מסע אל המפעל החקלאי הנבטי שבהר הנגב - 4/7/20

הנגב - איזור גיאוגראפי מיוחד

כאשר נתבונן אל צילומי הלווין של כדור הארץ, ונעשה "זום" על ארץ ישראל נראה כי היא שוכנת על גבול רצועת המדבריות הגדולה של חצי הכדור הצפוני, בקווי הרוחב 30 - 20.
ככל שקטנה היא ארץ ישראל, יש בה שלושה אזורים גיאוגרפיים שונים, שכל אחד מהם הוא חלק מיחידה גדולה יותר - עולמית. צפון ומרכז הארץ שייך לרצועה הים-תיכונית שאופיינים לה חורפים גשומים (900 - 500 מ"מ) וממוזגי טמפרטורה, וקיץ יבש. בדרום אזור חבל לכיש וצפון הנגב השייכים לרצועת הערבות האסיאניות האירנו-טוראניות שכמות המשקעים בה היא 300 - 200 מ"מ, ובדרום, הנגב שגיאוגראפית שייך לרצועת המדבריות הערבית סהרית שבה אין למעשה גשם, ולכן לא ניתן למדוד ממוצעים שנתיים. לנגב המרכזי (השייך לרצועת המדבריות), יש תכונות מיוחדות. בעוד רצועת המדבריות מתאפיינת בדיונות חול ענקיות, (המופיעות רק בצפון מערב הנגב - אליהן אנו יוצאים לטיולי חולות נפלאים), הנגב המרכזי הוא גוש הרים של אדמה סלעית המבותרת על ידי נחלים ועמקים רחבים, שאליהם נסחפת עם זרימות מי הגשמים, אדמת לס פורייה. שלא כמו רצועת המדבריות, יש בנגב כמות ממוצעת של 100 מ"מ גשם בשנה. כשלעצמה היא אינה מספקת לחקלאות, אלא שהיא אפשרה לאגרונומים הנבטיים ליצור את מעשה הפלא של החקלאות המדברית.

הנגב המרכזי הרים מבותרים ע"י נחלים ועמקים

פיתוח החקלאות המדברית ע"י הנבטים

הפתרון של החקלאים הנבטיים הקדומים להשקיית חלקות הגידול שלהם, היה די פשוט. הם נוכחו כי דבר לא יצמח באדמת הנגב אם יזכה רק למי הגשמים שירדו על השדות. (100 מ"מ ממוצע בשנה, אינו מספיק לגידולים חקלאיים). לכן ניסו הנבטים ליישם את שידעו כבר מתקופת המסעות במדבר על צירי הבשמים והתבלינים, - אגירת מים, ברם, הפעם לא בבורות (כמצבורי מים לשתיה), אלא צבירתם משטחי ניקוז גדולים בסכרים, והולכתם אל החלקות המעובדות, באמצעות תעלות. תחילה בעמקים הצרים להם מורדות תלולים, ובהמשך עם ריבוי הניסיון סכרו עמקים רחבים וגדולים. החוקרים מעריכים את גודל שטחי העיבוד החקלאי בנגב בתקופת הנבטים ב-350,000 דונמים בקירוב. הטכנולוגיה (כפי שראינו במסענו בנחלים), היתה איסוף מים באמצעות סכרים ותעלות משטח הגדול פי 30 משטחה של החלקה המעובדת, וכך היו המים שסופקו לחלקה אקויולנטיים למי גשמים ישירים בשיעור של 300 מ"מ בשנה. כך יצר החקלאי הנבטי בנגב השחון תנאים של אזור הערבות האירנו - טוראניות שבהם היתה חקלאות נרחבת.

ליד חלקה חקלאית נבטית

מסלול הטיול במשולש החקלאי הנבטי

ההיאחזות הקדומה של הנבטים בנגב החלה בשלוש נקודות שהיוו קודקודים למשולש שבסיסו משתרע מהעיר הנבטית עבדת במזרח, אל היישוב הנבטי ניצנה במערב, וקודקודו בחלוצה, העיר הנבטית הצפונית ביותר שגבלה בארץ הנושבת "אויקומנה" בפי הסופרים היוונים, שגבולה הדרומי הוא נחל הבשור.
בתא שטח זה מספר מסלולי נסיעה חלקם חוצים רכסים עם מעלות קשים וחלקם מתנהלים לאורך הנחלים ותוואי הנסיעה בהם נוח למדי. אנו בחרנו לטייל בניחותא לאורך הנחלים. נקודת המוצא שלנו היתה אורחן שליד הגן הלאומי עבדת. שם ערכנו את המפגש והתידרוך ויצאנו מיד לעבר נחל עבדת המנקז את רמת מטרד מצפון ורמת נפחא מדרומו אל בקעת צין שמעט צפונית לעבדת. הדרך הובילה מיד אל אתרים נבטיים קדומים, ביניהם בורות מים (בורות רומילה). ששימשו את השיירות הנבטיות מובילות הבשמים והתבלינים בדרכם מתחנת הדרכים עבדת (טרם הפכה לעיר), בדרכם לעבר נמל עזה לחוף הים התיכון. בהמשך בנסיעתנו בנחל עבדת נקרה בדרכנו גם חציית הערוץ שהיתה מעט אתגרית לרכבי הסובארו עם הפגוש הבולט והנמוך.

חציית ערוץ מעט בעייתי

החברים נחלצו ל"עבודות בינוי" וחיש קל הקימו סוללה בנוסח הסוללה הרומי במצדה, ואיפשרו לכל "ארוכי החרטום" לעבור את מדרגת הערוץ ללא פגע.
בהמשך נחל עבדת לא סיפק אתגרי נסיעה אלא נופים יפים והרבה שרידים של החקלאות המדברית הנבטית.
בקירבת הנחל, על צלע הר, חצבו הקדמונים הנבטיים קבוצה נוספת של בורות מים שלמורת רוחם של מטיילנו כבר היו יבשים, אך צלע ההר סיפקה צל לפרוס מחצלות לארוחת בוקר.

ארוחת הבוקר בצל ההר ליד בורות המים הנבטיים

המשך הטיפוס המתון בנחל עבדת, הוביל אותנו בינות לשרידי הסכרים ותעלות המים הנבטיות עד שהגענו אל קו פרשת המים שממנו בהמשך מערבה, התחלנו בהנמכה לעבר נחל יתר, אחד הנחלים היפים המנקז את רמת מטרד ורמת נפחא אל הערוץ המרכזי של ניקוז מי הר הנגב לעבר הים התיכון, הוא נחל ניצנה.
הנסיעה בנחל עברה ללא אירועים וזימנה את הנופים האופייניים לנחלי הנגב, קירות תלולים (כמעט קניון), בצבע חום וערוץ בוהק בלבן של חלוקי נחל זעירים כגרגרי חול וגם גדולים כמו אבטיחים. צמיגים בלחץ אויר נמוך פתרו את קשיי הנסיעה בערוצים הטובעניים של נחל יתר.

באפיק הלבן הבוהק של נחל יתר

נחל יתר מסיים את תפקידו בנקודת המפגש עם נחל ניצנה. גם מסלולנו עבר לנחל ניצנה בו המשכנו מספר ק"מ בכיוון הזרימה שלו (צפון מערב) עד לצומת ביר חפיר - היא באר שנחפרה בנחל ובה מי תהום יחסית גבוהים, הבאר נחפרה ע"י הבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
משעמדנו יפה בלוח הזמנים, המשכנו את המסלול לאופציה של נחל חורשה. נחל חורשה הוא נחל המנקז את רכס רמון אל הים התיכון בציר שהוא מערבית לנחל ניצנה, ובדרכו הוא עובר ליד הישוב עזוז, היא נקודת הסיום של מסענו.
המעבר מערוץ נחל אחד (ניצנה) למשנהו (חורשה), כרוך בחציית קפלי הקרקע שבין ערוצי הנחלים שזימנו לנו מספר חצייות נחל מאתגרות ומעלה לא תלול אך מאוד מחורץ, רווי באבני סלע ומדרגה.
העליה היוותה עוד נקודת אתגר לנהגי הסובארו שאיתנו שהעדר הילוך הכוח אצלם ומבנה הרכב הצריכו את המדריך להכוונה צמודה ואת הנהגים (שהיו מאוד מיומנים) למצות את כישורי הנהיגה שלהם. לאחר כמחצית השעה של התמודדות עם המעלה הוכיחו נהגי הסובארו שהנהג הוא ה"מערכת" הכי חשובה והכי קובעת ברכב.

האתגר לנהגי הסובארו

יתר הרכבים המצויידים בהילוך כוח וזווית גישה נאותה, צלחו את המכשול עם מעט אדרנלין.

הג'מיני מדגים את הקושי ונתקע לרגע

​​​​​​

הדאסטר שועט במעלה

המשך הדילוג לנחל חורשה, זימן מספר חציות נחלים שהצריכו הכוונה צמודה.

בחציית הערוץ

בהגיענו לנחל חורשה הגיעה גם שעת ארוחת הצהרים. העדר צל טבעי הצריך שימוש בצל מלאכותי, חלקנו אילתר את מכסה תא המטען ורובנו התכנסנו (לפי הוראות השעה) בריחוק חברתי תחת ציילונית 6X5 מטר שנימתחה בין ארבעה רכבים.

בצל הציילונית הגדולה

גם ציילונית זעירה מספקת את הצל הנדרש

ובאין ציילונית יש בגאג'

הפסקת הצהרים איפשרה גם עבודות תחזוקה

קצת עבודות תיקון דרך

ובערוב היום עת השמש מנמיכה במערב, המשכנו ללא כל אירועים בנחל חורשה לעבר נקודת הסיום ליד היישוב עזוז. שם, התכנסנו לשיחת הסיכום.

תם ולא נשלם. עוד נשוב אל הנגב הקסום.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן