מסע בין מעיינות בהרי ירושלים - 6/6/20

שעת בוקר בשבת אביבית חמה, נפגשו הג'יפאים בתחנת הדלק שבצומת שמשון. המפה הטופוגרפית נפרסה על מכסה המנוע, הציר משורטט על גביה בטוש מחיק, מיקום המעיינות מסומן ב-X , תדריך ויוצאים לדרך.
הכניסה לשטח דרך יער בני ברית המוכר בשמו - "יער הקדושים ". יער הקדושים הוא יער נטוע על ידי הקק"ל בהרי ירושלים, שניטע על שתי גדותיו של נחל כסלון, בין השפלה במערב ומושב שואבה במזרח. בניגוד ליערות קק"ל אחרים, יער הקדושים ניטע לא רק למטרות ייעור, אלא להנצחתם של מיליון וחצי ילדים שנספו במהלך השואה ("הקדושים"). ביער נטועים כ-6 מיליון עצים לזכר הקרבנות, ובפינות שונות ביער ניצבים מצבות ולוחות שיש הנושאים את שמות הקהילות היהודיות שנמחו. בנוסף, האנדרטאות ביער גם מציינות את חסידי אומות העולם ואת התורמים שאפשרו את הקמת פרויקט זה. באתר נערכים מדי שנה טקסי זיכרון ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

הכניסה המערבית ליער הקדושים מכיוון מושב אשתאול

השיירה מטפסת במעלה ההר כשברקע עדויות לשריפה שפקדה את היער לפני כמה שנים וכילתה עשרות אם לא מאות דונמים מהיער.
השריפה גרמה לדילול שטח היער בצורה מאוד בולטת. מנגד הגשם שירד בהרי ירושלים וחלחל במשך חודשים, הגיע לשורשי העצים ואלו שהיו נטועים בגדת השביל, מצאו עצמם על הקרקע. השיירה ממשיכה לעלות בעומק היער ומחנה את הרכבים לצד הכביש הפנימי המוביל למושבים כסלון ורמת רזיאל. הולכים כמה דקות ברגל למעיין מקסים, מוצל בסביבה פסטורלית. בסיום הרחצה - ארוחת בוקר טובה וממשיכים.

אחד העצים שקרס במעלה יער הקדושים

נהנים ממי המעיין

השיירה יוצאת מיער הקדושים וממשיכה לכיוון נחל כסלון לביקור בעין לימון.
עין לימון או עין לימור (ככל הנראה שיבוש השם "עין לַמוּר") הוא מעיין שכבה בנחל כסלון שבהרי ירושלים, כקילומטר מערבית לעין ראפה, למרגלות הר צובה. במקום בריכת בטון קטנה המקבלת את מימיה דרך נקבה באורך 15 מטרים המובילה אליה את מי הנביעה. תיארוך הנקבה והבריכה הוא מן התקופה הרומית בארץ ישראל. לפני מלחמת העצמאות שכן במקום כפר, ששרידיו מכונים היום ח'ירבת אל-עומור, והבריכה שימשה את תושביו. שרידי הכפר ממוקמים על גבעה כ-700 מטר מערבית למעיין. ישנן גרסאות רבות לשם המעיין: "עין אל-עומור", "עין לימור", במפת PEF המעיין מופיע כ"עין מחתוש". זקני הכפר עין ראפה הסמוך, מספרים כי שמו המקורי של המעיין הוא "עין לַמוּר" (בצרפתית: "מעיין האהבה"). השם ניתן למעיין על ידי נזירים ונזירות שהיו נפגשים במקום ועוסקים בעניינים ״העומדים ברומו של עולם״. בתקופה מאוחרת יותר, נבנה מעל המעיין הכפר "עין לַמוּר" או "עין אל-עוּמוּר" שנקרא על שם המעיין. ככל הנראה השם העברי "עין לימור" הוא שיבוש השם "עין לַמוּר" ו"עין לימון", השגור, הוא שיבוש של השיבוש. המועצה האיזורית דאגה להכין במקום רחבת חנייה מסודרת למבקרים וכל שנותר לנו זה להיכנס ולהינות.

ממשיכים לעומק השטח ועוד מזרחה לכיוון ירושלים והמושבים הסמוכים לבית החולים הדסה - אורה ועמינדב..
בדרך חצינו את נחל שורק שמימיו עברו טיהור אך לצערנו הסרחון לא "נסתר" ולא מתנדף אך המראות, איך לומר, מרעננים.
האיזור כולו שופע מעיינות וככל שמתקרבים מתגלה כמות הרכבים הסמוכים למעיין, והמים - מלאים יותר ויותר.

ביקרנו גם בעין איתמר שהוא אחד מהמעיינות היפים בהרי ירושלים. המעיין נובע בצלע ערוץ תלול היורד ממושב אורה לעבר נחל רפאים.

למעיין זה שמות רבים, שמו הערבי הוא "עין אל-בלד"
("מעיין הכפר" - שם שכיח למעיינות בכפרים הערביים בארץ), ושם נוסף משותף עם עוד שני מעיינות במעלה הערוץ הוא "מעיינות וולג'ה" על שם הכפר וולג'ה ששכן כאן עד למלחמת העצמאות, והוקם מחדש בידי תושביו באדמות הכפר שמעבר לקו הירוק. המקום זכה גם לכינוי "עין אורה" אולם השם שדבק במעיין הוא "עין איתמר", ע"ש חסיד ברסלב, איתמר דורון ז"ל, שנרצח כאן בפיגוע (וחברו נפצע קשה) בשנת 1998.

המעיין הוא מעיין ניקבה, אולם הניקבה קצרה יחסית (כעשרה מטרים). ייחודה של בריכת המעיין היא במים הצלולים במיוחד, אפילו בסוף הקיץ - יותר ממרבית המעיינות בהרי ירושלים.

חלפנו על פני "יד - קנדי" ואכלנו ארוחת צהרים ביער סעדים. ניסיון הביקור במנזר "יוחנן במדבר" כשל, שכן נסגר בשל חשש מהתפשטות המחלה בין הנזירים. מעט תמונות מהחוויות של החצי השני של היום - אפשר לסכם את הטיול בחוויה גדולה.
ניפגש בשטח.

ולסיום .....

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן