יומן מסע לדרום רמת הגולן 22/7/17

לטיול שלנו שהוגדר מלכתחילה כקל עד בינוני ומתאים גם לג'יפונים ועם שתי עצירות לרחצה בבריכות, התייצבו יואב אנגלישר והילדים בטראנו הלבן שכבר היו איתנו בטיול חוצה נגב בפסח שייזכר לשנים רבות כאחד הטיולים המכוננים. משפחת לקח הגיעה בג'יפ רוביקון לבן וחדש, משפחת הרשקוביץ עם ילדים קטנטנים בדיסקו 4 המפנק,  משפחת גולדמן בג'ימני מינימליסטי ואשר מרקו עם הבן ועוד חבר בסובארו  XV  אדומה וגיבורה.

תדריך קצר ויצאנו לדרך. ביקרנו באנדרטת הטייסים הטורקיים וטיפסנו בשביל המתפתל לעין שוירח. כאן זכינו לא רק לטבילה מרעננת (המים בבריכה בעומק של מעט יותר ממטר, נכון ל-22.7) אלא גם לפגוש את האיש והאגדה שמאחורי המקום הקסום הזה – ירח פארן מקיבוץ האון שמטפח את המעיין והבריכה לטובת כולנו כבר לא מעט שנים. ירח כבר לא בחור צעיר, אבל הוא נמרץ כמו נער ומלא בסיפורים.

אחרי הרחצה והמנוחה המשכנו בטיפוס לכיוון ''מוצב הנברונים'' – העליה שפעם היתה דרדרתית ומלאה בהצלבות ואיתגרה רכבי שטח לרוב היא היום סתם שביל בעלייה וכל ג'יפון 4X4 נוסע בה בקלות. ביקור במוצב הנברונים שלצערנו נאטם ע''י משרד הבטחון (למה? ככה. כי אפשר) ועצרנו לארוחת בוקר מאוחרת בחורשה המצלה של עין עקוב. מקום יפהפה, נקי ומסודר עם שולחנות פיקניק ומעיין זורם.

המשך תנועה תו''כ תצפיות נוף מהר נמרון חציית כביש 98 ותנועה בשבילי השדות של מבוא חמה לכיוון הכביש המשובש המתפתל לכיוון שמורת מצוקי נחל מיצר. הכביש הולך ומתפורר,  דורש עירנות רבה ונהיגה איטית וזהירה - אבל הוא עדיין אחד מקטעי הדרך היפים בישראל – הגענו לחציית נחל מיצר עצמו (יבש בעונת הקיץ) במעבר אירי ותצפית על משולש הגבולות ישראל-ירדן-סוריה ועל נחלי הירמוך והרוקד שמתחתינו.

מכיוון שחום הצהריים היה כבד מנשוא וכבר כמעט שעתיים חלפו ועדיין לא הרטבנו את עצמנו שוב במי מעיין קרירים – הגיע הזמן להפנות גלגלים לכיוון עין אי''ה. עוד בריכת בטון – הפעם מעט עמוקה יותר (מעט יותר ממטר וחצי ) אבל קצת קטנה יותר. ובכל מקרה משובבת נפש למרות שהיא חשופה לחלוטין לשמש. אבל מסביבה – סבך צמחיה, שיחי פטל ועצי תאנה מניבי פרי מתוק וטעים. 

קטע הנהיגה הבא מוביל אותנו בחזרה לכביש 98 לפניה ימינה לכיוון סוסיתא ולנסיעה בשבילים קצת יותר מאתגרים שממערב ליישובים אפיק, נאות גולן, בני יהודה וגבעת יואב  - עליות וירידות שמתפתלים על מדרונות העשב והבזלת בינות לשרידי מוצבים ותותחים סוריים ישנים ונוף מדהים על הכנרת. הגענו למצפה אופיר – מקום יפה ומסודר עם שולחנות ונוף מהמם ושם פרסנו ארוחת צהריים מאוחרת.

ממצפה אופיר יצאנו לקטע השטח האחרון בטיול – הירידה לבני יהודה הישנה (ביר א-שגום) ומשם למצפה נוקייב ולכביש 92.  זהו קטע דרך שלמרות שהוא מתבצע בירידה הוא כבר דורש יתר עירנות בנהיגה, עיניים על השביל ושמירת מרחקים. זהו שביל לא סלחן לטעויות שבחורף עלול להיות גם מסוכן. אבל הנהגים בקבוצה הקטנה שלנו הפגינו סבלנות ומיומנות ובסביבות השעה 17:00 אחר הצהרים מצאנו את עצמנו על כביש 92. עייפים ומרוצים.

היה חם. אבל גם כיף – טיול רגוע, ללא לחץ. נטול דרמות. ללא חילוצים, נזקים ופנצ'רים ושאר מרעין-בישין. עם מינון טוב של נהיגה ונוף, שטח וכבישים, עצירות וטבילות במים מרעננים. והעיקר – קבוצה מצויינת של אנשים טובים. נהגים טובים. אווירה טובה. אני נהניתי ומקווה שכולם נהנו כמוני. תודה לכולכם ונתראה בטיולים הבאים!