חוצה ישראל לג'יפונים ללא הילוך כוח - פסח 2019

אודי מלווה אותי זאת השנה השלישית כאיש צוות ויד ימיני בחוצה ישראל. בפסח תמיד מגיעה איתו שלי אשתו, שביחד הם צוות מנצח. אם מוסיפים לצוות הזה גם את פנינה שבאה איתי ברכב, גם כבר בשנה השלישית בכלל יש לי צוות מנצח ואת זאת כולם הרגישו במסע.
אז דבר ראשון - המון המון תודה לצוות הזה שמלווה אותי ויודע תמיד מתי לשים יד ולעזור בנועם והמון אהבה.

הלילה שלפני

בלילה שלפני פנינה ואני עלינו לצפון. מבחינתי כבר קיץ ולכן אין סיבה לחבר עכשיו את ברזנט החורף לסופה. אז זהו שטעיתי - את הלילה שלפני בילינו פנינה אני וג'ים באוהלים תחת גשם שוטף בחניה המיתולוגית של בית קנדה במטולה. בבוקר מזג האויר לא נרגע והבנו שהולך להיות כייף עם הרבה בוץ וכן, קצת נסיעה בגשם עם הסופה הפתוחה שלנו.

היום הראשון

החבר'ה התחילו להגיע אחד אחד למצפה דדו במטולה ולא נרשמו איחורים משמעותיים. הכרות קצרה עם החברים, תדריך על הטיול, תדריך בטיחות, חלוקת מכשירי קשר ויוצאים לדרך כשנוף לא רואים בכלל בשל ענן כבד שישב על מטולה, לבנון, הסביבה ועלינו...

יצאנו לכיוון רכס הרי נפתלי דרך מכרות הברזל שכבר מזמן לא פעילים, אך קרון עם מסילה לזכרם עדיין עומד בחוץ. המשכנו לכיוון הרכבל של צוק מנרה שגם לא היה פעיל.

המשכנו דרומה על הרכס לכיוון קרן נפתלי, כל הדרך היתה מלאה בבוץ שלא וויתר לנו. הגענו למעלה שבימים יבשים לא היה יכול לנו והיינו עוברים די בקלות אבל עם הבוץ זה כבר סיפור אחר...

מתוך 11 רכבים, מעטים הצליחו לעלות והייתי צריך למשוך אותם למעלה עם הסופה שגם קיבלה מנות טובות של החלקה.

ללא ספק המסע התחיל...

התגברנו על המכשולים, אט אט היום התחיל להעיר לנו פנים. ירדנו לכיוון נחל דישון ורק כאשר הגענו לשם טייל שחלף על פני עם אופנוע שאל אותי איך נכנסנו כי לפני חצי שעה הכל היה סגור. היום מאיר לנו פנים ללא ספק והחל המהפך במזג האוויר.

אחד הדברים המהנים ביותר בנהיגת שטח זה חציה של נחל זורם. הדישון זרם יפה עם כמות אדירה של מים שקופים ומעברים מרשימים שהשאירו אותנו עם פה פעור. צמד ''האנות'' התחיל לפרוח.

המשכנו לכיוון גשר כפר הנשיא הנוף מ ט ו ר ף ! השמים הפכו בהירים וירדנו לצפות בגשר שנסחף עקב השיטפונות שפקדו את האזור בחודש שלפני.

המשכנו דרומה לרמת סירין, למצפה נח כינרתי. איזה כיף לראות את האי של הכינרת ממש כמעט נעלם, פשוט תענוג לעיניים.

אט אט המשכנו לכיוון בית שאן לתדלוק ולינה בגשר הקנטרה.

בבוקר ידענו שנצטרך לקום מוקדם ולטפל בכמה רכבים, לג'ימני יצא בולם, ללנד רובר פנצ'ר וגם לדאציה אחת.

היום השני

07:30 תדריך נהגים, כי ככה מתחילים יום בחוצה. כאשר הג'ימני עם דני, עומר ושי כבר היה בדרך למוסך המיתולוגי של תומר פלד שבכל חוצה עוזר לנו ליישר קו ביום הראשון. הדאסטר עם יונתן ומדינה יצאו לתקן את הפנצ'ר בבית שאן. ללאנד רובר עדיין לא נמצא פתרון בשל מידות הצמיג הייחודיות אבל אנחנו עובדים על זה...

יצאנו לכיוון בקעת הירדן שם חיכתה לנו עליה לא פשוטה לכיוון אום זוקא. לשמחתנו לפחות הקרקע קצת התייבשה מהחום והרוחות של הבקעה. תוך כדי כבר יונתן ומדינה עם הדאסטר הדביקו אותנו. מייד לאחר שסיימנו את המסלול בשמורה הצטרפו אלינו דני, עומר ושיר והמשכנו לכיוון המושב שלי - בקעות. הכרנו את השטח ואת הכרמים המקיפים את המושב ועלינו לגבעת הפרחים (ככה אבא שלי היה קורה לה כשהייתי ילד) לתצפית על בקעת טמון מהצד שבין הר טמון להר כביר, כשמסתכלים דרומה אפשר לראות גם את הסרטבה משגיחה על הכל.

המשכנו לכיוון אנדרטת הבקעה להפסקת צהריים ומשם מייד לאלמוג לתדלוק וכניסה לנבי מוסא. על הדרך עצרתי עם ניר, אישתו מלי והבנות יהלי וליבי בעוג'ה אצל חבר בשם סעיד שעזר לנו להכניס פנימית לתוך הגלגל. מפני שלא היה צמיג לפנצ'ר שסחבנו מיום קודם נאלצנו לקחת את אחת מפנימיות הספייר שניר הכין מבעוד מועד (יש כאלו שבאמת לומדים את הרכב שלהם ונקודות התורפה). כאשר היינו בדרך לעליה למרסבה מכיוון בקעת הורקניה בדיוק ירדו מולנו רכבים. המוביל שלהם בלאנד קרוזר מדוגם שואל אותי ''אלו יצליחו לעלות את העליה הזאת? אפילו אל תנסו''. אמרתי לו תודה על הדאגה אבל נראה לי שנסתדר. אחד מהחבורה שלהם עם ג'מני כל כך לא האמין שהחליט להשאר ולצפות בנו. אכן העליה לא פשוטה לרכב ללא הילוך כוח אבל ברגע שעושים דברים נכון וברוגע תופתעו מאוד ממה שיש לרכבים הללו לתת.

ראשון עולה הפורסטר עם אבירן וגילי לצידו ובנם דניאל מאחור. אבירן ממש ללא נסיון נהיגה בשטח והאתגר כאן בהחלט לא קטן. אודי מתדרך את תומר לפני המעלה ואני מתכונן להכוונה. וואלה, תומר עלה כמו ענק כשהבחור מהקבוצה השניה מסתכל עלי ולא מאמין. אט אט העלנו רכב רכב, כולם עלו ללא תקלות וזכינו לראות את אחד מהאתרים היפים שיש לנו בארץ.

הגיעה השעה לרדת ולהמשיך בנסיעה שכנראה תיכנס לתוך הלילה.
המשכנו לחניון הלילה שלנו במצוקי דרגות. בדרך המכשולים לא עשו לנו הנחות ואחד המעלות הזכור כלא פשוט בכלל נתן את אותותיו, אבל החבר'ה לא נכנעו ואפילו יאיר ולבנה עם הסוברו XV השחור שלהם צלחו את המעלה בנהיגה מרשימה של יאיר וזאת היתה אחת הפעמים הבודדות ש XV במסע שלי הצליחה לעבור את המכשול ללא עזרה, אבל יאיר נהג עם המון נסיון וזה ניכר ביכולת הנהיגה הפנומנלית של אדם בן 80 כשביחד עם לבנה מתמודדים עם כל אתגר כזוג צעיר. פשוט כיף של חבר'ה, כבר אמרתי?
למרות החשכה החבר'ה עברו בסבלנות מכשול מכשול ללא תקלות וזכו גם לנסיעת שטח בלילה במדבר, כמובן לא בתוך השמורה.

הגענו לחניון הלילה. החבר'ה היו סחוטים ונדמה שמשום מה גם מאושרים. הבישולים החלו ולילה ירד על המחנה.

היום השלישי

08:00 תדריך נהגים. ידענו שהיום יהיה יום קשה, חוצים את המדבר ממזרח למערב - ממצוקי דרגות ועד ערד. בעיה נתגלתה בטרופר של אורן והיינו צריכים להחליף את רצועות המנוע. התחלתי את העבודה ומהר הגיעו ניר ושי ותפסו פיקוד (וטוב שכך). לאחר כחצי שעה הוחלפו שתי הרצועות.
יצאנו לדרך כאשר התכוננו למעבר הלא פשוט של נחל תקוע עם הג'יפונים שהם נמוכים לעין שעור ועם צמיגי כביש ברובם. בתדריך הבוקר הדגשתי שחייבים להיות מאוד מדוייקים ולא לתת לרכב ''להשתולל'' לנו בתוך המכשול, לשמור על מהירות איטית ביותר על מנת שהרכב יישאר עם קפיצים פתוחים בכל המורד ולא ''נחטוף'' איזו אחת.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, מיד כשהתחלנו לנסוע התחיל ריח של גומי שרוף ברכב של אורן ולאחר בדיקה קלה הבנתי שאין מה לקחת סיכון ואורן נאלץ לעזוב את הקבוצה ולנסוע למוסך במישור אדומים ולהדביק אותנו בערב בערד.

המשכנו בדרך ובדיוק מרשים החבר'ה צלחו את המדרגות שבמעבר של נחל תקוע. גם תומר ואנה עם הילדים עדי ולביא עם הניסן x טריל העמוסה והנמוכה עברו ללא פגע כשאחריהם דב ואנה עם הטריאוס יורדים באלגנטיות. וכך המשכנו למצפה מכוור עם הנוף המטריף רק חבל שהמקום תמיד מלא בגרפיטי ושרידי שריפות שעשו בתוך המבנה.

המשכנו לכיוון אום דראג' לארוחת צהרים בנוף העוצמתי של המדבר. ירדנו מאום דראג' בנסיעה לכיוון ערד. היום זה היום שבו אנו עושים ''השלמות'' לאוכל והשתיה שהבאנו למסע. הגענו בשעה מוקדמת יחסית והיה מספיק זמן לתדלוק וקניות ומיד לאחר מכן המשכנו בשיירה לכיוון חניון הלילה שלנו בנחל מורג.
אורן, ליאת והילדים: ליאור, עוז ודניאל הקטנה הצטרפו לאחר שסידרו את האלטרנטור והחליפו לרצועות חדשות במוסך במעלה אדומים.
ממש לפני הכניסה לנחל מורג, שנייה של חוסר תשומת לב של יהונתן ונפילה לבור שנפער בקרקע עם גלגל באוויר שמצטלם יפה. הג'ימני שהיתה מאחוריו עם דני נחלצה לעזרה. הגעתי וחיברתי את השקלים וחבל הגרירה והג'ימני הממזרה ללא הרבה בעיה חילצה את הדאסטר לאחור והכל עבר בשלום.
עוד לילה של אוהלים, מנגלים והרגשה שניצחנו גם את היום הזה.

היום הרביעי:

בוקר, כרגיל מתחילים ב-08:00 תדריך נהגים ומשם ירדנו היישר אל הפיתולים של נחל סדום. הנחל הזה תמיד מספק את הסחורה וממנו ישירות לעין תמר בואך נחל אמציהו המדהים שמתחבר אל נחל אביה. הנחלים האלו מדגישים את הטבע המרשים של המדבר ועוצמת ''הקירות'' אל מול הנחל מורגשת היטב. המשכנו לתדלוק אחרון לפני אילת בתחנת הדלק צוקים ומשם ישירות ''לעץ עשוש'' להפסקת צהריים. קמנו מהצהריים וידענו ''שהקטע האומנותי'' עוד לפנינו. הגענו כל הקבוצה למעלה עשוש כששם רק 3 רכבים יעלו והשאר יעשו את המעקף היפיפה עם חומת התיאטרון הידועה. החבר'ה ראו את המעלה, המצב שלו לא היה בדיוק מרגיע. הרבה רכבים עברו בחג וסלעים עפו לכל עבר, פודרה עבה מכסה את האבנים זכר לקרבות שהתרחשו שם. טיפסתי למעלה והכנתי את הרכב כך שיהיה מוכן אם מישהו יצטרך חילוץ. החבר'ה שלא עלו את המעלה עשו אחורה פנה ויצאו למעקף ובינתיים הנהגים שאיתי מתכוננים. אורן עם הטרופר עולה ראשון קצת מחליקים, קצת שפ''צ אבל עולה בשלום. אחריו מגיע דני עם הג'מני שגם נתקל בקשיי החלקה, אבל גם הג'ימני לא מבייש את הפירמה. הפחד היה שוב על הלנד רובר והחתך הנמוך בצמיגים, טעות אחת וניר מפוצץ צמיג. לשמחתי ניר נהג מאוד מדוייק ולאחר כשל טכני הרכב עלה את המעלה לאט ומדוייק.
כולנו למעלה ממשיכים לכיוון נחל ברק להיפגש עם הקבוצה.

לצערנו לקראת סוף היום הזה נפרדו מאיתנו משפחת משען עם הטרופר וגם אודי היה חייב ל''רוץ'' הביתה בשל הדרדרות במצב אביו החולה (אל דאגה המצב השתפר לשמחתנו).
המשכנו לחניון הלילה כאשר ניר הפך להיות הרכב הסוגר עד סוף המסע.

בשל עומס בחניון הלילה אשלים נכנסנו לנישה שבין שמורות הטבע ושם הקמנו את המחנה שלנו.
הפעם הגענו יחסית מוקדם, זה הלילה האחרון שלנו ולכן היום כולם עושים שולחן אחד ארוך וגדול. מאכלים לרוב וישיבה עד השעות הקטנות של הלילה, מתחילים להבין שמחר זהו היום האחרון.

היום האחרון

המחנה מתחיל להתעורר ותמר הבת של שי עם הדאסטר השחורה (הצוות הכי שקט ויעיל במסע) מזכירה לי שאמרתי אתמול שתדריך הנהגים יתקיים ב-08:30 ולא בשמונה. שי ותמר אב וביתו עשו את החוצה ביחד, בשקט ודאגו לעזור כל הזמן לכולם.

אז עשינו תדריך נהגים ויוצאנו לדרך לעבר מצוקי עדה. פנינה הובילה את החבר'ה מהכניסה למסלול הרגלי. בגלל שבחוצה ישראל יש לחץ בזמנים החלטנו לתת לטיול הרגלי כ-20 דקות וחזרנו אל הג'יפים. המשכנו בדרך הפלמ''ח ששימשה את חטיבת הנגב במבצע עובדה לכיבוש אום רש רש. משם היישר אל מטוסי המטרה לתמונות והמשך נסיעה לגב צניפים שלצערנו לא היה עם מספיק מים בשביל להכנס.

המשכנו לכיוון הגבול עם מצרים, בואך כביש מספר 10 תוך כדי מעבר בשמורת הנחלים הגדולים. שם יכולנו לראות בדיוק למה מתכוונים כשאומרים פטה-מורגנה. המדבר המישורי והאין סופי ממש מתעתע.

כמובן שלא יכולנו לוותר (למרות הנסיעה הקשה) על הר ברך עם התצפית המדהימה, שלדעתי, שווה כל רגע.

סיימנו עם הר ברך ואנחנו בדרך לאילת. גם הג'מני עם דני, עומר ושיר עוזבים אותנו על מנת להספיק להגיע לערב חג שני של פסח.
המשכנו לכיוון נחל שלמה, לדעתי אין דרך מרשימה מזו להיכנס לאילת.

הגענו לנקודת הסיום. צילום קבוצתי והתאספות אחרונה לסיכומים מתחת לעץ שיטה שלא מצליח כל כך לגדול ומפנק אותנו בצל קטן.

זה היה סיפור על קבוצה קטנה-גדולה של אנשים איכותיים שהחליטו לצאת למסע למרות הפחד מהלא נודע וחוסר הניסיון ולכן נשאר לי רק להודות לכל אחד מהמטיילים שהיו איתי ואפשרו לי להוביל אותם בלב שקט.

וכמובן שוב המון, המון תודה לשלי, לפנינה ולאודי היקרים שתמיד אפשר לסמוך עלייהם בלב שקט. בלעדיכם המסע לא היה כפי שהיה, המון המון תודה.

ותודה לצלם שלנו דב פיש ששיתף אותנו בתמונות המדהימות.

ועד לפעם הבאה ניפגש בשטח.