כתבת ביטוח: הנחת העבודה שהמבוטחים רמאים פוגעת בכבוד האדם

התמונה מתוך טיול כביש של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה. צילם: עמית אגרונוב

בהרצאה שנתתי בפני עורכי דין במדרשה להשתלמות עורכי דין לפני מספר ימים, התרעתי על הקלות הבלתי נסבלת שבה חברות הביטוח מכתימות מבוטחים והשופטים מכריזים עליהם כרמאים. הבאתי כדוגמא את פרשת הלמן:

לפני כעשרים וחמש שנה פנו אלי בני זוג בגיל העמידה ופרשו בפני סיפור מטלטל.

בני הזוג ניהלו מועדון חברים לקשישים. באחד הימים המועדון נשרף. הם פנו לחברת הביטוח לה נסיונל (כיום הפניקס) שביטחה את המועדון. זו האחרונה שלחה חוקר. החוקר שאל אותם: האם אתם חושדים במישהו? הם השיבו בשלילה.

החוקר הביע תמיהה: מעולם בכל השנים הארוכות שלכם לא עשיתם רע למישהו? בני הזוג נזכרו בעובדת שפיטרו. לאחר מכן בשותף ממנו נפרדו.

בהצעת הביטוח לא הייתה שאלה על סכסוכים קודמים עם שותפים או עובדים. בפועל לא השותף ולא העובדת הציתו את המועדון.

אף על פי כן דחתה חברת הביטוח את תביעת בני הזוג והאשימה אותם כי בעת עשיית הביטוח הסתירו "בכוונת מרמה" כי היו להם בעברם שותף ועובדת איתם הסתכסכו. אילו היינו יודעים זאת, טענו נציגי חברת הביטוח, לא היינו מבטחים אתכם.

התמונה מתוך טיול כביש של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה. צילם: עמית אגרונוב

נשמע הזוי נכון? אכן שופטת השלום קבעה כי אין בטענת חברת הביטוח כל ממש.

חברת הביטוח ערערה לבית המשפט המחוזי. שלושת השופטים שישבו שם קבעו נחרצות כי המבוטחים רמאים.

עיניו של הבעל דמעו כאשר המשיך בסיפור. מעולם לא היינו מעורבים במשפט כלשהו. מעולם לא הורשענו אפילו לא בעבירה הקלה ביותר. והנה כך סתם ביום בהיר אחד נפלה עלינו מהלומה כזו והכריזו עלינו כרמאים. אנחנו חייבים לערער כדי למחות את הבושה.

כולם יודעים שגם השופטים טועים, ניסיתי לשכנע אותם לוותר. כדי לערער לבית המשפט העליון צריך קודם כל לבקש רשות. לא בנקל מעניק בית המשפט העליון רשות לערער במיוחד כשהסכום לא גדול. אכן הסכום קטן הודה הבעל אבל הכתם שהטביעו בנפשי שלושת השופטים הוא בלתי נסבל.

לא יכולתי לעמוד בכאבם והגשתי בקשת רשות ערעור. הנשיא מאיר שמגר נתן מיד רשות ערעור. אולם עד שמיעת הערעור, חלפו שלוש שנים והבעל נפטר משברון לב.

כאשר השופטים בעליון השמיעו את פסק דינם וקבעו שאין כאן לא מרמה ולא שמץ של חוסר תום לב, פרצה האלמנה בבכי. בעלי נפטר כשכתם של מרמה דבק בו. הכתם הוסר מאוחר מדי.

בשלב זה של ההרצאה קם אחד מעורכי הדין שישב באולם ובא בטרוניה על האופן שבו אני מתאר את הדברים ובמיוחד על המילים שברון לב. כנגדו קמה עורכת דין, הציגה את עצמה כבתם של המבוטחים והוסיפה כי התיאור מדויק. אביה אכן נפטר משברון לב. לאחר מכן סיפרה לי כי המקרה של הוריה הניע אותה ללמוד משפטים וכאשר לימדו את פסק הדין בפקולטה למשפטים הרגישה גאווה על תרומתם של הוריה למיגור ההתנהגות הבלתי נסבלת של חברות הביטוח.

המסר העיקרי בפרשת הלמן: מבטח יכול להסתמך על טענת מרמה רק במקרים נדירים.

