האם נזקי "גנב לשעה" מכוסים בביטוח המקיף של הרכב?

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח במרוקו ואין לה כל קשר לכתבה

אייל דגן מסר את רכבו לניקוי במכון שטיפה. זמן מה לאחר מכן קיבל הודעה שאחד מעובדי המכון לקח את הרכב לנסיעה פרטית מחוץ למכון וגרם לתאונה. דגן הוזהר שלא למסור פרטים אלה למשטרה או לחברת הביטוח פן יבולע לו. "תשבור את הראש עם הביטוח שלך ותיקח את זה על עצמך", נאמר לו.

חברת ביטוח המקיף של דגן הייתה מנורה. מתוך חשש לחייו וגם משום שסבר כי זהות הנהג אינה רלבנטית לכיסוי הביטוחי מסר דגן דיווח ראשוני למנורה כי הוא עצמו נהג ברכב. אולם משהתברר לו כי פרטי הנהג רלבנטיים למנורה, מסר מיוזמתו לחוקרי הביטוח את פרטי האירוע הנכונים.

אף על פי כן דחתה מנורה את תביעתו ודגן נאלץ לפנות לבית משפט השלום באשדוד.

בפני השופט עידו כפכפי טענו נציגי מנורה כי הדיווח הראשוני נעשה בכוונת מרמה ולכן סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח פוטר את מנורה מכל חבות.

השופט כפכפי שמע את עדויות הצדדים והגיע למסקנה כי דגן מסר את הדיווח הראשוני השקרי משום שחשש מעובד המכון העבריין ולא סמך על המשטרה שתגן עליו מפניו. "בנסיבות מיוחדות אלה יש לקבוע כי הפרטים השקריים שמסר דגן לא נמסרו בכוונת מרמה", קבע השופט.

כעת העלו נציגי מנורה טענה משפטית: ביטוח מקיף מכסה רק נזקי "גניבה לתמיד". כלומר, כאשר הגנב לא התכוון להחזיר את הרכב לבעליו. הביטוח אינו מכסה נזקי "גנבה לשעה" שנעשית בידי נוהג ברכב ללא רשות, כמו עובד המכון במקרה זה, שהתכוון להחזיר אותו בתום השימוש הפרטי לבעליו.

בתחום ביטוח הרכב, הזכיר השופט, משרד האוצר כפה על חברות הביטוח פוליסה תקנית. זו קובעת כי המבוטחים מכוסים מפני כל נזק שנגרם תוך כדי גניבה. אולם משרד האוצר לא קבע אם המונח גניבה מצומצם רק לגניבה לתמיד כהגדרתו בחוק הפלילי או גם לגניבה לשעה המוגדרת בחוק הפלילי בנפרד כשימוש ללא רשות.

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח במרוקו ואין לה כל קשר לכתבה

השופט כפכפי צלל לתוך פסיקת בתי המשפט בסוגיה. השופט מצא כי בית המשפט העליון כבר לפני 25 שנה בפרשת סיני פסק כי "אין כל טעם בהחלת הגדרותיו של החוק הפלילי על פוליסות ביטוח" אלא יש לפנות לדיני החוזים ולפרשנות חוזים. על בסיס תקדים זה שופטים רבים פרשו את המונח גנבה בתחום הביטוח באופן רחב ככולל בתוכו גם נטילת רכב ללא רשות מתוך כוונה להחזירה לבעליה. כך למשל בפרשת בן שטרית בנו של המבוטח שסבל מפיגור שכלי והיה חסר רישיון לקח את רכבו של המבוטח ללא רשות. בפרשת אלטורה אחיו של המבוטח נטל את רכבו ללא רשות. בפרשת קליגר עובד מוסך נטל את רכבו של הלקוח ללא רשות. השופטים שישבו בדין במקרים אלה קבעו כי גם גנב לשעה הוא גנב לצורכי פוליסת ביטוח המקיף ולכן יש כיסוי ביטוחי. אכן יש גם שופטים שפסקו אחרת, אולם דעתם אינה מקובלת עלי, ציין השופט והסביר:

המבוטחים משאירים כדבר שבשגרה מפתחות רכב בידי נותני שירות. אין להם יכולת פיקוח ממשית לוודא מי נוהג ברכבם כאשר הרכב נמצא שם. לכן הציפיות הסבירה של המבוטחים היא כי יש להם ביטוח גם אם הנזק נגרם כאשר עובד של נותן השירות עושה בו שימוש ללא הרשאה. אין להטיל על המבוטח את הסיכון כי נותן השירות לא מבטח את עצמו או מרשה לנהגים חסרי רישיון לנהוג. זהו מתחם הסיכון של חברת הביטוח.

לסיכום, השופט עידו כפכפי פסק כי "הסיכון להתרחשות מקרה הביטוח במכון שטיפה או מחוצה לו על ידי עובדי המכון כלול בתוך פוליסת ביטוח המקיף מאחר ומדובר בשימוש רגיל ברכב. מסירתו של הרכב לשטיפה והסיכון כי יעשה בו שימוש לא מורשה על ידי מכון השטיפה נכלל בגדר הסיכונים המבוטחים. על כן מנורה חייבת לפצות את דגן בגין הנזקים שנגרמו לרכב.

על פסק דין זה מנורה הגישה ערעור והוא תלוי ועומד.

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח במרוקו ואין לה כל קשר לכתבה

לאתר של עו"ד חיים קליר