נקודת המפגש שנקבעה היא תחנת הדלק מול
משאבי שדה וביקשתי מכולם להתאסף בחניון הגדול והריק שנמצא מול התחנה. החבורה שלי שאת רובה אני כבר מכיר מטיולים קודמים, מגיעה ללא איחורים ולאחר תדריך קצר וחלוקת מכשירי קשר, אני מסדר את הרכבים בסדר תנועה שיעזור לי לשמור על כולם לאורך הטיול כולו. אנחנו יוצאים ימינה, לכיוון דרום מערב ואחרי צומת
טללים ממשיכים על כביש 211 ובמקביל לשרידי סוללת מסילת ברזל של הרכבת התורכית, עוד מספר קילומטרים ומיד אחרי הישוב
אשלים יורדים מהכביש ימינה אל סימון השבילים האדום לכיוון צפון. המסלול שלנו נע במקביל ל
נחל בשור ואנחנו חוצים אותו מידי פעם מצד לצד. תוואי השטח די שטוח ויש כאן אינספור שבילים, הקרקע של
שמורת חולות משאבים כשמה כן היא, מפרגנת לנו בים של חולות מכל מיני סוגים ובעזרתם של מזג האויר הגשום לאחרונה והרוחות, יש שבילים רבים שקשה לזהות.
לפני שאכנס לעומק המסלול, כמה מילים על האזור שבו אנחנו מטיילים היום, שנמצא כולו בחלקה הצפון מערבי של
המועצה האזורית רמת הנגב שבשטחיה נמצאים מרבית שטחי החולות והיא המועצה הגדולה ביותר בשטחה בישראל. היא משתרעת על פני 4.3 מיליון דונם, שהם למעלה מ- 22% משטח מדינת ישראל. אוכלוסיית המועצה כוללת כ- 8000 תושבים המתגוררים ב-20 יישובים מוכרים בהם קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, מוסדות לימודיים וטיפוליים וכמובן, מחנות צבאיים. בנוסף, נמצאים בשטח המועצה האזורית 23 חוות בודדים.
אנחנו מתקדמים בשבילים וחולפים על פני עשרות רבות של בורות מים מתקופות שונות. חלקן נחפרו על ידי הנבטים, חלקם מתקופת התורכים וחלקם חודשו על ידי הבריטים כשהעמוקה שבהם, יורדת עד ל-120 מטרים מתחת לפני האדמה. בשפתן ניכרים סימני חריצים, עדות לחבלים שמשכו מים למעלה על ידי תושבי המקום ועוברי אורח, במשך מאות שנים. ברקע, כמעט מכל פינה, אפשר לראות באופן ברור מאוד את
תחנת הכוח הסולרית באשלים. מדובר ב-50 אלף מראות הפרוסות על שטח של כ-3 קמ"ר, המרכזות את קרני השמש אל קולטן הנמצא בראש המגדל שגובהו כ-250 מטר. החום שנוצר מגיע לכ-600 מעלות והוא הופך את המים הנמצאים בדוד, שגם הוא נמצא בראש המגדל, לקיטור המניע טורבינות. בסביבת המתקן נמצאים עוד מתקנים סולריים והם פרושים על הקרקע בשטחים נרחבים.
אנחנו מגיעים למפגש שבילים ירוק, כחול ושחור וכ-100 מטרים דרומית לו, עומד לו בבדידות מלאת גאווה, עץ שיטה גדול ויפהפה. מישהו אמר ארוחת בוקר?
מעץ השיטה תחתיו נהננו מארוחת הבוקר, אנחנו יוצאים על סימון השבילים הירוק בכיוון דרום מערב ובשלב מסוים מגלים מולנו, על גבעה נמוכה, את הריסות העיר הנבטית ביזנטית -
רחובות בנגב או
ח'ירבת רוחייבה בערבית. העיר ממוקמת על הדרך שעברה מחלוצה לניצנה ומשם לסיני. תוואי הדרך עבר לאורך קו הרכס ולא בתוך אזורי החול הקשים למעבר. יתכן ודרך זו היתה סעיף של דרך הבשמים. הוואדיות מסביב לעיר עובדו בשיטות החקלאות הקדומה והיוו את העורף הכלכלי של העיר. כמו כן, נחפרה במקום באר עמוקה (כ-60 מטר) שסיפקה מים לתושבי האזור. ברחובות נתגלו ארבע כנסיות מהתקופה הביזנטית (המאה ה-5 לספירה) וזו היתה גם תקופת הפריחה של העיר, שבשיאה התגוררו בה לא פחות מ-10,000 איש. אבל הכנסייה המעניינת ביותר היא הכנסייה הצפונית, המבודדת משאר העיר ושאליה הגענו. כנסייה זו היתה מפוארת והמיוחד בה הוא שני חדרים תת קרקעיים הנקראים
קריפטה וברצפתה שיש אפור. קריפטות אלו שימשו בדרך כלל כאתר קבורה המכיל ארון מתים, או שרידים קדושים של בעלי תפקידים בכירים בכנסייה. בחפירות שנערכו במקום נתגלו שלוש צלחות זכוכית קטנות, המצויירות בדמויות של קדושים. אנחנו נתנו למקום את הכבוד המגיע לו ולאחר כמה הסברים וסיפורים, שילבנו גם הפסקת קפה ופינוקים שהחברים שלפו מהרכבים.
אנחנו ממשיכים מערבה והדרך עוברת במדבר שקט וריק. הדממה וה"כלום" משדרים עוצמה ששמורה רק למדבר. הנסיעה שלנו לאורך המסלול כולו מדלגת מדיונה לדיונה, הגשם שפקד את האזור ממש לפני רגע, הידק עבורנו את הקרקע והנסיעה דומה לעיתים לסוג של ריחוף בגובה נמוך. נהיגה בדיונה דורשת רציפות ותנועה מתמדת בקווים ישרים ככל שניתן, העצירות נעשות רק בנקודות בהן השיירה כולה במגמת ירידה ובאופן כללי מדובר בחוויית נהיגה מענגת. למרות השממה המדברית, החורף הנוכחי גורם לכולנו להשתאות אל מול גווני הירוק שנמצאים בכל פינה. שיחים, עשבים ועשרות סוגים של פרחים צבעוניים מקשטים את הדרך והתחושה היא שמישהו עשה כאן עבודת "פוטושופ" רצינית מאד כי זה פשוט לא נראה טבעי.
בנקודה מסויימת מצאתי לצד הדרך סוג של אמפיתיאטרון טבעי שיצרו כמה גבעות ובמרכזו עץ ענק. מקום מצוין לארוחת צהריים, שיחרור אנרגיה לילדים ומנוחה למבוגרים.
השיירה נכנסת ל
שמורת חולות שונרה בואכה
שמורת חולות עגור וכעבור מרחק קצר, אנחנו מגלים את
קניון הלס המרשים בגודלו וביופיו, פרי יצירת הטבע לאורך שנים ארוכות, בהן מי שיטפונות אדירים חצבו את בתרונות
נחל שונרה. התוצאה המרשימה הוציאה את כל משתתפי הטיול מהרכבים כדי לצפות בו מקרוב. חלק ירדו לתוכו, רגלית כמובן והילדים טענו שזה המבוך הכי "מגניב" שפגשו. מכל פינה מדובר במחזה מרהיב וייחודי והמצלמות לא הפסיקו לעבוד. השביל המוביל אל הקניון וממנו דורש תשומת לב רבה מהנהגים ויכולת עבירות לרכבים, אבל כולנו כאן חמושים ברכבי סובארו 4X4 כך שנשאר לנו רק להנות מהדרך.
אנחנו מתקדמים על שביל ישר וארוך בחלקה הדרומי של שמורת חולות עגור ולקראת סופו מגלים דיונה ענקית. חשבתי לעצמי שהילדים מאוד יאהבו את העצירה הזו אבל הסתבר שהמבוגרים התלהבו ממנה לא פחות והעצירה הקצרה התארכה לבקשת הקהל מלווה בסלטות מפוארות, גליצ'ים ארוכים ומהירים במורד הדיונה ושני טון גרגירי חול שנאספו לכל נעל וגרב.
מצב הרוח מצוין ואנחנו ממשיכים עוד קצת על השביל ומגיעים לנחל לבן בצידו המערבי, הצמוד ליישוב באר מילכה. השעה היתה סביבות 5 אחר הצהריים ויש לנו מקסימום עוד שעתיים של אור. הסברתי לקבוצה שיש לנו שתי אפשרויות, הראשונה לעלות על הכביש ולצאת חזרה הביתה והשנייה, להכנס לנחל לקטע דרך יפהפה של כ-10 קילומטרים, שנסיים תוך פחות משעה ושיש מצב שהוא בוצי וחלקלק, מה שידרוש מאיתנו לחזור על עקבותינו ולאפשרות הראשונה. שלושה רכבים על נוסעיהם, עזבו אותנו בחצי התנצלות בשל מחוייבויות קודמות ולשמחתי רוב החבורה רוצה להמשיך, אז ממשיכים. הנסיעה בנחל לבן הפתיעה מאוד לטובה, לא בוץ ולא סלעי קירטון חלקים (טוב.. רק קצת), צמחייה סבוכה ופורחת ומפגש מרגש עם
אירוס ירוחם הסגלגל והיפה בצורה מוגזמת.
השמש שוקעת לאיטה אבל אנחנו בקצב התקדמות מצוין, התאורה הטבעית מוסיפה המון יופי לאירוע כולו וכולם מרוצים. אבל אנחנו בטיול שטח וצריך שתהיה איזו הפתעה, אז רגע לפני המפגש עם הכביש אני מקבל קריאה בקשר שאחד הרכבים פינצ'ר צמיג, כשהגעתי אליו גיליתי שמדובר בשני צמיגים מפונצ'רים. שיתוף פעולה יעיל של כלל חברי הקבוצה, עוזר לנו לסיים את החלפות הגלגלים במהירות ולצאת אל הכביש כשיש חושך מסביב.
נשיקות וחיבוקים בין כולם לאחר יום מוצלח במסלול מיוחד מאוד ויצאנו כל אחת ואחד לביתו.
הייתם נהדרים ואני בטוח שנפגש בהמשך.
להתראות,
קובי.
לצפייה ביומן המסע של הקבוצה של עופר אדר - הקליקו כאן
לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
תגובות