טיול מועדון סובארו דרייב מנחל שורק דרך גבעת הרדאר ועד לנחל יתלה 2/2/2019

נפגשנו בחניון של מתחם BIG בבית שמש ולאחר סבב הכרות ותדריך קצר יצאנו לדרך. נכנסנו לשטח דרך אזור התעשייה הרטוב ועלינו על השביל האדום שנכנס ישירות לתוך נחל שורק ולשמורת נחל שורק שהיא שמורת טבע בהרי ירושלים, בין המושבים בר גיורא, נס הרים, מחסיה, נחם, כסלון ורמת רזיאל. שטח השמורה כ-12 קמ"ר והיא שמורת הטבע הגדולה ביותר בהרי יהודה. השמורה משתרעת על שתי גדותיו של נחל שורק בקטע שבין מפגשו עם נחל רפאים, ליציאתו מתחום ההרים אל השפלה. בקטע זה נחל שורק עמוק במיוחד (300-400 מטר), וזורם לאורך נפתולים עצומים שגודלם יותר מ-2 ק"מ. דרך היווצרותם של הנפתולים לא ברור, אך משערים שנחל שורק היה פעם נחל גדול בהרבה ממה שהוא היום, שהתחיל מעבר הירדן המזרחי. זרם המים האדיר שזרם בנחל כתוצאה מאגן ניקוז עצום של אלפי קמ"ר יצר במשך שנים את הנפתולים, וכשנוצרה בקעת הירדן ונחל שורק הצטמצם והנפתולים נשארו. גדות הנחל התלולות בקטע זה מכוסות בחורש טבעי צפוף ויפה והנסיעה שלנו עוברת ממש בתוך הנחל עצמו. זרימת הנחל רועשת סביבנו ואנחנו חוצים אותו כמה וכמה פעמים לאורך הדרך. הגשמים שירדו כאן בשבוע האחרון הותירו אחריהם שלוליות ענקיות והשיירה שלנו חוצה אותן ללא בעיה ועם הרבה חיוכים ושפריצים לכל עבר.

לאחר כמה ק"מ הגענו לתחנת בר גיורא שהוקמה בשלהי המאה ה-19 לאחר שמסילת הרכבת מיפו לירושלים החלה לפעול. נחל קטלב הסמוך שימש כמקור מים לדודי הקיטור של הרכבות שהיו עוצרות בתחנה בזמן השלטון העות'מאני ובימי המנדט הבריטי. עד קום המדינה נקראה התחנה על שם הכפר הערבי הסמוך דיר א-שיח' ובשנות ה-50 שימשה כתחנה תפעולית של רכבת ישראל, גם לאחר שקטרי הקיטור הוחלפו בקטרי דיזל. בשנות האלפיים, כאשר חודשה מסילת הרכבת לירושלים, נותר מבנה התחנה ההיסטורי על תילו בסמוך לתוואי המחודש. המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות דרשה מרכבת ישראל להכליל בפרויקט חידוש המסילה את שחזור מבני התחנה ואלמנטים היסטוריים אחרים בסביבתה (עמודי איתות, עמודי טלגרף, מוטות ויסות המסילה ומתקני מילוי, אחסון והעברת מים), אך הרכבת סירבה. ניתן לראות במקום את בניין התחנה הבריטי ובתוכו ידיות ויסות למסילה, מספר מבנים תורכיים ושני פילבוקסים להגנת התחנה מהכפרים העוינים שסביב. עד לפני שנתיים ניתן היה להבחין במערכת ניתוב פסים בריטית ולצד הבניין, שרידי מתקני מים להזנה לדודי הקיטור ומבני שירותים עם "בול פגיעה" היסטורי.

השביל האדום מוביל אותנו לנקודת המפגש של נחל שורק עם נחל רפאים ואנחנו חוצים את הנחל בפעם האחרונה, על גשר הרפאים שבו הנחל זורם בזרימה די חזקה.

מיד לאחר מעבר המים אנחנו עוצרים תחת עצים גבוהים לארוחת בוקר מאוחרת.

לאחר הארוחה אנחנו ממשיכים בנסיעה בשבילי יער סטף, על השלוחה הדרום מזרחית של הר הטייסים כשתחתינו, מימין לדרך, מתפתל נחל צובה. הר הטייסים הוא הר בהרי ירושלים הנמצא במרכזה של שלוחת הר היורדת מאזור הקסטל מערבה. גובהו 796 מטר מעל פני הים והוא ממוקם לצד כביש 395 מעין כרם לאשתאול, בין מושב רמת רזיאל לאיתנים ובו שמורת טבע הנקראת שמורת הר הטייסים המשתרעת על פני 453 דונם. בשמורה יש עצי קטלב רבים. על ההר נמצא גלעד לחללי חיל האוויר הישראלי והמקום הוא אתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר.

במפגש של השביל הירוק היוצא משמורת הטייסים, מול הכניסה לקיבוץ צובה, עלינו על כביש 395 ויצאנו לקטע קצר של נסיעה בכבישים היפים והמפותלים של מבואות ירושלים בדרכנו לגבעת הרדאר ולאנדרטת חטיבת הראל שמהווים אתר ההנצחה של חטיבת הראל, חי"ר ושריון. הגבעה מתנשאת לגובה של 880 מטר ויש ממנה תצפית על מחצית ארץ ישראל. מגדל התצפית מדמה שתי צלחות רדאר אחת הפוכה על השניה, לזכר הרדאר הבריטי שהיה במקום.

