מועדון ג'יפ - רנגלרים רוביקונים בעשוש וורדית

התחלנו את הטיול בדימונה, כדי לנצל את הנסיעה הארוכה דרומה, לביקור בעוד כמה מקומות בדרך לשמורת עשוש. העומס בנקודת המפגש חייבה אותנו לצאת למקום יותר שקט, כדי להתחיל את הטיול באופן מסודר. יצאנו לעבר מישור רותם ולפתח מכתש חצרה ועצרנו תחת שיטה גדולה בנחל ימין, כדי לקיים את השיחה המסורתית של תחילת טיול. שילבנו בשיחה הרצאת אורח של עזרי אלון מהרט''ג ויצאנו לדרך.

את הירידה מזרחה לעבר הערבה, עשינו בדרך הישנה לאילת, היא דרך מעלה עקרבים. עצרנו להעלות מן השיכחה את שרידי וסיפורי העבר, נהננו מהנוף היפה הנשקף מהמקום והמשכנו מזרחה.

ירדנו לערבה ונכנסנו לשמורת נחל שיזף. למרות שהשבילים באיזור סומנו כבר לפני כשנה, הם עדיין לא עמוסים במטיילים. החולות הרכים והעמוקים, הפתיעו את מי שחשב שמצפה לנו רק שטח טרשי. עצרנו לרגע להנות מתצפית על הערבה הירדנית, ויצאנו לקטע ראלי ארוך ומהיר מאוד דרומה. המהירים רשמו מהירות תלת ספרתית בשטח והאדרנלין התחיל לזרום. סימני השטפונות הראשונים של השנה, ניכרים היטב בשטח. חלקי כביש שנסחפו, צמחייה שנעקרה ואם גם נסחפו שניים-שלושה מוקשים לדרך בה נסענו, הרי שהתמזל מזלנו ולא הפעלנו אותם. חצינו את כביש הערבה מערבה ונכנסנו לנחל עשוש ולמעלה עשוש הנמצא (למרבה הפלא) דווקא בנחל צופר.

מעלה עשוש

מעלה עשוש

מעלה עשוש הוא מעלה מטעה. אמנם, זוית הטיפוס תמיד מרשימה, אך רבים נוטים לזלזל בו. לאורך השנים, גבה המעלה קורבנות ברכוש (ציריות, דיפרנציאלים, פגושים, מדרגות צד וחלקי גוף אחרים) ורכבי שטח רבים, כולל רכבי שטח צבאיים, התהפכו בו. עם הגיענו, קיבלנו שיעור חינם בסכנה שבטיפוס לא נכון - סופה תקועה באמצע המעלה על שלושה גלגלים בשל שיפוע צד חריף, כשפסע בינה ובין התהפכות. המראה המפחיד הכניס את הנהגים לדריכות והוציא את כל השאננות מהראש. 20 דקות אחר-כך, ניצבו 14 רנגלרים גאים בראש המעלה. שיא עולמי חדש! כל הכבוד.

אחרי מעלה עשוש, הלכנו לנוח תחת השיטה הגדולה של נחל זעף. למרבה הפלא, מצאנו אותה ריקה מאדם. קצת אלכוהול, בירה קרה, קפה שחור, עוגות, עוגיות, פיתות ואסור לשכוח שצריך להשאיר מקום בבטן לארוחת ערב. בשלב הזה, עוד לא הבנתי מה מחכה לנו. ממשיכים דרומה לכיוון מושב פארן, מגיעים לחניון הלילה ומתמקמים ללינה וארוחת ערב.

חניון הלילה

חניון הלילה

שיא הטיול הוא חניון הלילה. השלב שבו יוצא לך לשבת ולדבר עם החברים, בלי שמישהו ממהר הבייתה, בלי הגבלת שתיה כי צריך לנהוג, בלי גינונים ובלי מחיצות. איכות הטיול והאנשים מתבטאת פה. האינטרקציה, העזרה ההדדית, הנושאים המשותפים, החברויות הנרקמות. בייחוד בשביל אלה יצאנו לטיול בן יומיים. כדי לגלות את האנשים מאחורי הרנגלר. מייד עם פריקת הציוד, בועז מתחיל להכין שניצלים, ענבר אמנם מפקדת על ההפקה, אבל לוסי היא הרסרי''ת. המנגל נדלק וארוחה מלכים מתהווה מול העיניים. טיילתי לא מעט בחיי ואכלתי ארוחות גורמה בשטח, שהכינו חברות המתמחות בכך ומעולם לא נהניתי כך מהחברותא ומהאוכל, כפי שנהניתי הפעם. המעלות, האתרים והסיפורים יפים וחשובים, אך הם רחוקים מלהיות העיקר. האנשים הם העיקר והתברכנו בקבוצה איכותית ומלוכדת. הם חולקים את האהבה לרנגלר (ברור למה), אבל גם שותפים לדברים אחרים. עיסאם ולריסה היו חייבים לישון בצימר אבל לא ויתרו על הארוחות המשותפות. עזבו רק אחרי ארוחת הערב והשכימו להיות עם כולם, בארוחת הבוקר. לראות ולא להאמין.

המקלחת של קויש - גם היא מבית מכשירי תנועה

המקלחת של קויש - גם היא מבית מכשירי תנועה

השמש זורחת ואיתה עולים ריחות ארוחת הבוקר. אני פוקח עיניים ורואה שמאהל כמרקחה. מי שאמר שרסרי''ם לא ישנים, צדק. לוסי כבר הספיקה להכין בצק, לתת לו לטפוח, להכין כדורים, להפוך אותם לפיתות, לאפות אותם על הסאג' ולמלא את כל המדבר בריח נעים של אפיה. במקביל, בן מכין חביתות, עיסאם שקשוקה, חן פנקייק, סלט טרי חתוך כבר ומה לא. מזל שנשארו לי באפלים. עם ארוחת הבריאות הזאת, לא הייתי יכול לסיים את היום על הרגליים.

את בוקר היום השני, הקדשנו לשבילים הצדדיים והשקטים של אזור פארן. הדרך קלה ברובה אך מידי פעם, יש בה מכשולים המחכים לחבוט בכל גחון המטפס עליהם. בשל מיעוט מטיילים, הנוף סביבנו בלתי מופרע. צבאים חוצים את הדרך ללא חשש, הרים אדירי הוד מסביב, אין אדם בסביבה, שקט. הטבע שלנו.

את ההפסקה הגדולה עשינו בסיק. בסוף מעבר רגלי צר מתגלה רחבה עגולה ללא תיקרה, המוצלת רוב שעות היום. שוב אוכל וקפה (כאילו לא אכלנו כלום הבוקר), טמפרטורה נעימה ושקט מסביב. אפשר להישאר כאן כל היום, אבל הזמן רץ ולפנינו דרך ארוכה. חוזרים למכוניות, עוברים במעבר צר עם בורות והצלבות, חוצים את נחל פארן ומתחילים את הטיפוס למעלה ורדית.

מעלה ורדית

מעלה ורדית

מעלה ורדית הוא מעלה קשה. אי אפשר שלא להבחין בזה, כבר במבט ראשון. בורות גדולים, מדרגות גבוהות, פודרה, זוית טיפוס חדה וסכנה, מכניסה לשיפוע צד. גם הנהגים הרגועים ביותר, חויים מתיחות מסוימת לפני תחילת הטיפוס. אנחנו בחרנו להגיע למעלה בסוף הקיץ, ולנסות לטפס אותו במצבו הגרוע ביותר - בסוף הקיץ, כשההבורות גדולים, הפודרה עמוקה, כשאין אחיזה וקשה לשמור על קו הנסיעה. איך היה? אפשר לכתוב בפירוט, מה ואיך ומי, אך התמצית תגלה הכל: תוך שעה מרגע ההגעה, טיפסו 12 רנגלרים (חלקם סטנדרטייים ולמטה מזה), את המעלה ללא נזקים, ללא שברים, ללא גרירות, ללא סכנות. וזה אומר הכל. על כולם.

הדרך שלנו פונה מראש מעלה ורדית לעצירה בתצפית היפה מראש ג'בל אבו טקיה, המוכר יותר בשמו הר כיפה. מעלה חדוד ומעלה הר כיפה, אינם מהווים אתגרים ממשיים וההליכה לנקודת התצפית, היא חילוץ עצמות מרענן.

סיכום

את שיחת הסיכום עשינו תחת אחת השיטים של נחל יחם. סיימנו וסיכמנו שנת פעילות ראשונה. האנשים: גם אם היינו מחליטים לבחור את המשתתפים, לא היינו מצליחים ליצור פסיפס כה מוצלח, שהתחבר והתחזק מטיול לטיול. בתקלות (לא היו הרבה), בעזרה הדדית, בשותפות עניין ובהבנה שלמען הקבוצה, כולם צריכים לוותר קצת. המקומות: הארץ שלנו מסתירה סודות וסיפורי עבר, יש בה נופים יפים, מקומות ששכחנו ושנגלה בפעם הראשונה, פינות חבויות, צבעים וגוונים מנוגדים ואנו רק בתחילת הדרך. לפנינו שנים ארוכות עד גילוי כל צפונותיה. הרנגלרים: במשך שנה שלמה לקחנו את הרנגלרים לכל תוואי דרך אפשרי (כמעט). שטח טרשי קשה, שבילי ראלי מהירים , דיונות עמוקות ובכולם התבלטו תכונות אחרות של הרנגלר. ה JK רנגלר, הוא רכב השטח הוורסטילי ביותר שיש ושהיה, בעולם רכבי השטח. אין לו מתחרים אמיתיים וגם אין לו מתחרים פוטנציאליים. הוא בודד בפסגה ואי אפשר שלא לאהוב ולהתרשם מיכולותיו. מכשירי תנועה: הגוף שבלעדיו כל פעילות מועדון ג'יפ - רנגלר לא הייתה קיימת והגוף שתומך בכל דרך בפעילות המועדון.

ברכות לשנה החדשה

תודה לכולכם על הכל. איחולי בריאות ובשורות טובות לכולכם. שנמשיך לטייל, להכיר ולהנות מהארץ וזה מזה. להתראות בעונת הטיולים החדשה.