טיול ערד – נחל פרצים עליון

טיול מוצלח הוא מרקחת של כמה וכמה מרכיבים שכולם חשובים באותה מידה. מסלול טוב שיהיה מינון מדויק של הכל מהכל – אתגרי נהיגת שטח למען האוחזים בהגה, נופים מרחיבי לב לטובת אלה שלא אוחזים בהגה... זמנים ומרחקים – לא יותר מדי, לא מעט מדי. מזג אוויר מתאים כלומר יום שמשי ובהיר עם קרירות שדווקא באה טוב. וכמובן, הכי חשוב – אנשים טובים. קבוצה שמחה, נהגים טובים, מכוניות טובות - ואני ממש לא מתכוון למפלצות משופרות אלא לרכבי שטח סטננדרטיים או כמעט סטנדרטיים כמו של כולם, שמתמודדים יפה עם מכשולים לא פשוטים, ללא תקלות ובלת"מים. אני מקדים כאן את המאוחר אבל האמת חייבת להיאמר: כל התנאים היו לטובתנו. למרות שמדובר במסלול לא פשוט בכלל - לא נאלצתי לעבוד קשה מדי, פשוט כי הקבוצה היתה כל כך טובה.

בהתחלה היה נדמה שדברים לא מסתדרים כמו שצריך. כולם הגיעו בזמן תחנת הדלק בערד – משפחת וינטר ברנגלר הלבן, ארנון חיימוביץ ובנו בר על ההגה של שברולט טרייל בלייזר, רן בורנפלד ובנו בסנגיונג רקסטון, צביקי וזוגתו בלנדקרוזר השחור הארוך, אלברטו עם המון ילדות מצחקקות ביונדאי טרקאן הותיק, ויוסי לואל עם זוגתו וזוג חברים בלנדקרוזר קצר. אנוכי בסופה החבוטה שכבר בדרך לערד החלה לרטון, בצורת אורות ראשיים ששבתו ורעשי-זוועות מתיבת ההילוכים, שאחרי 24 שנים וכמעט 380,000 ק"מ החליטה לרמוז לי שזהו. נשבר לה ממני (ולא רק מילולית) היא מתכוונת או-טו-טו להיכנע סופית. אז נכון שאני מחובבי הטיפול העצמי בג'יפ ויש לי תיבה חלופית מוכנה להתקנה, אבל זו בהחלט עבודה מתישה ומלוכלכת והעצלנות, העצלנות... עכשיו, אשר יגורתי בא לי, וכולי תקווה שהגיר הישן ושבע המעללים הזה יצליח לסיים את היום בשלום בלי להישבר או להיתקע...

עד ערד הגענו ללא בעיה. כולם כבר ממתינים לתדריך לפני יציאה לדרך אבל ברגע של חוסר תשומת לב, יוסי תדלק את הלנדקרוזר שלו בבנזין במקום בסולר. אמנם כמות קטנה יחסית של כ-15 ליטר, אבל להבדיל מתיקון גיר בג'יפ סופה שהוא עניין קל יחסית, פשוט וגם זול, מנוע טורבו-דיזל בטויוטה לנדקרוזר (ששבק בגלל שאילצו אותו לשתות בנזין) הוא עניין יקר... ומוטב לא להמר כאן. מהר מאוד נמצא בדואי חביב שכבר מנוסה בדברים שכאלה והוא החל במלאכת ניקוז הבנזין מהמיכל, מה שלוקח את הזמן שלו – אי אפשר להתעכב עוד ועל כן אנו יוצאים לדרכנו ומתאמים שיוסי יחבור אלינו בהמשך הטיול ליד באר אפעה.

אנו יוצאים בטור לכיוון מנחת ערד, עצירה קצרה לצורך ריקון מעט אוויר מהצמיגים ונכנסים ל"ציר הגז" המתפתל לכיוון דרום-מזרח, דרך הר יהל והר כיפון. החלק הראשון של המסלול מציע בעיקר תצפיות נוף מרהיבות לכיוון דרום, אבל הציר נוח וקל לתנועה גם עבור רכבי פנאי. "ממש אוטוסטרדה" ספק צוחקת, ספק מתלוננת אשתו של צביקי, שמי שלא מכיר אותה, לא יודע שהיא נהגת שטח מעולה, שמנשנשת בקלות אתגרי עבירות, הצלבות ומדרגות, וכל עוד לא מוגשים לה כאלה בצרורות, היא עלולה להשתעמם... האתגרים יגיעו בהמשך והיא עוד תפגין ביצועים היום, אבל בינתיים עצרנו לארוחת בוקר בחניון באר אפעה, צמוד לכביש 258 ("כביש המפעלים", בין צומת חתרורים לצומת צפית) וכאן חבר אלינו יוסי בלנדקרוזר הקצר שהבנזין נוקז ממיכל הסולר שלו וכעת נוסע כמו אריה בכוחות מחודשים.

האתגר הראשון שלנו להיום, בבחינת חימום לקנה – מעלה הר קומות. לא נוראי, אבל כזה שיודע להפיל בפח ולהקשות על כלי רכב לא נעולים ונהגים לא מנוסים. מכוניות ללא נעילות/בקרת משיכה יש לנו כאן שתיים – סנגיונג רקסטון ושברולט טריילבלייזר, אבל הנהגים נחושים. אוהו כמה נחושים. היכן שהנעולים (הסופה והטרקאן) זחלו בנחת, והמצויידים בבקרת משיכה (לנדקרוזרים ורנגלר) התגברו על המדרגות וההצלבות בעזרת פלאי האלקטרוניקה, רן ובר מצויידים באמונה, בנחישות וברגל כבדה - ופשוט נתנו בגז. אבק מתאבך, אבני דרדרת מתעופפות לאחור, אבל שניהם מנצחים את המדרגה בנסיון הראשון ומתייצבים למעלה בלי להתעכב.

העצירה הבאה לתצפית על נחל אשלים היפהפה ולסיפור על דליפת השפכים מהמפעלים הסמוכים שכמעט וחיסלה סופית את כל עולם החי בנחל ובסביבתו – האיזור היה סגור לתנועה במשך חודשים רבים עד שנראו סימני השיקום בקרב אוכלוסיית בעלי החיים והצמחיה וכעת הציר המסומן בשחור המוביל למעלה עזגד, פתוח לתנועה.

"מעלה עזגד" הוא שם מפחיד לציר לא מאתגר כלל, שתחילתו במערב, סמוך לברכות השפכים של מפעלי הפוספטים באיזור גבעת שפיפון הסמוכה לצומת צפית, במישור המכונה "בקעת צבאים", והמשכו יורד בפיתולים לכיוון מישור עמיעז. פה ושם קצת בורות, ביסים בשביל או חריצים, אבל כעקרון זהו ציר נוח שלא יערים קשיים מיוחדים גם על קרוסאוברים כפולי ההנעה שבהחלט יכולים לרדת כאן (בזהירות). ודווקא כאן, מי חוטף פנצ'ר?... המדריך בכבודו ובעצמו! בג'יפ הכי מסוקס והכי גיבור בקבוצה, היחיד על צמיגי שטח מלא ברבריים למראה בעלי דופן משולשת-שכבות... ולא סתם פנצ'ר אלא צביטה בדופן שמשמעותה היא אחת. את הצמיג הזה אמנם תיקנתי תוך דקותיים באמצעות "תולעת", אבל התיקון הוא זמני. אסור לנסוע על כביש על צמיג בעל דופן שתוקנה בתולעת ואסור גם לבצע תיקון קבוע בצמיג שכזה ולכן דינו לפח האשפה. זה יכאב בכיס, אבל זה חלק מהתחביב וזה קרה, קורה ויקרה לכולם.

מעלה עזגד מסתיים ליד בוטקה מאולתרת של רט"ג מימי חסימת הציר לאחר הזיהום בנחל אשלים, בבוטקה רובץ שומר מנומנם שאינו טורח להרים ראש ולהביט בשיירה הקטנה שלנו שחולפת על פניו. אנו מתגלגלים לפי השילוט של נחל פרצים וחולפים על פני רחבת החנייה המלאה בפרייבטים. "נחל פרצים" המפורסם הוא בעצם חריץ עמוק ומפותל בקרקע, והוא היה ידוע בשל שתי תכונות מעניינות – הראשונה, עצם היותו ציר שמתפתל בין קירות חוואר גבוהים, מלא בהצלבות קיצוניות, זויות צד, תמרונים קשים ושאר אטרקציות עבירות שמשכו אליו את כל מי שאוהב לרדת לשטח על גלגלים – מרוכבי אופני הרים, דרך אופנועים וטרקטורונים ועד לג'יפים. נקודת המשיכה השנייה היתה "מערת הקמח" המפורסמת. אלא שריבוי רוכבי ונהגי השטח חירב את הציר וגרם נזקים שהביאו את רט"ג לחסום אותו לכניסת כלי רכב. בלי קשר, גם מערת הקמח התמוטטה ואיננה עוד ובכל זאת מטיילים ברגל (שהגיעו בפרייבטים שחונים כאן) גודשים את נחל פרצים, מה שהביא את הג'יפאים למצוא להם ציר אטרקטיבי חלופי – הלא הוא "נחל פרצים עליון" אליו אנו נוסעים כעת.

השם "נחל פרצים עליון" מוטעה כי הציר כלל אינו מתפתל בנחל פרצים. פרצים הוא רק אחד מערוצי הנחלים שחוצים את הציר שלנו, אבל בכל זאת הוא נקרא כך על שם נחל פרצים והתואר "עליון" התווסף לו כי הוא בכל זאת ממוקם גבוה יותר. מיקומו כקילומטר וחצי מערבית לנחל פרצים ומערת הקמח. הוא נמתח לאורך של כ-10.5 קילומטרים בקירוב מנחל חימר בצפון, הסמוך לשפך זוהר ולכביש 90, ומשם מתפתל בדרכו דרומה למישור עמיעז. נחצה בדרכו על ידי ערוצי הנחלים לוט, עידית, בקיעים ופרצים. הציר נע בתחילה על קו רכס אולם מהר מאוד הופך להיות צמוד למצוק וכל נחל ויובליו, כאשר הם זורמים, גורמים לשביל להתמוטט ולהיסחף בנקודות הנמוכות, מה שיוצר בו הרבה מאוד עליות וירידות, חריצים עמוקים, מדרגות, מעברים הכרחיים צרים, צפופים ותלולים, שיש לרדת אליהם בזהירות ולטפס מהם בנחישות. במקומות בהם האחיזה מועטה וגלגלי רכבי השטח מסתחררים, נוצרו עם השנים בורות שהלכו והעמיקו לכדי "הצלבות" קשות, שביחד עם אינספור קטעי שיפוע צד, כמובן מוסיפות שמחה רבה ומאתגרות את נהגי כלי הרכב שאינם מצויידים בבקרת משיכה ו/או בנעילות דיפרנציאל. אנו מגיעים היום לציר פרצים עליון מצידו הדרומי ונעים צפונה – באיזה כיוון הציר מעניין יותר לנהיגה ויפה יותר?... הדעות חלוקות. מה שבטוח זה שתמיד נהנים כאן ולא משנה באיזה כיוון תבחרו. אישית אני מעדיף את הנסיעה מדרום לצפון בשל נוף בתרונות החוואר מרהיב העין של הר סדום שנגלים לעין לקראת סוף המסלול.

אבל סוף המסלול עוד הרחק לפנינו והאקשן מתחיל. הטיפוס מתוך חריצי הזרימה של הנחלים לא פשוט לכלי הרכב הפחות מוכשרים בשיירה שלנו ונהגיהם צריכים להפגין נחישות ואסרטיביות ביחד עם דיוק וסבלנות. זה משתלם, וכולם עוברים את כל המכשולים. מי בקלות ומי בקצת יותר מאמץ... את ארוחת הצהרים אנו עורכים בצל המצוק סמוך ל"מעבר בקיעים" עתיר ההצלבות. קצת מנוחה, משהו לנגוס וקפה רתוח טוב לעונג של קינוח, אבל האתגרים לא הסתיימו. עוד ועוד מעברים עמוקים ותלולים, שיפועי צד, הציר היורד לנחל לוט מתעתע בנהגים עם נוף מרהיב עין, ומצד שני השביל צר, עתיר ב"ביסים" ובשיפועי צד על פי מתלול חד... נדרש כאן הרבה מאוד ריכוז ולאחר גשם חזק הביסים שבשביל עלולים לגדול לכדי שבירה של ממש בציר וחוסר יכולת לעבור. שימו לב!

חגיגת ההצלבות, מתיחת המתלים והתמרונים בין בולדרים ושפ"צים מתקרבת לסיומה. הר סדום נפרס מולנו במלוא תפארתו, ירידה לערוצו הרחב של נחל חימר ויציאה לכביש 90, אל תחנת הדלק, למילוי אוויר בצמיגים וסיכום הטיול שרק עכשיו התחיל ופתאום, בחטף, הוא נגמר. אוף! דברים טובים תמיד נגמרים מהר...

עם קבוצה מעולה כזו, שהפגינה אווירה נהדרת ומשמעת, נהגים ונהגות מצויינים וקרי רוח שהתמודדו עם המסלול המאתגר בהצלחה וללא נזקים, בהחלט אפשר להגיע רחוק. גם הג'יפ שלי גילה התחשבות ראויה לציון, סיים את המסלול ללא בעיות וגם חזר הביתה בשלום בכוחות עצמו וכמה ימים אחר כך, קיבל את היחס והפינוק שהוא ראוי להם כבר זמן רב...

קבוצה יקרה, היה לי העונג, אתם נהדרים. נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן