טיול מועדון רקסטון מערד לנחל סדום 5/10/19

כפי שכולם זוכרים, בספטמבר ביקרנו עם הרקסטונים בציר המוסכים. האזהרות והספקות התחלפו בהרבה הערכה וכאשר נפגשנו שוב, ארבעה שבועות מאוחר יותר בחניון תחנת הדלק "פז" בערד, הייתי מלא בטחון. כמעט זחוח. את רוב הפרצופים בטיול אני כבר מכיר – חלקם היו אצלי בהדרכות, חלקם כבר טיילו איתי. היכרות מוקדמת עם הקבוצה בהחלט משפרת את ההרגשה ואני יודע שיהיה כיף.

הפעם אנו יוצאים למסלול נופי של דרום מדבר יהודה, שיוצא מערד ונע על קוי הרכס של הר קינה, הר כיפון והר יהל, יורד לכיוון נחל חימר ובאר אפעה, חוצה את כביש 258 ("כביש המפעלים" מצומת חתרורים לצומת צפית) ומתעמת ראש בראש עם מעלה הר קומות. לאחר מכן, גולש לכיוון המפעלים, שובר שמאלה לנחל אשלים ויורד במעלה עזגד למישור עמיעז, שם נכנס לקטע הפינאלה המרהיב של הטיול בפיתולי נחל סדום ומראות קירות החוואר המוזרים ועוצרי הנשימה. סה"כ לא אמור להיות טיול אקסטרים וגם לא קשה מדי ל-SUV חדישים עם צמיגי חתך נמוך ומרווח גחון לא היסטרי כמו הרקסטונים.

תחילת המסלול במנחת ערד, שם אנו עולים על הציר הירוק המוביל לעבר קידוחי הגז הישנים (שכבר לא פעילים) ונע לאורך צינור הגז ועל כן נקרא עד היום "ציר הגז". שביל מפולס, קצת טרשי פה ושם אבל לא מציב כל בעיות עבירות או תנועה וכולם נהנים מתצפיות הנוף מראש הר כיפון והר יהל. עצירה ראשונה בבאר אפעה, לצד כביש 258 לארוחת בוקר – גם הפעם הפריסה המפוארת שהרגלתי אותם לצפות לה – חומוס, טחינה ופלאפלים טריים, סלטים, צ'יפס, פיתות וקפה חם. תענוג. שתהיה אנרגיה לקראת מה שמצפה להם בהמשך.....

ובהמשך ממתין לנו מעלה הר קומות בחיוך זדוני, מחכך את כפות ידיו הסלעיות בהנאה. מעלה דרדרתי, עם הצלבות ובורות וכמה מדרגות אבן. מצבו של המעלה הזה משתנה חדשות לבקרים – אני זוכר אותו ממסעות ראלי חוצה ישראל/"חרמון-אילת" באמצע עשור הקודם כאשר נהיגה נכונה ונחושה העלתה בו גם כמה כלים בעלי הנעה 2X4... וזוכר גם ימים רעים שלו, שהיווה אתגר גם ל-SBSים כפולי הנעה... רכב שטח ממוצע עם הילוך כוח ובקרת משיכה נהוג על ידי נהג שטח סביר שמקפיד לא לעצור, לא אמור להתקשות כאן יותר מדי ואם כן – הכוונה מדוייקת מבחוץ תפתור את רוב הקשיים. אלה שחמושים בנעילת דיפרנציאל אחורי בכלל לא ירגישו בעיה כלשהי.

לרקסטונים אין נעילה אחורית. בהמשך יצוצו מין הסתם בשוק השיפורים, גם נעילות אפטרמרקט מתאימות, אבל בקבוצה שלי אף אחד לא היה נעול. רוב הכלים על צמיגי כביש, חלקם מוגבהים וממוגנים אבל הרוב גם סטנדרטיים כביום ייצורם בקוריאה. ובכל זאת, בכל הפעמים בהם ביקרתי בהר קומות, זה היה מאחורי הגה של רכב סו-קולד "גיבור": קאן אם מאווריק לדגמיו (SBS ספורטיבי בעל מנוע טורבו פרוע, מהלך מתלים אינסופי, ללא דיפרנציאל אחורי ועם דיפרנציאל קדמי ננעל אוטומטית), רנגלרים/רוביקונים וכמובן הסופה כפולת הנעילות שלי. כל אלה זוחלים כאן באדישות תהומית אגב פיהוק גדול כשהם רוטנים למה אני מטריח אותם בכלל.

מלא בטחון וגם קצת יהירות, כיוונתי את הגה הרקסטון והתחלתי בטיפוס. הקטע הדרדרת הראשון מאחוריי, הנה מתחילות ההצלבות ואופססס.... כבודו מתקשה. מצליב, עוצר ונתקע במקומו. אני מנסה ללחוץ עוד קצת - איפה בקרת המשיכה?... יוהו! בוקר טוב!!! להתעורר בבקשה.... ולמה המנוע שאמור להיות גיבור ומלא און, לא מעלה סל"ד?.... איפה 181 הסוסים שלו?....אז ככה:

תגלית ראשונה – רקסטון הוא אולי רכב השטח היחיד שמחייב את הנהג לכבות בעצמו את מערכת ה-ESP, גם כשהוא משולב בהילוך כוח. לא, זה לא כבה אוטומטית בשילוב ל-LOW כמו בכל רכב שטח אחר שאנחנו מכירים.

תגלית שנייה – מרווח הגחון של הרקסטון הסטנדרטי ידוע כגבולי, אבל הבעיה כאן אינה בחרטום הפלסטיק המפוסל אלא בזנב הבולט, שנוטה להיחבט באבנים שעברו חלק וללא פגע מתחת לחזית ולגחון. אבל מהרגע שכפתור ה-ESP נלחץ והנורה הכתומה נדלקה, חלה מטמורפוזה ברקסטון. עכשיו המנוע מגיב ונותן קולו בשאגה, הרקסטון הכבד מזנק ממקומו ומתחיל לטפס. כוח רצוף מגיע לגלגלים ומסחרר אותם ואז גם בקרת המשיכה מואילה לעבוד ועכשיו העסק מתקדם בנחישות, מטר אחרי מטר. זה לא היה קל, זה לא היה אלגנטי, אבל הוא לא עצר ולא נכנע. רק בקטע המדרגות היה צורך בהכוונה מעידו (הג'וניור שלי) על מנת לא לנגוף פגוש קדמי, אבל לא חלפו כמה שניות והאדון רקסטון התייצב למעלה. קצת מזיע, קצת מתנשף, אבל מנצח. וזה הזמן לצאת ולכוון את כל היתר.

עכשיו אנחנו מבינים מה צריך לעשות. מודיע בקשר לכבות ESP ומכוון אותם בין הבורות והם עולים. אחד אחד. לא בקלות, אבל כן בנחישות. שוב שאגות מנוע, ענני אבק, אבנים קטנות ניתזות אחורנית, פה ושם כלי רכב מקפצים, המעלה לא קל היום לאף רכב. אבל הם מצליחים.

המשך השביל חוצה את נחל חמרמר וכאן צריך לפנות שמאלה לציר השחור שמוביל למעלה עזגד, אבל אני מחליט לנסות ציר מקביל, מעט דרומי יותר, דרך נחל אשלים שלפני כשנתיים נפגע קשות מדליפת חומרים רעילים מבריכות המים של המפעלים, שגרמה לזיהום סביבתי גדול שגרם למותם של בעלי חיים רבים ולסגירת האזור כולו לטיולים למשך תקופה ארוכה. כיום האזור כבר פתוח לטיולים ואנו נוסעים בתוך הנחל. שביל מפותל, רצוף מעברים טכניים, וכאן אנו עוצרים פעם נוספת בגלל תקר בגלגל באחד הכלים, ודווקא בזה שמצויד בצמיגי שטח AT שאמורים להיות עמידים הרבה יותר מצמיגי הכביש המקוריים – אבל ככה זה עם חתך נמוך ואני מנצל את העצירה על מנת להזהיר שוב להקפיד לא לנגוף את דפנות הצמיגים באבנים חדות. החלפת גלגל זריזה, ואנו ממשיכים. קטע שביל אחד שבור ואני יוצא לסיור קצר ומוצא מעקף ולבסוף עולים על הציר השחור המסודר ויורדים את מעלה עזגד (למרות שמו המרתיע, מעלה עזגד הוא בסך הכל שביל. מפותל אמנם, טרשי פה ושם, קצת תלול בכמה נקודות, אבל בסך הכל שביל שגם ג'יפונים כפולי הנעה יוכלו לרדת בו בזהירות). סופו של מעלה עזגד בפינה הדרום-מערבית של מישור עמיעז, השמיים מעוננים כאילו בעוד רגע יירד מבול, אבל חם בחוץ ואנו עוצרים לארוחת צהרים חטופה בצל עצי שיטה.

לפינאלה אנו דוהרים לכיוונו של רכס הר סדום, שם פונים שמאלה לכיוון צפון, לציר כחול שמחליף בהמשך את צבעו לשחור ומתחילה הרפתקאת נחל סדום – השביל מתפתל בין קירות זקופים של אדמת חוואר לבנה פריכה, שכוחות הטבע פיסלו בה צורות פראיות שלא מהעולם הזה. אין כאן בעיית עבירות, אבל הפיתולים הדוקים וצפופים ונדרשת נהיגה זהירה ומדוייקת, זהו קטע נהיגה חווייתי במיוחד שאסור להפסיד וכולנו נהנים כאן כמו ילדים. פשוט כי זה כל כך יפה.

כמו כל דבר טוב, גם נחל סדום מסתיים. לפנינו עוד שביל קצר שמוביל לצומת זוהר וזהו גם סופו של הטיול – שיחת סיכום בחניון תחנת הדלק בשפך זוהר, החזרת מכשירי הקשר ופרידה לשלום – היה לנו יופי של טיול עם חבורה מצויינת ונחושה ומכוניות גיבורות שלא נכנעו. כמו בפעם הקודמת, נהניתי עד השמיים! מקווה לפגוש אתכם שוב בקרוב!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן