מועדון ג'יפ - רנגלרים במדבר סהרה

נפגשנו קרוב לסיני. נסיעה ארוכה ממרכז הארץ, גרמה לחלק להנות מלילה בצימרים של עזוז הסמוך. הישובים הקטנים באיזור לא מוכרים לכל אזרח בארץ אז ניצלנו הזדמנות טובה, להכיר ולשמוע על המושב והסביבה מהמקומיים. החורשה הסמוכה היוותה את התפאורה למפגש, התארגנות והיציאה לדרך. לפנינו דרך ארוכה מאוד ובשלב זה, אין לדעת אם נשלים אותה או לא.

הטיול מתחיל בחימום. נוסעים בשביל ברור, אך מהר מאוד עוזבים אותו, יורדים דיונה נמוכה ואחריה, טיפוס קליל לראש דיונה . כמה דקות אחר כך, אני שם לב שאני נוסע רק עם חצי שיירה. מסתבר שהחבר'ה התחילו לשקוע והבלאגן חוגג. מהבושה, אף אחד לא דיווח בקשר. מסתבר שמי ששקע שקע, חולץ לאחור, ניסה שוב, שקע שוב, הבא אחריו ניסה, שקע, חולץ לאחור וחוזר חלילה. בינתיים, ניצלנו את הזמן לשתיית בירה קרה ולשיחה ערה. אחרי ששתינו את כל הבירה וגמרנו לדבר על כל הנושאים שבעולם, החלטנו לברר מה עלה בגורל השקועים. מסתבר, שעם תום החילוץ, ניסו השקועים לחבור אלינו אבל במהלך הנסיעה, הנווט מצמץ, איבד את הכיוון והוביל את השיירה היישר לכיוון מצרים. למזלנו, השלטים על שדות המוקשים רמזו לשיירה שהיא לא בכיוון, אף אחד לא עבר את הגבול ומקרה עזאם עזאם לא חזר על עצמו. הפעם. אפשר לחזור לשגרה.

טוב, ברור שככה אי אפשר להמשיך, כי לא נצליח לסיים חצי מהתכנון. הגיע הזמן להעיר את כולם ולהכניס אותם לאווירת דיונות אמיתית. נוסעים בין הגבעוניות ומגיעים לראש דיונה גבוהה ותלולה. כל מי שחשב שדיונות זה פשוט ולא מפחיד ו''קטן עליו'', הבין שטעה. פה צריך אומץ וקור רוח ומקצועיות וכל טעות, עלולה לעלות ביוקר.

ממשיכים. לפנינו סדרה של חצייה - טיפוס וירידה של דיונות. עם כל חצייה רמת הנהיגה עולה משמעותית. גם אם לא כולם מצליחים, אף אחד לא שוקע. עוד ניסיון אחד או שניים, שיפור הביצוע וכולם בראש הדיונה. רמת הביצועים מאפשרת להעלות את קצב הטיול. מעכשיו, כולם מטפסים ויורדים דיונות, באופן שוטף.

אחרי כמה שעות של נהיגת דיונות אינטנסיבית, מגיע הזמן לעצור קצת, לנוח, לאכול ולשתות משהו קל ולהתארגן לחלק הבא - נהיגה מהירה לאורך כ - 30 ק''מ בחול רך ודיונות נמוכות. התנאים האידיאלים לכל חובב נהיגת ראלי.

לאחר כחצי שעה רצופה של נהיגה במהירות הקרובה ל 100 קמ''ש, הגיע הזמן למנוחה רצינית. מתמקמים תחת אקליפטוסים מצלים, פורסים מחצלות, כסאות ושולחנות, מוציאים אוכל ושתייה ונהנים ממזג אויר נעים במיוחד.

החלק השני של הטיול הוא המשך ישיר של החלק הראשון. דיונות וחולות רכים. ממשיכים להשתולל ומחפשים חולות שנראים רכים במיוחד. בשלב הזה אין ממש סיכוי שמישהו ישקע. כולם כבר מתורגלים, מבינים מה ואיך צריך לעשות והשיירה ממשיכה למרות נסיונותיי לספק דרמות. החלק האחרון של הטיול לעומת זאת, שונה לגמרי. סיימנו עם החולות הרכים והדיונות ונכנסנו ל''גן שעשועים'' שכולו טיפוסים, ירידות, חריצים ומעברים טכניים והכל באדמת לס לא מזיקה. אפשר לבדוק את יכולות הרנגלר אבל לא פחות חשוב, את אומץ הנהג. כל אחד יוצא לחפש את ההרפתקה העדיפה עליו ואחרי כשעה אנו נפגשים שוב ויוצאים יחד לנקודת הסיום.

סיימנו טיול שונה לגמרי מהטיולים שהורגלנו להם. הרנגלרים הצטיינו גם בשטח חולי ודיונות והדבר רק העצים את ההבנה, שרנגלרים בנויים לכל ויש להם יכולות ונתונים, שיתבלטו לטובה בכל סוג שטח. גם לנהגים צריך לפרגן, על יכולת למידה מהירה, הבנה מתי ואיך עושים מה ושמירה על קצב נהיגה מהיר מאוד לאורך זמן וכל זאת, ללא גרימת נזקים לרנגלר שלהם. את עיטור הגבורה, מקבלים הפעם בני המשפחה של הנהגים, ששיקשקו איתם בירידות וטיפסו איתם את העליות אך בעיקר, קפצו בתוך האוטו כל היום, ללא כל שליטה. ואם כבר מדברים על קפיצות, כל הכבוד לחיים סגל, שליווה אותי כל היום ויחד, כמו שני חמורים, קפצנו בראש.