​​​​​​​מנורה מעלה עשן בלי אש

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח למונגוליה ואין לה כל קשר לכתבה

אילנה ג'רבי נסעה ברכבה לכיוון הכניסה לתחנת הדלק שליד גבעת אולגה. לפתע יצא ג'יפ במהירות מכיוון מזנון מפגש הנהגים שבתחנה ופגע בחוזקה ברכבה.

ג'רבי החליפה פרטים עם נהג הרכב הפוגע, אברהם סיטון. בתחילה ניסתה לקבל פיצויים עבור נזקי רכבה מחברת הביטוח של סיטון, אולם כשסילוק התביעה התעכב פנתה לחברת הביטוח שלה, מנורה. כך נהוג במקומותינו ואין בכך כל חידוש. הרי בשביל זה היא עשתה ביטוח משלה. כדי לקבל את פיצוייה ללא ויכוחים ועיכובים.

אולם כאן ציפתה לה הפתעה. במקום לקבל מידית את המגיע לה ניסו מסלקי התביעות במנורה לבייש אותה על עמוד הקלון.

את רמאית, הטיחו מסלקי התביעות בג'רבי. רכבך לא עבר כל תאונה. סיטון "כופר כפירה מוחלטת" בכך שהיה מגע כלשהו בין כלי הרכב שלכם. הוא גם מתעקש שצבעו של הרכב שהיה בזירה הוא בכלל שחור ולא לבן כמו הרכב שלך.

אז מאין יש לי את הפרטים שלו, הקשתה ג'רבי.

הוא נשבע שמעולם לא מסר לך את הפרטים שלו, השיבו מסלקי התביעות.

בלית ברירה פנתה ג'רבי לעזרת מערכת המשפט.

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח למונגוליה ואין לה כל קשר לכתבה

הנטל להוכיח כוונת מרמה מחייב רמת הוכחה גבוהה מהנדרש בהליך אזרחי רגיל, קבע השופט אורי גולדקורן מבית משפט השלום בחיפה. השופט גם הזכיר לנציג מנורה את דברי שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל בפרשת אוריון כי על השופטים לנקוט זהירות רבה לפני שהם מקבלים טענת מרמה. זאת הן לאור הטלת הסטיגמה על המבוטח כרמאי, והן בשל תוצאותיה הקשות הפוטרות את חברת הביטוח באופן גורף מתשלום תגמולים למבוטח. השופטת ארבל הדגישה עוד גם כאשר המבוטח לא מצליח להביא די ראיות להוכחת מקרה הביטוח "לא נובעת מכך מסקנה ישירה כי הוא הציג עובדות כוזבות בכוונה לרמות".

למזלה של ג'רבי אדם בשם בן אבוטבול שהיה עד לתאונה גילה אזרחות טובה, בא לבית המשפט כדי להעיד ואישר את גרסתה כי רכבו של סיטון יצא במהירות ממפגש הנהגים ונכנס ברכבה. בחקירתו הנגדית הוא אישר כי הרכב הנפגע אכן היה בצבע לבן כצבע רכבה של ג'רבי.

הנה כי כן, קבע השופט גולדקורן, גרסת המבוטחת נתמכה על-ידי עד חיצוני וגרסתו תאמה את זו של המבוטחת. תמיכה נוספת לגרסתה של המבוטחת מצויה בחוות דעת השמאי מטעם המבוטחת אשר בדק את רכבה יומיים לאחר התרחשות התאונה ומצא פגיעות בצדו השמאלי ובמכתבה של מבטחת הג'יפ, בו צוין כי על-פי דיווח המבוטח שלה, חנן סיטון, בתאונה נגרמה לרכבה של ג'רבי פגיעה קלה. קיימת אם כן כלשון השופט, "מסת ראיות": עדות המבוטחת, עדות עד הראייה, חוות דעת השמאי, מכתבה של מבטחת הרכב הפוגע. אל מול כל אלה עומדת עדותו היחידה של נהג הג'יפ ובה הכחשה של מגע פיזי בין שני כלי הרכב. אין די בעדות זו כדי להטות את הכף לקבלת גרסת מנורה, אשר עליה חובת ההוכחה בדבר מסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה.

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח לאיסלנד ואין לה כל קשר לכתבה

בסופו של יום, השופט אורי גולדקורן דחה את טענת המרמה וחייב את מנורה בתשלום מלוא תגמולי הביטוח לג'רבי.

עולה השאלה מה גורם לחברות הביטוח להטיח בקלות כה רבה טענות מרמה במבוטחיהן.

נעלה כמה השערות:

1. חברות הביטוח עצמן מנסות לרמות את מבוטחיהן ולכן על פי הכלל "הפוסל במומו פוסל" הן חושדות שהמבוטחים מרמים אותן (זו השערה ששמעתי במו אוזני אצל שופט ותיק באולם מלא).
2. חברות הביטוח דוחות תביעות בשיטת מצליח. רבים מהמבוטחים יתייאשו ויוותרו. האחרים יותשו בין כתלי בית המשפט ויוותרו על חלק מכספם. רק מתי מעט יגיעו להכרעה כדי לקבל את כל כספם. שיטת מצליח מכניסה מיליארדים לחברות הביטוח.
3. חברות הביטוח מזלזלות בשופטינו ויוצאות מנקודת הנחה שעצם החשדת המבוטח יוצרת אצל השופטים תודעה של "אין עשן בלי אש".
4. חברות הביטוח לא נענשות אפילו כאשר המבוטח מוכיח כי אצל חברות הביטוח יש עשן בלי אש.
5. כל התשובות נכונות.

וישנן וודאי אצל הקוראים תשובות נוספות על אלה.

התמונה מתוך מסע ג'יפים של אתר השטח לאיסלנד ואין לה כל קשר לכתבה