האם מסר זה עבר אל חברות הביטוח? למרבה הצער לא. אין כמעט משפט ביטוח בו חברת הביטוח לא מעלה טענת מרמה. ראו את המקרה הבא שהסתיים בימים אלה המוכיח זאת.

התמונה מתוך טיול כביש של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה. צילם: רונן טופלברג

בשעת ערב, במזג אוויר סוער וגשום, עשה דרור עשור את דרכו ברכבו מצפון לכוון תל אביב. קצת לאחר קיבוץ געש הרגיש עשור חבטה בחלק התחתון ועצר בתחנת אוטובוס. מאחר ולא ראה נזק לרכב וירד גשם חזק המשיך בנסיעה. לקראת מחלף גלילות החל לשמוע נקישות חזקות מאזור המנוע. זמן מה לאחר מכן הרכב הפסיק את נסיעתו, נעצר, ולא ניתן היה להניע אותו.

למחרת צילם עשור את אזור התאונה והבין כי ככל הנראה פגע בשלטי הכוונה שעפו לנתיב הנסיעה מצדי הדרך עקב מזג האוויר הסוער.

עשור הכניס את הרכב למוסך ושכר שמאי מומחה בהנדסת מכונות שבדק את הרכב תוך כדי תיקונו. המומחה זיהה חור גדול באגן השמן וסימני שחיקה בין חלקי המנוע. לאור העובדה כי לפני התאונה המנוע היה תקין וללא רעשים הסיק המומחה כי המנוע ניזוק מפגיעת חפץ ולאחר מכן עבד ללא שמן עד שהפסיק לפעול.

עשור פנה אל חברת הביטוח מנורה, מבטחת הרכב בביטוח מקיף. זו שכרה מומחה מטעמה שקבע נחרצות שיש עדות לגרימה מכוונת של נזק לאגן השמן לאחר שהמנוע כבר כשל. במילים אחרות, שמאי מנורה טען כי המבוטח רמאי וגרם לנזק במתכוון.

עדותו של מומחה מנורה זעזעה את השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום באשקלון. "הערתו בחוות הדעת כי יש עדות לגרימה מכוונת של נזק לאגן השמן לאחר שהמנוע כבר כשל, מהווה טענה כי המבוטח רימה את חברת הביטוח", קבע השופט, "טענה זו מקפלת בתוכה נקודת מוצא שמקומה להעלם מהעולם לפיה המבוטח רמאי".

התמונה מתוך טיול כביש של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה. צילם: רונן טופלברג

השופט כפכפי אימץ בהקשר זה את השקפתו של השופט מאיר יפרח בפרשת בוגנים המוקיע נקודת מוצא זו וקובע כי היא "סותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובמיוחד את ערך היסוד המוגן של כבוד האדם".

לאחר שמיעת עדויות המומחים קבע השופט כפכפי כי הוא מעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם עשור ודחה את חוות דעת מומחה מנורה כ"מגמתית", "חסרת בסיס עובדתי" ו"נעדרת עיגון בראיות".

השופט כפכפי פסק אם כן כי הנזק למנוע נגרם עקב נזילת שמן כתוצאה מפגיעה של חפץ באגן השמן. לכן מדובר בנזק שמכוסה בפוליסת הביטוח ועל מנורה לפצות אותו במלוא עלות הנזק.

בשולי הדברים הוסיף השופט כפכפי כי גם ללא צורך במומחים אפשר להבין שקיים קשר סיבתי בין מקרה הביטוח לנזק וזאת בראש ובראשונה מעובדות ומנסיבות המקרה. גם עדות עשור כי הרכב היה תקין לפני התאונה לא נסתרה ולא הייתה כל עדות מוקדמת לבלאי במנוע אשר חייב טיפול.

התמונה מתוך טיול כביש של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה

האם מישהו מהשופטים מאמין באמת כי גישת חברות הביטוח תשתנה אם רק ינזפו בהן על יחסן למבוטחים? הטלת כתם של מרמה בכל אדם היא קשה מנשוא. חברות הביטוח לא יבינו זאת עד שיקום השופט האמיץ שיפסוק נגדן פיצויים עונשיים ובסכומים כואבים לכיס בדיוק כמו שכתם המרמה מכאיב לנפשם של המבוטחים.

לאתר של עו"ד חיים קליר