מזה זמן רב מדברים איתי לפרסם טיול אתגרי של מעלות בנגב.
אז המועד שנבחר היה אמצע יוני והיעדים היו מספר מעלות קשוחים בנגב.
שישי שבת אתגרי עם לינה בחאן שיירות היה כזה שגם בעלי הרכבים הקשוחים בשיירה - לא ישכחו.
הדריך : וייזל עדי
שעה 08:30 וראשוני הרכבים מגיעים לתחנת הדלק במשאבי שדה.
משה כץ, חברי מזה למעלה מעשור, הזמין אותי ללוות אותו בטיול וככה זכיתי לנסוע, וקצת לנהוג במפלצת החאקי שלו. צמיגי שטח ענקיים, טמבוני מתכת חזקים, כננת ועוד תוספות שלא יביישו כל ג'יפאי בנשמה.
3 רוביקונים, פראדו נעול כפול, רנגלר ספורט מוגבה, דיסקו 2, פראדו קצר נעול אחורנית.
כל הנהגים כאלו שמבינים עניין. תדריך קצר על המסלול ויוצאים למעלה הראשון בסמוך לנחל הבשור - מעלה משורה 1 ומעלה משורה 2 .
ממעלה משורה המשכנו לכיוון מעלה בוקר. לשמחתי, אחרי זמן רב שלא ניסיתי לכבוש אותו, גיליתי כי הרט"ג החליט להפוך את המעלה לציר המותר במעבר בשמורה - סמ"ש כחול. נסענו עם הציר ועצרנו אל מול המדרגות המאיימות של המעלה. הרבה עבודת כפיים הייתה לנו במעלה, כל ניסיון של רכב לטפס, גבה מאיתנו הרבה זיעה - סידור האבנים, הימור על תגובת הרכב בעת הטיפוס וכד'.
לא כל הרכבים הצליחו לכבוש את המעלה - ראשון עלה משה כץ עם הרוביקון החדיש שלו שלבקשתי נעמד אל מול המדרגה בכדי למשוך את אלו שיתקשו בטיפוס. קרוב לשעה וחצי בילינו במעלה, הרבה עידוד לנהגים ולרכבים, סה"כ חוויה ומה שחשוב - ללא נזקים
אז סיימנו את המעלות של משורה, סיימנו, דיי בהצלחה, את המעלות של הר בוקר וכעת היעד - מעלה הר לבן, ומעלה מאיר וכמה שיותר מהר להגיע לחניון הלילה שקבענו בחאן שיירות.
הטיפוס להר לבן מדהים - הנוף של "רמת מטרד" פשוט משכר, הירידה מהציר הצפוני וממשיכים למעלה מאיר הנחבא בין פיתולי השטח בחלקו הדרומי של בסיס רמון. מעלה קשה, דרדרת לכל אורכו, אבנים חדות המאיימות על צמיגי השטח העבים שלנו ואנחנו - אנחנו רוצים לכבוש את המעלה.
בשעת אחה"צ מאוחרת עברנו את 4 המעלות וחזרנו מעט צפון מערב לכיוון חאן שיירות. בדרך דווחנו על תקר בגלגל של דיסקו 2 של יוסי, שלא הבחין בתקר והמשיך בנסיעה קצרה שפשוט "ריסקה" את הגלגל. הנסיעה התארכה ואיחרנו את ארוחת הערב בחאן. הגענו לחאן בשעה 22:00 בקירוב, עייפים אך מרוצים ולאחר ארוחת ערב מאולתרת נכנסנו לישון.
למחרת ממתינים לנו מעלות נוספים.
בשעת בוקר מוקדמת, נכנסנו לרכבים והדרמנו, דרום מזרח ליתר דיוק, לכיוון נחל פארן איתו משכנו עד ציר ורדית ומהר מאוד, תוך כשעה וחצי לערך, הגענו לתחתית מעלה ורדית. המדרגה האימתנית עם סימני הצמיגים, נצפתה כבר מרחוק ולא היה ספק - אנחנו הולכים לבלות במקום לא מעט.
הגזיבו של אייל ליאור נשלפה והחברים ישבו לצילה וצפו "בהצגה".
ראשון לעלות היה איהב עם הניסאן פאטרול המשודרג שלו - נעילה כפולה. לא היה קל אבל אחרי 2-3 ניסיונות והכוונה טובה, הפאטרול למעלה.
אחריו נתי עם הפראדו הנעול כפול, צלח את המעלה עם לא מעט חששות של שבירת אקס אחורי, רכיב דיי רגיש בטויוטות, גדי שמיר עם הרוביקון אחריו ואחרון עלה, כאילו בלי ששמנו לב בכלל, אייל ליאור עם הרוביקון המיובא שלו שעבר שדרוגים - פשוט דילג את המעלה. לצערי גם נזקים היו במעלה לרכב אחד שניסה וניסה וניסה ולא היה מוכן לוותר עד שהמעלה הסביר לו בדרכים לא נעימות - מי בעל הבית - ונשבר אקס אחורי. הנסיעה הביתה הייתה מעט רועשת אבל הרכב הגיע למוסך של איהב בדליית אל כרמל וכרגע הוא גיבור יותר עם נעילות מחוזקות.
ממעלה ורדית, המשכנו למעלה הר כיפה, ומשם בנסיעת כביש מהירה, עד כמה שניתן עם 15 psi בצמיגים, למעלה רמון.
סיימנו את הטיול סופר מרוצים ועצרנו לאבטיח קר בסמוך לבסיס בקצה כביש 171.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
2 תגובות
1
אורח/ת - משה כץ
13 ביולי 2019 ב 15:35
כן ירבו טיולים אתגריים כאלה היה נהדר, מהנה, מאתגר,
וחברה טובים.
המשימה הבאה נחל עדשה.
2
אורח/ת - דניאל
17 ביולי 2019 ב 11:12
האמת, אחד הטיולים הכי כיפיים, מדריך מעולה ומרגיע, חבורה טובה, ומסלול משגע.
תגובות