על הגבעה ניהלה חטיבת הראל קרבות מרים במלחמת השחרור, יחד עם גדוד בית חורון של חטיבת עציוני. ב-23 באפריל הבריטים במקום ירו על שיירות שלנו ואף מסרו לערבים את הפצועים על מנת לטבוח בהם ולאחר שבועיים אף העבירו את המכ"מ לידי הערבים. כתגובה לכך, ב-13 במאי כבשנו את המקום, אך הערבים חזרו לאחר מספר ימים ובמהלך נסיונות הכיבוש החוזרים שלנו איבדנו 34 לוחמים, אך ההר נותר שלהם. מוצב גבעת הרדאר נכבש במלחמת ששת הימים ע"י גדוד 104 של חטיבת הראל שיריון.

מהאנדרטה ירדנו בכביש ודרך הישוב קרית יערים הצמוד למעלה החמישה, נכנסנו לשבילים המובילים לתוך נחל יתלה. נחל יתלה, שנקרא על שם העיר המקראית יתלה, שהשתייכה לנחלת שבט דן. נחל יתלה מנקז את האזור הזה בהרי ירושלים וזורם מערבה עד שהוא מתחבר בסופו של דבר לנחל איילון. הירידה לנחל יתלה עוברת בשבילים מפותלים ותלולים, בחלקם יש דרדרת המצריכה תשומת לב למיקומו של כל גלגל ברכב, בקטעים הקשים הנהגים התקדמו תוך כדי הכוונה קרקעית שלי. הצמחייה סביבנו עשירה ומגוונת, פרחים צבעוניים בכל פינה והמון שלוליות בוציות. בשלב מסוים נטשנו את הנחל וטיפסנו על השלוחה הצפונית לישוב נווה אילן וממנו על השביל שעובר על קו פרשת המים דרך יער המכללות. עלינו על הדרך הרומית שחיברה בין אמאוס (עיר עתיקה מאזור לטרון שאינה קיימת כיום) לירושלים.

לכאן נאספו 16 אבני מיל שהוצבו לאורך הדרך הרומית. ( בשל עבודות הרכבת ת"א-ירושלים) ורק על אחת מהן אפשר לראות שרידי כתב, ותכנה מתורגם על שלט ליד. אבני מיל, מלשון מיליארום - בלטינית אלף, הוצבו לאורך הדרכים המובילות מעיר לעיר, ברווחים של אלף פאסום שהם כאלפיים צעדים ומכאן הביטוי העברי "אבן דרך" והאנגלי "milestone".

על הדרך חיכתה לנו חירבת מצד ששמר על הדרך העתיקה בין ירושלים לאמאוס. החורבה נמצאת כ-5 מיל מאמאוס, על גבעה שמתנשאת לגובה 530 מ' מעל פני הים. הוא בנוי על יסודות הלניסטיים, וכנראה שבמקור נבנה על ידי החשמונאים אחרי ששמעון התרסי כבש את גזר ועלה על ירושלים. היעדר ידיות רודיות, שמעידות על יין לניסוך פגאני, מעיד כי המיצד היה יהודי מובהק וקדם להקמת הדרך הרומית במקום. לאחר הקמת הדרך הרומית, בסוף תקופת הורדוס ולתוך תקופת הנציבים, שחוצה את החורבה ממזרח למערב, הוקם במקום חאן גדול שהותיר אחריו גם מאגר מים ענק.

מרחק קצר לאחר המצד, ירדנו בשביל מפותל ותלול לנחל אילן וטיפסנו על שלוחת המשלטים מצידה המערבי. המשלט הראשון שפגשנו הוא משלט 10 שהיה אחד מהמשלטים שחלשו על אזור שער הגיא במלחמת העצמאות. המשלט נכבש בליל 12-13/5/1948 בידי הגדוד החמישי של הפלמ"ח ובבוקר ה-13/5/1948 צבא ההצלה הערבי (שהיה צבא של מתנדבים ממדינות ערביות שפלש לתחום המנדט בינואר 48 ללא התנגדות הבריטים) תקף את המשלט והסב ללוחמינו 4 הרוגים ו-7 פצועים. לאחר מלחמת העצמאות, עת יתר משלטי המסרק כבר לא היו בשימוש, משלט 10 המשיך להיות בשימוש עד מלחמת ששת הימים כעמדה מול "רכס התותחים" של הלגיון הירדני. בדרכנו מזרחה על דרך המשלטים, חלפנו על פני משלטים נוספים עד לנקודת סיום המסלול בגן היפני, שם עצרנו לעצירת קפה אחרונה ולשיחת סיכום ומילות פרידה.

היתה לי קבוצה נהדרת לאורך מסלול יפהפה במזג אויר מושלם.
תודה לכל המשתתפים,
להתראות בטיולים הבאים.

קובי.

לצפייה ביומן המסע של הקבוצה של יחיאל דניאל - הקליקו כאן

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן