סיכום טיול שבועות ברמת הגולן 30/5/2020

רק יום קודם שוטטנו לנו ברמת הגולן בניחותא מבריכה לבריכה. "נו? איך היו הסלעים של הרמה?"... שאלו אותי בערב. ג'יפאים רגילים לחשוב שטיול ג'יפים ברמת הגולן הוא הרפתקאה עתירת ניגוחי בולדרים, תקיעות בבוץ וגירודים בגחון – והם צודקים! לרגע נפלו פניהם כשסיפרתי שכל היום נסענו על שבילים מסודרים שמתאימים גם לג'יפונים ועסקנו בעיקר בטבילות במים קרירים.... אבל אל תיפול רוחכם, הוספתי - מחר אנחנו חוזרים ל"זירת הפשע" לטיול רמת-גולני קלאסי כמו פעם. כזה שבמשך רוב הזמן הרכב יישאר ב-LOW, הרבה כיוונים, הרבה סלעים, הרבה בלגן, הרבה הנאה מנהיגה - ומי שלא ייזהר – גם הרבה הנאה למוסכניק ולפנצ'רמאכער.....

הטיול הוגדר מלכתחילה כבינוני++ ומיועד רק לכלים עם הילוך כוח.
בתחנת דור-אלון בכניסה לקיבוץ האון מתאספים משתתפי הטיול בדיוק בזמן וכמה כיף לפגוש שוב אנשים שאני מכיר, כאלה שעברו אצלי בהדרכות וטיילו איתי בעבר, כמו שמוליק ומירי בגרנד צ'רוקי אוברלנד, ניקיטה ברקסטון, פלג בג'ימני ושלמה בג'ימני חדש משופר (שטייל איתי רק אתמול בטיול הבריכות) וגם חבורה צבעונית ונמרצת של ג'ימנים חדשים של מאהר, יואב ורן, גרנד צ'רוקי לבן של חנוך רוטברט, פאג'רו BK קצר של חנוך נוסף (מילר), חיים בלנדקרוזר ארוך ומוגבה ואלון בגרנד ויטארה ממוגנת ומוגבהת. ואת כל החבורה תוביל בעוז ובגבורה הסופה הותיקה שלי. לפנינו יום הרפתקני, ואני קצת חושש מהגרנד-צ'רוקי אוברלנד של שמוליק ומירי, מטיילים ותיקים איתי שנוהגים מצויין בשטח, אלא שצמיגי הכביש הספורטיביים בחתך 50 על חישוקי 20 אינץ' קצת מדאיגים אותי. סלעי רמת הגולן אינם ידידותייים לסט-אפ הכבישי העדין הזה. נצטרך להיזהר.

הציר שלנו עולה מנוקייב שעל כביש 92 לכיוון דרום הרמה, דרך ביר א-שוכום (בני יהודה הישנה, שרידי התיישבות יהודית שהתקיימה כאן מ-1886 ועד 1920) לארוחת הבוקר במצפה אופיר. הציר לא ארוך, אבל ממזרי – עליה ארוכה, תלולה, דרדרתית ומחורצת פה ושם וגם מפותלת ואם זה לא מספיק – הסיכון מס1 שהיא טומנת בחובה: הנוף הנשקף ממנה לכיוון הכנרת פשוט עוצר נשימה והנהגים/ות עלולים להתפתות להתבשם מהנוף במקום להיות מפוקסים לחלוטין בנהיגה, ואז יגיעו הצרות... אבל זה לא קורה לנו וכולם מגיעים למצפה אופיר בשלום ופורסים ארוחת בוקר לתפארת.

מצפה אופיר - נקודת תצפית מרהיבה מרמת הגולן לכנרת, זוהי פינת חמד מדהימה ביופיה שהוקמה על ידי מדריך טיולי הג'יפים האגדי ג'ימי שעל ממושב גבעת יואב הסמוך, לזכר בנו אופיר שנפטר בשנת 1986 בגיל 16 ממחלת כבד נדירה. במקום נטועים עצי זית מצלים ותחתיהם מספר שולחנות פיקניק עגולים עשויים אבן וחנייה מסודרת והוא נגיש גם למכוניות פרטיות ולאוטובוסים. שימרו על הנקיון!

אחרי שכולם אכלו ושבעו והצטלמו עם הכנרת ברקע, אנו חוזרים לעניינים. יורדים בכביש 789 כ-3 ק"מ ופונים ימינה לשביל מסומן בירוק שיורד לכיוון מפגש הנחלים סמך ואל על. השביל תמים בהתחלה אבל עד מהרה מתחיל לאתגר בכל מיני בולדרים ומעברים ממזריים. אחד מהם – שלוליות בוץ ומים שנמצאות כאן קבוע גם בשיא הקיץ, חלקן עמוקות מספיק על מנת ללכוד בתוכן ג'יפים שנהגיהם לא זהירים מספיק או שצמיגיהם לא מסוגלים לטפל במדמנה החלקלקה – בקבוצה שלנו הקורבן התורן הוא הגרנד צ'רוקי אוברלנד שצמיגי הכביש הספורטיביים שלו נסתמים בבוץ ומחליקים ואין לנו ברירה אלא למשוך אותו ברצועה. שמוליק ומירי בגרנד נוהגים מצוין, מתלי האוויר מאפשרים שלהם להגביה את הגחון מעל למכשולים, אבל הצמיגים מועדים לפורענות... ולכן אני מעדיף שמעתה ואילך יהיו צמודים אליי, מס' 2 בשיירה אחרי הסופה שלי. מה שיקל עלי להושיט עזרה אם יהיה צורך.

אנחנו ממשיכים בירידה, מפגש הנחלים הוא פינת חמד מוצלת ויפה שתמיד תפוסה ומלאה בקבוצות של ג'יפאים וגם הפעם זה כך, אבל אנחנו רוצים לערוך את העצירה הבאה בגשרון תוואי ההטיה הסורי – זה לא כל כך רחוק, אבל הדרך לשם לא תמימה וכן מלאה בהפתעות – קודם כל, חצייה מפותלת ופוטוגנית במים עמוקים במפגש הנחלים, אחר כך טיפוס "מעלה סמך" שאולי איננו קשה אבסולוטית, אבל הוא מעלה מאוד ארוך, דרדרתי לעתים, תלול ומאוד-מאוד טכני ואיטי, שמצריך זהירות מרובה.

אשר יגורתי בא - בדיוק באמצע הטיפוס, בקטע הכי בולדרי וטרשי שלו, נכנע אחד מצמיגי הספורט נמוכי החתך בגרנד צ'רוקי... בדיקה מהירה מגלה שהצביטה בדופן הצמיג השמאלי-קדמי קטנה יחסית, מה שמאפשר לי לתקן אותה בקלות בשתי תולעים תוך שתי דקות בלבד מבלי לפרק את הגלגל מהרכב ואפשר להמשיך בנסיעה. אבל הצרות באות בצרורות. 500 מטרים בלבד הספקנו לעבור ושוב נשמע צליל ה"טססססססס" המבשר רעות מכיוון הגרנד צ'רוקי שמאחוריי.... הפעם נפגע צמיג ימני קדמי וגם פרק מהחישוק - והחתך בדופן גדול מכדי לתקן בתולעת או אפילו כמה תולעים. בגרנד צ'רוקי יש גלגל רזרבי בחתך גבוה ועמיד יותר, אלא שמעתה ואילך, יידרשו מירי ושמוליק לנהוג בזהירות יתרה ואם יחטפו פנצ'ר נוסף, ניאלץ להשתמש בגלגל הרזרבי מהגרנד צ'רוקי השני בקבוצה, (הלבן של חנוך), עם צמיגים פחות עדינים, שמפליא לעבור ללא כל נזקים.

והנה הגענו לגשרון הסורי וזכינו בתרחיש נדיר – המקום ריק מאדם וכולו שלנו, למנוחת צהרים בצל הקריר ומשיב הנפש על פלגי המים הקרירים והצלולים של נחל סמך הזורם.

הגשרון הסורי על נחל סמך מחזיר אותנו לימי "המלחמה על המים" המכונה גם "הקרב על המים", כינוי לסדרת מאבקים בין ישראל למדינות ערב הגובלות בה, בעיקר סוריה, סביב ניצול מקורות המים בצפון ישראל סביב גבולותיה עם לבנון וסוריה. על פי הגדרה רחבה, הקרב על המים התקיים בשנים 1951-1966. הגדרה צרה יותר מתייחסת לניסיונה של סוריה להטות את מקורות הירדן - הנחלים דן, בניאס וחצבני ונחלי רמת הגולן, כך שלא ישפעו לכנרת ולירדן ההררי בשטח ישראל ולהעבירם בתעלה מזרחית לכנרת על גבי השלוחות המערביות של הגולן, אל הירמוך והירדן הדרומי שהיו מחוץ לשטחה של ישראל. העבודות הופסקו ב-1966 לאחר סדרת תקריות אש בהן הותקפו והושמדו הן הצמ"ה הסורי שעסק בעבודות והן תעלת ההטייה עצמה, על ידי אש ארטילריה וטנקים של צה"ל והפצצות מטוסי מטוסי חיל האויר. בתגובה השיבו הסורים בירי ארטילרי לעבר יישובים ישראליים לאורך הגבול. "הקרב על המים" היה בין הזרזים העיקריים שהביאו לפרוץ מלחמת ששת הימים.

וזה עוד לא נגמר. לפנינו עדיין הטיפוס הטכני מהגשר הסורי. הכל בזהירות מירבית כדי שלא ייקרע עוד צמיג. ושוב בולדרים, מדרגות וטרשי בזלת חדים ומאיימים שמחייבים זחילה עקב בצד אגודל.
הגענו בשלום לקצה העליה וכאן שמוליק ומירי פורשים לכיוון הכביש כדי לא לקחת עוד סיכון בפנצ'ר נוסף, שכן לפנינו האתגר האחרון להיום – הירידה המסולעת לכיוון נחל כנף. כמו כל המעלות והמכשולים במסלול של היום, גם כאן גשמי החורף האחרון עשו שמות והמעבר קשה ומאתגר מאי פעם, ממתין לטעויות ולצמיגים עדינים שיינגפו זו... אבל אנחנו לא נפלנו לפח הזה – כיוון מדוקדק, הרבה סבלנות ונהיגה מדוייקת ועזרה של כל המשתתפים בהכוונה ובפינוי סלעים, העבירו את כל הקבוצה בשלום ובקצב מהיר.

כבר מאוחר, והנה אנו מטפסים מנחל כנף וגלגלינו עומדים ברחבת החניה של עין כנף. עברנו מסלול קלאסי, אבל כזה שהפך ללא קל – ויכולנו לו בלי שבירות, בלי סיכונים ובלי דראמות. לכאורה תשאלו "מסלול קלאסי, מה הבעיה" – ואני יכול לומר שעם קבוצה כל כך גדולה, במסלול לא קל, זה לא טריוויאלי. מעבר מוצלח של יום כזה מתאפשר רק עם קבוצה מגובשת, ממושמעת, עם נהגים ונהגות טובים ורגועים שעובדים בצורה מדויקת, ועם הרבה חיוכים, עזרה הדדית ועבודת צוות שהופגנו כאן למופת. כאלה שמסייעים למדריך להישאר רגוע וקר רוח – ולהינות בעצמו. וכך היה ביום הזה. על כך זאת תודה ענקית לכולכם על יום נפלא - אתם חבורה מובחרת על אמת! אני מחכה כבר לפגוש את כולכם בטיול הבא.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן