איבר מין גברי. יש המייחסים סמלים אלה לכך שאנשי קונסו רואים בעצמם קבוצה חזקה ובעלת יכולת ושפע כלכלי.

סרטון משבט דורזה

כפר נוסף השוכן על רכס המתנשא מעל לעיר ארבע מינץ' (Arba Minch) הוא של שבט דורזה (Dorze), קבוצה אתנית קטנה המונה כ-30 אלף נפש,  הידועה בעיקר בזכות יכולת האריגה שלהם. בני שבט זה בונה את בקתותיו בצורה ייחודית כמו קונוס מעוגל מענפים ומסגרת במבוק המדמה ראש פיל. כל האזור ירוק ומלא במטעים של אנסט (Enset) שאלו הם עצים דמויי בננה ללא פירות שמהגזע שלהם מייצרים מעין קמח שמשמש לדייסה ולבישול. זהו אוכל שאפשר לאחסן במשך שנים והוא מהווה מרכיב חשוב מהדיאטה המקומית.

כפר נוסף השווה ביקור הוא שבט הארי (Ari).

טקס ההצלפות בשבט האמר בדרום אתיופיה - טכס המעבר מילדות לבגרות

לסיכום, עמק נהר האומו (Omo) הוא אחד ''המוזיאונים'' האנתרופולוגיים המרתקים בעולם, שם מתגוררות קבוצות אתניות שעד לפני כ-40 שנה כמעט ולא היו מוכרות לחוקרים ולמטיילים.
בכתבה זו התרכזתי והתמקדתי בעיקר בדמויות המגוונות והמעניינות של מספר קטן מבין שבטי עמק האומו אשר בדרום אתיופיה.
לאלבום התמונות המלא - הקליקו כאן

תגובות

12 תגובות

1

אורח/ת

22 ביוני 2012 ב 09:21

מרתק, מסע שכל אדם חייב לעצמו לפחות פעם ב

דרורה, היטבת לתאר ולצלם את החוויה החד פעמית שעברנו.
מעטים מספור הם המקומות שבהם שיניו החזיריות של המערב השבע לא נגסו עדיין. דרום אתיופיה ושבטי נהר האומו מהווים מפלט שכזה, אם כי לא לעוד הרבה זמן.
ממליץ לכל מי שיכול ,להגיע,לחוות ולהתרגש.
יישר כוח על הכתבה וגם על הצילומים שמשקפים את הצבעוניות ואוסף האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי המדהים הזה.

2

אורח/ת

22 ביוני 2012 ב 10:21

כתבה מופלאה דרורה,

והצילומים על אחת כמה וכמה,מצויין !!!

3

אורח/ת

22 ביוני 2012 ב 21:43

מרשים

סיכום מרתק של מסע מעניין, צילומים טובים שמעבירים היטב את אורח החיים והמנהגים של המקומיים, עבודה מרשימה מאוד!

4

אורח/ת

23 ביוני 2012 ב 12:06

מסע מרתק

הי דרורה,

הכתבה מהממת, נהנתי לקרוא וכל פעם לחזור לשם שוב בראשי...

תודה וכל הכבוד

5

אורח/ת

23 ביוני 2012 ב 12:28

מסע לאתיופיה "שבטים נידחים"

כתבתה של דר' דרורה בהרל הינה אחת הכתבות היפות ביותר שהופיעות בכתבי עת שונים ומגוונים לאחר הטיול לשבטים הנידחים של דרום אתיופיה, מסע לו הייתי שותף
הייתי שותף למסע אך לאחר קריאתה של הכתבה של דר' דרורה בהרל הננני מוכן ומזומן ליסוע לשם שוב הפעם שכן בכל זאת הכתבה מחדשת לי ונראה לי שיש דברים שלא ראיתי או שארצה לראותם שנית.
אגב, השבטים הנידחים של דרום אתיופיה הם "שבטים נידחים" כאילו..... שכן כל בר בירב מגיע לשם בג'יפ, משלם ומצלם אבל אין את זה בתל אביב או בכל מקום אחר למעט שם

6

אורח/ת

23 ביוני 2012 ב 12:39

תודה

תודה אהרון על דבריך היפים

7

אורח/ת

23 ביוני 2012 ב 22:12

מעניין ומרתק

כל הכבוד,המשיכי להעשיר אתנו בידיעותייך ובתמונותייך המרשימות
אוהבת ומחבקת

8

אורח/ת

24 ביוני 2012 ב 13:52

יופי של כתבה

הכתבה ממצה ומאד מענינת. מציגה לעומק את השבטים ומנהגיהם. גלריית התמונות עשירה והפורטרטים מצולמים נפלא ומוצגים בצבעוניות ובחיתוך הנכונים. בסה"כ - חוויה!

9

wunsch1

16 ביולי 2012 ב 10:38

דרום אתיופיה

דרורה היקרה,

תמונות נהדרות, מלאות רגש המשקפות נאמנה את התרבות המקומית.
אני מוכרח לציין, שזו פעם ראשונה אני חווה הפרייה הדדית עם תלמידים.
נכון שלמדת אצלי לא מעט בתחום הצילום, אולם את המקרה הראשון בו גם אני הועשרתי בעיקר בתחום הקומפוזיציה המיוחדת שאת יוצרת בצילומים, בעיקר בנושא הפורטרטים.
יוסי וונש
 

10

אורח/ת

15 באוגוסט 2012 ב 20:03

מופלא

דרורה יקירתי, מופלא, מרתק, את הצלחת לקחת אותי לשם....אנשים יפים
היכולת שלך לתאר את החוויות ואת הוואי המקום מדהים
הצילומים...אין מילים
רוצה לנסוע איתך

כל הכבוד לך
שרי

11

אורח/ת

28 ביולי 2014 ב 12:03

דרום אתיופיה - מסע מרתק אל השבטים הנידחים של עמק האומו

מאוד מעניין ותודה רבה

12

אורח/ת - אתי א

06 באוקטובר ב 16:14

WOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOO
איזה צילומים נהדרים
מחכה לרגע שאוכל להגיע לשם.
מרגש הצילום של המבוגר בשחור לבן.
צילום ענק.
ובכלל תענוג לקרוא.

דף מתוך