טיפוס מעלות הוא חלק מההילה המיתולוגית שנבנתה סביב תחביב טיולי הג'יפים. מעבר לאתגר ולפרסטיז'ה שבכיבוש מוצלח של מעלה קשה, מדובר במשימה שיכולה להיות לא רק מאתגרת לרכב ולנהג אלא גם מסוכנת במקרה ונכשלים, עם פוטנציאל לא קטן לנזק רב לרכוש ולנפש.
לכן ג'יפאים שמתייחסים לתחביב ברצינות, מגיעים להדרכת מעלות, על מנת ללמוד לעשות זאת נכון ובביטחון.
נודה ולא נבוש – חלק לא קטן מהתחביב שלנו הוא ההתמודדות מול אתגרי עבירות. "לסמן V", לבחון את יכולתנו כנהגים/ות ואת יכולות המכונה. ולא ניכנס לניתוחים פסיכולוגיים סביב השאלה "למה" ולא ננסה למצוא לשאלה הזו הסברים מלומדים וארוכים. התשובה הקצרה והנכונה תמיד, תהיה בפשטות: "ככה". אנחנו מטפסים במעלה פשוט כי הוא נמצא שם. כי אנחנו רוצים וכי אנחנו נהנים מזה!!!
לא פחות מהטיפוס במעלות עצמם, אנחנו נהנים לשפר ולשדרג את יכולות הרכב כדי להכין אותו למשימה החשובה הזו, גם אם בתכל'ס נשתעשע במעלות רק פעם בכמה חודשים. צמיגי שטח אגרסיביים על חישוקים מסוגננים, הגבהות ושיפורים במתלים, נעילות דיפרנציאל אחוריות וקדמיות, פגושי ברזל עם זויות גישה ונטישה משופרות ואזני גרירה/ריתום מסיביות, כננות משוכללות ויקרות, הכל לטובת שיפור יכולות העבירות (וגם קצת לטובת הויזואליה הקשוחה והמאיימת של רכב השטח שלנו, אין צורך להתבייש בזה, זה חלק מהעניין....)
אבל הטיפוס במעלות יכול להיות גם מאתגר ואפילו מסוכן. שם התואר "מעלה" יכול להתייחס "רק" למדרגה אחת (אבל נבזית – כמו בציר המצלעות, המדרגה בשלוחת צלמון/מרזבה ו/או מדרגת נקרות למשל) ומצד שני לעליות תלולות ורעות ש"לא נגמרות" - באורך של מאה מטרים ויותר כמו מעלה זיק, מעלה גרופית, מעלה זהרת-אל-טובייק (בשמורת נחל מכוך שבדרום-מזרח השומרון) ועוד ועוד... שבהם כל נסיון לטפס ברכב לא מתאים, תקלה מכנית, טעות נהיגה ו/או בחירת קו מוטעית, עלולים להסתיים באסון. עליות קשות ותלולות מציבות אתגר של ממש לרכב, ומאפייניו ההנדסיים והמכניים, לחוזק מכלוליו וליכולות הנהיגה. המעלות אינם סלחניים וחלקם כבר גבו מחירים ברכוש ובנפש מאלה שהגיעו לא מוכנים היטב או להבדיל – עם עודף בטחון עצמי ואגו מנופח ללא כיסוי.
קישור למסלולי טיפוס אתגרי בארץ
קישור למסלולי טיול בדרום הארץ
נהיגת השטח בכללותה היא מיומנות נרכשת/נלמדת, ממנה נגזרות התמחויות ספציפיות כמו נהיגת חולות וזחילה על סלעים, וגם טיפוס במעלות. חשוב להכיר את הרכב, יתרונותיו ומגבלותיו, את העקרונות שנכונים לטיפוס בכל מעלה שהוא אבל גם את המעלה הספציפי שבאנו לטפס ולבדוק מה מצבו ברגע הנתון בו אנו מטפסים בו.
עד היום, עסקנו במעלות במסגרת קורס נהיגת השטח המתקדם או הדרכות המעלות בדרום הרחוק, אבל לאחרונה התחלנו להוציא הדרכות ספציפיות לטיפוס מעלות במרכז הארץ, בסגנון הדרכות המוקדשות לנהיגת חולות. "מגרש האימונים" הטבעי והמתבקש שלנו היה מעלה משלט 21 המטפס מ"דרך הג'יפים" (המשך של "דרך בורמה") לשלוחת השיירות הצופה אל שער הגיא וכביש 1. "המשלט" סיפק את כל המכשולים שצריך לפגוש ולתרגל בהדרכת טיפוס מעלות – פיתולים, מדפי סלע, בולדרים, מדרגות, הצלבות, חריצים, בורות, דרדרות, שיפועי צד, אדמה תחוחה, והכל באורך כולל של פחות מקילומטר!... אבל זה קילומטר שיכול להחזיק קבוצת ג'יפאים שבאה ללמוד ולתרגל במשך 5 שעות בלי להרגיש, עם פינאלה ראויה בדמות "המרפסת" הצופה על כביש 1 לקפה אחרון. אבל לאחרונה נסגר "מעלה המשלט" על ידי רט"ג, וזהו – הסיפור של משלט 21 נגמר. עד להודעה חדשה, אין יותר הדרכות בציר המיתולוגי הזה (קישור לכתבה על סגירת משלט 21).
אז מצאנו לנו תחליף במעלות שמדרום לכפר-אוריה (בין טל-שחר למנזר דיר-רפאת). מעלות ארוכים ותלולים עם הרבה דרדרת, בהחלט משהו שאינו סלחן במקרה של כשלון בטיפוס. וכמה ג'יפאים אמיצים נרשמו להדרכה.
הגעתי מוקדם לתחנת הדלק בטל שחר והכנתי את הסופה הקשישה ליום של הדגמות טיפוס – הפחתתי לחץ אויר בצמיגים, פתחתי מוט מייצב, וידאתי שהנעילה הקדמית פועלת כתקנה (האחורית אוטומטית, אין מה לבדוק) והנה מגיעה החבורה של היום: דודו ונורית ברנגלר JL סהרה חדש, מוגבה וחמוש בכננת, עדי ברנגלר JL סהרה חדש נוסף, אבנר בגרנד צ'רוקי טריילהוק (גרסת "שטח" משודרגת לגרנד צ'רוקי הרגיל), ואיליה שאני כבר מכיר מהדרכות החולות בג'ימני הירוק המשופר (שאיליה שיפר ובנה לפי טעמי ועיצותי – הגבהה, צמיגי שטח גדולים וזוג נעילות), ומשה באנדרדוג של היום – יונדאי גאלופר 2001, רכב שטח ותיק בן 19, אם לא ממש ישן (הסופה שלי בת 25 ועדיין מחזיקה בתואר "הרכב הכי ישן בחבורה"...) אבל להבדיל מהסופה עתירת השיפורים והמעללים, הגאלופר הלבן סטנדרטי עד העצם, במצב "אורגינל מהמפעל", עם צמיגים צנועים במידה המקורית וללא שום שיפורים או תוספות. ככה, כמו שהוא. זה אמור להספיק.
חם היום. חם נורא. אני מזכיר לכולם ולעצמי לשתות הרבה ואנחנו מוצאים לנו חלקת יער מוצלת לפרק התיאורטי בדגש על טיפוס מעלות. ניצול נכון של כוח המנוע, גיר, הילוך כוח, מתלים, לחץ אויר בצמיגים, נעילות ובקרות משיכה (ובמקרה של הגאלופר – איך מתגברים על האין-נעילות והאין-בקרת משיכה.....), חשיבות רצף התנועה ובחירת קו נכון שישמור את הגלגלים במגע רצוף ככל האפשר עם הקרקע, ומה עושים אם הטיפוס נכשל וצריך לסגת אחורה. וגם איך לרדת נכון אחרי שטיפסנו.
העליה הראשונה ממתינה לנו – ארוכה, תלולה, עם מדרגה והצלבות לקראת סופה. כולם משלבים Low ומטפסים בהצלחה, אילה בג'ימני מתרגל את העליה עם נעילות, עם נעילה אחת (אחורית) וגם בלי נעילות, רק על בקרת משיכה. בכל המקרים ללא בעיה. עדי משתעשע עם מעבר מקביל, קשה ותחוח, ומנצח גם אותו. רק הגאלופר מתקשה כבר בחלק הראשון של העלייה. אמנם מדובר ברכב לא חזק במיוחד (טורבו-דיזל עתיק של מיצובישי בנפח 2.5 ליטר עם 105 כ"ס בלבד), אבל עם גיר ידני הוא בהחלט נוסע לא רע והספק המנוע הצנוע לא אמור להפריע לו.
מונחים מקצועים מתוך הויקישטח וכתבות על הדיפרנציאל:
דיפרנציאל, ירידה, עלייה, שיפוע צד, בקרת אחיזה, בקרת יציבות, ABS, ESP, מנוע
הדיפרנציאל - אי אפשר בלעדיו אך צריך לדעת לחיות איתו
לתחושתי יש כאן בעיה מכנית ואני יורד למטה כדי לבדוק. ואכן – למרות שמצב 4Low משולב, רק הגלגלים האחוריים מסתחררים על הקרקע, ללא הנעה לגלגלים הקדמיים. תקלה כלשהי בתיבת ההעברה או בנועלי הטבור הקדמיים. חם ומאובק כאן מכדי לפתוח מוסך בשטח ולשרוף את היום במכונאות. משה קצת מבואס, אבל החלטתי להפתיע אותו. הוא מיומן בגיר ידני, הוא הגיע להדרכה והוא יטפס היום במעלה. אם לא בגאלופר – אז בסופה. משה לא מאמין בהתחלה, אבל אני מצליח לשכנע אותו שאני לא צוחק – הוא מחייך, חוגר חגורה, משלב לראשון ומטפס למעלה בסופה בחיוך גדול. בהמשך הוא יצליח לטפס עליות נוספות עם הגאלופר בהנעה אחורית בלבד וגם יצליח להיתקע ולספק לנו הזדמנות לתרגל חילוץ באמצעות כננת....
טיפים לנהיגה בשטח:
העליה הבאה כבר יותר ממזרית – קצרה אבל תחוחה, עם מדרגת סלע אחת ובולדרים בולטים בצדדים + מרחב צר ביותר לתמרון. אי אפשר להתחרע כאן על הגז, ומצד שני אי אפשר להימלט מהבולדרים הבולטים. דרוש כאן שילוב של רגישות ונחישות, בלי לעצור ובעיקר דיוק מירבי. זה כבר טו מאץ' לגרנד צ'רוקי הנמוך, גם עם קפיצי אויר מוגבהים עד הסוף. גם בגאלופר עם הנעה קדמית מנוטרלת/מגמגמת, מוטב לוותר מראש. נשארו לנו ג'ימני ושני הרנגלרים. והם מטפסים – עדי בסהרה הסטנדרטי מגרד קצת את המיגונים אבל עובר. דודו בסהרה המוגבה עובר חלק בלי לגרד. איליה בג'ימני נועל את שני הדיפרנציאלים ופשוט זוחל עד למעלה בלי להחליק אף גלגל. חלק ואלגנטי, מרשים ביותר!
מערכות הבטיחות ברכב:
הפתרון הטכנולוגי – בטיחות פאסיבית ו- ABS
הפתרון הטכנולוגי – בקרת אחיזה ובקרת יציבות
וכך, עוד עליה, עוד בולדר ועוד מדרגה, כולם עוברים, הבטחון עולה והביצוע משתפר והולך, ובלי להרגיש היום פשוט נגמר. עדיין חם כמו בתנור, חוזרים לתחנת הדלק לשתייה קרה וגלידה. היה לנו כיף היום, כולם למדו משהו ומעתה יוכלו להתמודד במעלות, עם יותר ידע ובטחון, ויידעו גם מתי מוטב לוותר.
היה מצוין, נתראה בטיולים הג'יפים הבאים!
הדרכת נהיגה אישית
הדרכת נהיגה בשטח טרשי
הדרכת נהיגה בשטח חולי
הדרכת טיפוס מעלות קשים - מעלה עשוש ומעלה ורדית
הדרכת נהיגה מתקדמת
קורס ניווט טופוגרפי
4 תגובות
1
אורח/ת - אקוני שמואל
12 באוגוסט 2020 ב 08:51
תפסיקו לפרסם איפה יש מעלה כזה או אחר נתת לאפסים רשימה יפה לעבודה . מציע לך ללמוד את המפות של ירדן כי זה מה שישאר לך
2
Ogash Ofer
12 באוגוסט 2020 ב 09:22
את ירדן (וגם מרוקו ושאר מקומות בעולם) אנו מכירים היטב...
לגבי הארץ - המסלול החדש אינו בשמורת טבע, אז נכון לעכשיו אין סכנת סגירה
3
אורח/ת - מעלות קשים?
14 באוגוסט 2020 ב 08:39
סליחה, עם כל הכבוד, את העליות המדוברות עשינו עם פורסטרים רגילים לחלוטין.
יש נטייה לג'יפאים להפריז בקושי של דברים כדי להצדיק את עשרות אלפי השקלים שבוזבזו על נעילות והגבהות או להשתמש בנעילות במקומות שממש אין צורך בהם רק בשביל להרגיש שיש שימוש בדברים
ברור שיש מקומות שבהם יש,שימוש אמיתי בדברים.
מגרש המשחקים מאחורי כפר אוריה ממש אינו אחד מהם.
4
Ogash Ofer
14 באוגוסט 2020 ב 16:52
סליחה, עם כל הכבוד, את העליות המדוברות עשינו עם פורסטרים רגילים לחלוטין.
יש נטייה לג'יפאים להפריז בקושי של דברים כדי להצדיק את עשרות אלפי השקלים שבוזבזו על נעילות והגבהות או להשתמש בנעילות במקומות שממש אין צורך בהם רק בשביל להרגיש שיש שימוש בדברים
ברור שיש מקומות שבהם יש,שימוש אמיתי בדברים.
מגרש המשחקים מאחורי כפר אוריה ממש אינו אחד מהם.
תגובות