אנו בראשית ימות הקיץ, מנצלים את הטמפרטורות הסבירות עדיין, לצאת אל המדבר לחוות שוב ושוב את במרחבים, הנופים ודרכי השטח המאתגרות ליום של חוויות בצוותא. במסלול תוכננו חמישה מעלות שחלקם ידועים בשמות וחלקם הם חלק מהמסלול. המעלות הם מטבע הדברים הקטעים היותר מאתגרים את כלי הרכב והנהגים.
כולם - הרכבים והנהגים עמדו במשימה בהצלחה מרובה
צילמו: אהרון אשמוז פרופ' עמי שמידט, ואמיר נחומי.
צילומי הרחפן: של אהרון אשמוז ועמי שמידט.
מאת: אמיר נחומי
22/06/20
חציית נחל אוג היא נקודת הציון הראשונה במסלול. נחל אוג באזור המצוק הוא קניוני מאוד וגדותיו תלולים. השביל כמובן מתפתל אל נקודה בה ניתן לרדת לאפיק תוך מעבר מדרגות קלות ובהמשך יציאה מן האפיק דרך מעלה תלול ומחורץ. קצת הצלבות קצת שיפועי צד, הכל במידה לא רבה ולחלוטין נשלטת. הכוונה צמודה מביאה להתקבצות כל החבורה ללא כל תקלה על הגדה הדרומית של הנחל, מוכנים להמשך הטיפוס למרומי המצוק - מעלה מס' 1
לאחר שחצינו את נחל אוג, התחלנו לטפס בשביל העקלתון למרומי מצוק ההעתקים. באזור זה של ים המלח הפרש הגובה אותו צריך לטפס הוא 450 מטר לערך. הדרך מתפתלת, לעיתים חוצה ערוצים עמוקים ומחורצת בהרבה מקומות בהן מי שטפונות של החורף האחרון (שהיה גשום במיוחד), שעטו בשצף קצף לעבר ים המלח.
צוות המשימה שלנו הפליא את יכולתו בנהיגה טכנית, התגבר בצורה נכונה על מכשולי דרך שיפועי צד, ומרווחי גחון וזוויות גישה ונטישה. 40 דקות של התנהלות איטית אך בטוחה בסיוע המדריך שבכל מכשול ביצע הכוונה צמודה לכל הרכבים, הגענו למרומי מצוק ההעתקים.
מכך שהקבוצה הפגינה ביצוע יפה ואף הקדימה את לוח הזמנים הוחלט לתת בונוס בדמות עליה למרומי ג'בל חרמון - נקודת ציון שלא היתה בתכנית. מכך שהיגענו מול הרכס מצד צפון, בחרנו לעלות דרך הסכין הצפונית, שהיא גם הפחות מאתגרת. (נרד דרך הסכין הדרומית, למען גם יראו החברים את העליה הממש קשה דרך הסכין הדרומי), וכך בנסיעה איטית במיצוי הילוך הכוח של הרכבים ונהיגה זהירה וסבלנית, (כפי שתודרכו בתחילת המעלה - לאפשר למערת ה-TRC לעבור את זמן ההשהייה שלה ולבלום גלגל המאבד אחיזה) וממושמעת, הגיעה השיירה למרומי ג'בל חרמון, שם היכתה בנו רוח מזרחית בעוצמה רבה - לפחות 40 קשרים. חרף הרוח החזקה התקבצנו על סף המצוק של ההר ושמענו הסבר על מדבר יהודה על הגיאוגרפיה שלו שתוחמת מדבר באמצע ארץ נושבת, על הטופוגרפיה שלו שהיא מייצר "מדבר צל גשם", על ההיסטריה והארכאולוגיה - מי היה שם לאורך שנות ההיסטוריה ואילו שרידים נשארו, מתקופת דויד המלך וחבורת מתנגדי המשטר של שאול, דרך פורעי חוק אחרים, האיסיים, בתקופת המרידות ברומאים, המרד הגדול בשנת 70 ומרד בר כוכבא ב-132 לספירה, ובתקופה הביזנטית הנזירים מקימי המנזרים שעדיין נותרו במדבר יהודה.
בזעף הרוח המכה, חזרנו לרכבים ופנינו לרדת מהצוק חזרה לשולי הבמה המדברית לעבר נקודת תצפית אל עבר ים המלח והרי אדום ומואב שמעבר לשבר הגדול.
לאחר ששבענו נחת מ"הבונוס" המשכנו במסלול המתוכנן לעבר נקודת התצפית ממרומי מצוק ההעתקים שם תוכננה ארוחת הבוקר.
ללא אירועים מיוחדים הגענו למקום ותכננו לפרוס צל מלאכותי בשיטה של צלונית 6X5 מטר גודלה המתוחה בין 4 רכבים עם גגון בקודקודיה. עד כאן הכל מצויין, אלא שהרוח החזקה חשבה אחרת וה"צל" שלנו התנופף כמו מפרש אדיר ברוח, אך גם פלוס לכך גרם להרגשה של מיזוג אויר בחום שהחל לעלות עם התקרבותנו לשעת הצהרים.
לפי חוקי הקורונה 30 מטר רבוע מספיק ל-15 משפחות (לפי 2 מטר רבוע לאדם/משפחה). אנחנו היינו רק 15 איש אישה וטף.
לפי שהתארך לו סדר היום עקב ההוספה של העליה לג'בל חרמון, והתארכות ארוחת הבוקר, החלטנו שלא לבצע את "פתיחת הציר" לנחל אום סיירה, גם עקב חוסר הוודאות באשר לצריכת הזמן של תרגיל כזה. ומתוך רצון לעמוד בתוכנית המקורית (עדיין לפנינו שלוש מעלות), פנינו לעבר תא השטח של נחל גורפן, ולצורך קיצור נוסף של משך זמן הנסיעה לשם, ירדנו לנחל יפה ונוח לנסיעה, נחל הנקרא "נחל סככה" שיתרונו שהוא רחוק מנחל קידרון הספוג בריחות ביוב ובזבובים. הדרך לנחל גורפן עברה ללא תקלות, ממש בקלילות, ועד מהרה הגענו למעלה שקד, הוא המעלה השלישי בסדר המוביל אל השלוחה החוצצת בין נחל גורפן לנחל דרגה שהוא מחוז חפצנו.
הדרך לאורך נחל גורפן מתנהלת על הגדה הצפונית שלו שהיא נוחה לנסיעה. לאחר מספר ק"מ, פונה הדרך דרומה, חוצה את הנחל וממשיכה בטיפוס לעבר מרום השלוחה שגובלת בצידו הצפוני של נחל דרגה. דרך זו עשירה בחריצים, מכשולים, וחציית ערוצים שהם ה"איום" על הפגושים של רכבים עם זווית גישה נמוכה (במקרה שלנו כל הטויוטות. האחרים - הרוביקונים והג'ימיני - פטורים מהבעייה עקב זווית גישה של 60 70 מעלות). לקראת סוף המעלה לכתף, הגענו למעלה שקד. המעלה אינו קשה לרכבים כמו שהיו לנו וגם את גרם המדרגות הקטן שבאמצעיתו, לרבות שילדת הרכב השרוף שעל הדרך, גיבורינו צלחו בקלות רבה. בשיא המעלה הצלחנו לראות את קו הרכס לכיוון מערב - דרום מערב את הר הורדוס בולט בצורתו ובגובהו מעל קו הרקיע. מתחתינו בערוץ נחל דרגה ראינו את הדרך הרומאית העתיקה שהובילה ממצוקי דרגות להרודיון, הלוא הוא הר הורדוס. התחלנו בגלישה לנחל דרגה.
וגם קצת מדרגות
המשך המסלול היה דרך מורד נחל דרגה, בתחילתו על הגבעות שצמודות לגדה הדרומית, בהמשך ירידה צמודה לקניון היפה שלו ולבסוף גלישה לערוץ הנחל ונסיעה בין קירות הקניון עד בואכה צומת השבילים המובילה לעבר מעלה "סיבוב המוות".
מול הצומת יש קיר גבוה המצל על ערוץ הנחל ומספק למטיילים שפע צל לערוך הפסקה, מנוחה וארוחת צהרים.
אנחנו וויתרנו על הצל הנדיר שכולם מנצלים להפסקת קפה מפאת לוח הזמנים וארוחת הצהרים שמצפה בתחתית המורד בערוץ הנחל.
מדוע נקרא המעלה הזה שמטפס מאפיק נחל דרגה עד למרומי כתף טור שהוא קמר הצמוד לשוליים של במת המדבר? משום שלקראת סוף המעלה, מקום בו הציר מגיע לקצה השלוחה - מתעקלת הדרך בזווית של 140 מעלות (כמעט היפוך), ולא ניתן לבצע את הסיבוב בנסיעה רצופה, יש צורך בתמרון אחורה ושוב קדימה על משטח צר שגובל במורדות תלולים בגובה של יותר מ-200 מטר.
בשעה המיועדת, קיפלנו את הפריסה והתחלנו לטפס. המעלה רצוף בדרדרת סלעים ובורות שמחייב את הנוהגים לבחור בקפידה היכן "יניחו" את הגלגלים על מנת להמנע מאובדן אחיזה של גלגל כזה או אחר. בזה אחר זה חולפים הנהגים (שעד עכשיו כנגזר מההכוונה והתדרוך עברו בעצם הדרכת נהיגת שטח), את הקטעים הבעייתיים ומגיעים לסיבוב. שם ממתין כבר המדריך ומכוון במדוייק את הסיבוב והתגברות על רצף מדרגות שמזמן המעלה מיד אחרי הסיבוב. מלאי סיפוק עומדים כולם בסוף המעלה, עמדו באתגר.
מעלה עזלנייה הוא בהמשך לטיפוס אחרי סיבוב המוות. הוא זכה לשם נפרד משום שהוא מופרד מהעלייה הראשונה לכתף טור באמצעות מעבר הנקרא מעבר טור שבו שתי מדרגות יחסית גבוהות אך שניתן לבחור מסלול בצידן על שפת המצוק לנסיעה זהירה.
כך עשינו. המוביל היתווה לכולם את נתיב הנסיעה בהדגמה, החבר'ה הוסיפו קצת אבנים ל"עידון" המדרגה לטובת הטויוטות, ואחר בהכוונה צמודה עלו אחד אחד ובא לציון גואל.
בסיום הטיפוס על רכס עזלנייה, נסיעה צפונה לאורך קווי הגובה עם הנמכה קלה, אבל תוך חציית ערוצים רבים שמספקים הרבה עליות "קטנות" נוספות והרבה מורדות תלולים, מביאה את הנוסע לקצה הדרומי של בקעת הורקנייה. הבקעה נוחה לנסיעה, בה יש מחציית נחל קדרון כביש סלול המוליך לעבר נבי מוסא. בדרך זו שעברה ללא כל אירועים, למעט התלוצצויות בקשר לגבי המעלה השישי השביעי וכו' (עם כל חציית ערוץ עמוק שזה האופייני למדבר יהודה), הגענו אל הכביש ואל נקודה הסיום.
תם המסע, על פי הזמן והמסלול, הנוהגים וריכבם עמדו במשימה בהצלחה רבה מה שנתן לכולם סיפוק ועליצות רבה בשיחת הסיכום. להתראות בטיולים הבאים.
3 תגובות
1
asaf.wise
22 ביוני 2020 ב 12:20
טיול ראשון שלי עם קבוצת 4x4,
היה פשוט תענוג, הדרכה לפני מפורטת, אתגרי נהיגה מעולים, ארגון מעולה.
תיאור הטיול בכתבה מתאר במדויק את הטיול.
תודה רבה מאוד לאמיר על הכל.
אסף.
2
אורח/ת - הרון
22 ביוני 2020 ב 13:49
אחלה טיול מזג אויר אידאלי נופים מהממים
מסלולים אתגריים חבר'ה טובים תודה רבה
לאמיר, המדריך האדיב. היה כיף.
3
kobi Betsalel
22 ביוני 2020 ב 19:24
סחטיין עליך נחומי.. מסלול יפהפה והחבר'ה נראים מבסוטים לאללה
תגובות