סיכום טיול מנחל ציפורי לעמק בית נטופה - 31/10/20

הקורונה יימח שמה וזכרה מסרבת לעזוב. סגרים באים בזה אחר זה וכולאים אותנו בין ארבעה קירות – אבל כפי שכבר כתבנו בעבר, חובבי השטח לא אוהבים להיות סגורים בבית. וכאשר משוחרר הרסן ולו במעט, אנו ממהרים לצאת אל הטבע בהמונינו.
מבחינת עונות השנה ומזג האוויר - כבר לא חם אבל עדיין לא גשום, העיתוי לא היה יכול להיות טוב יותר עבור המסלול מנחל ציפורי לעמק בית נטופה שהוא אחד מאלה שקשה לסרב להם – לא רחוק מדי, לא באמת קשה, אבל כזה שעושה טוב בנשמה – מינון מדויק של נופים מרהיבי עין, הרבה ירוק, הרבה תצפיות פנורמיות, מעברי מים ובוץ, טיפוסים וירידות, קצת היסטוריה וקצת אדרנלין שמתאים גם לרכבי שטח רכים – וכך מהרגע שהתפרסם המסלול הקבוצה התמלאה במהירות שיא ופתחנו קבוצה שניה שגם היא יצאה לדרכה כשהיא מלאה.

בוקר נעים ואנו מתאספים בתחנת הדלק בצומת כפר חסידים שבמפרץ חיפה, על כביש 70. הקבוצה שלי, על טהרת דגמי סובארו AWD, מורכבת ברובה מותיקי "מסע חוצה ישראל סובארו" מאוגוסט האחרון. אחרי "טירונות היחידה" שהחבר'ה האלה עברו אצלי באחת מעונות הקיץ החמות שידענו, באחד המסעות המאתגרים והקשים שידענו בכל מה שקשור למזג אויר לוהט ולתנאי שטח לא סלחניים, אני יודע שהחבר'ה האלה יכולים לכל אתגר. התווספו אליהם גם כמה בוגרי הדרכות ננהיגת השטח ועוד כמה פרצופים חדשים שסיפורי הסובארואים היכולים לכל אתגר ומכשול הלהיבו כנראה גם אותם. האוירה קלילה וכיפית, אנשים מכירים זה את זה ואת המדריך, אין לי ספק שיהיה טוב היום.

גם הקבוצה השניה, של אלי שחף, נפגשת כאן ויוצאת לאותו מסלול – לכאורה מתכון לצפיפות ובלגן, בוודאי במסלול שפופולרי מאוד וחלקים ממנו נגישים לפרייבטים ולהמוני בית ישראל המטייל - אבל הסינכרון בין הקבוצות מצויין ולמרות שניסע באותם שבילים ונבקר באותם מקומות, כמעט לא נתערבב במשך היום.

נסיעת כביש קצרה על כביש 70 צפונה, ימינה לכביש הפנימי היפהפה המטפס לראס-עלי ולשמורת נחל ציפורי. כבר כאן אנו מכירים בעובדה שנזדקק לסבלנות מרובה היום, כי כל מקום שגלגלי הפרייבט-ליסינג מגיעים אליו, יהיה עמוס.... אבל למרבה ההפתעה הנעימה, רחבת החנייה ומשטח הדשא שלפני טחנת הנזירים פנויים ואנו חונים בצורה מסודרת, שומעים הסבר על המקום ופורסים ארוחת בוקר זריזה.

טחנת הנזירים על נחל ציפורי

נחל ציפורי הוא נחל איתן שאורכו כ-32 ק"מ ומתחיל את דרכו ביישוב ריינה הסמוך לעיר נצרת, עובר בגבעות יער אלונים הסמוכות לשפרעם ומתנקז אל נחל הקישון המתנקז אל מפרץ חיפה. הוא ניזון מעינות ציפורי, עינות יפתחאל ועין-יבקע וממספר רב של מעיינות אכזב כמו עין-רני, עין-אבינועם, עין-מאהיל, עין-גת חפר, עין-אמת אבל, עין-לפידות ועין-טורען. בסמוך לשפך נחל ציפורי לנחל קישון ליד כפר חסידים, נמצא תל-רגב. לאורך הנחל ישנן עדויות מלפני אלפי שנים להתיישבות קדומה, וגם טחנות קמח ושרידי יישובים עתיקים. לאורכו מתגוררים כיום מספר שבטים בדואיים בכפרים זרזיר, כעביה-טבאש-חג'אג'רה, חוואלד וחילף. שביל ישראל עובר בגדה הצפונית של הנחל.

טחנת הנזירים שוכנת במרחק של כשני קילומטרים מערבית לעין יבקע ("מעיין הסוסים"). היא נבנתה בתקופה העות'מנית ושמה בא לה ממסדר הנזירים הכרמליטיים להם היתה שייכת מאז אמצע המאה ה-19. הטחנה פעלה עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ולאחר מכן ננטשה. ליד הטחנה גשר אבן בעל שתי קשתות הנטוי מעל לנחל הזורם. המקום שייך עדיין לכנסיה אשר החכירה אותו ליזמים ישראלים ששיפצו אותו ופתחו במקום בית הארחה וגן אירועים שפעל תקופה קצרה ולאחר מכן נסגר והמקום עמד שוב בשממונו. בשנת 2011 הושכר מבנה טחנת הנזירים ל"רשות ניקוז ונחלים קישון" הפועלת לשיקום נחל ציפורי ומקדמת תוכנית להפיכת מתחם הטחנה למרכז ההדרכה הראשון בארץ לנושא שיקום נחלים. בשנת 2014 הוצתה הטחנה על ידי אלמונים ונשרפה חלקית, אבל שופצה שוב. נכון להיום המקום עדיין סגור ונעול, אבל עדיין יפה מאוד, ולאורך הנחל נערכו עבודות ניקוי, שיקום ופיתוח ונבנתה טיילת להולכי רגל.

לאחר שלעסנו משהו ולגמנו קפה שחור חזק, כולם מוכנים להתמודדות ראש בראש עם אתגרי נחל ציפורי המפורסמים – מעברי מים ובוץ. חורף גשום כהלכתו כאן יכול לאתגר גם רכבי שטח גיבורים בהגדרתם, אבל הנחל זורם כל השנה וגם בשיא הקיץ יש כאן מעברי מים ובוץ שחלקם עמוקים למדי ועבור רכבי כביש-שטח רכים ונמוכי גחון מדובר באתגר של ממש, בעיקר קטע אחד צר, שחוצה סבך צמחיה ומרוצף בבולדרים מרושעים שמאתגרים את זויות הגישה והבטן, מצריכים תמרון זהיר וגם להניח עליהם גלגל ולקוות שהרכב לא ייתקע על מפתני הדלתות. כאן אין מנוס מכיוונים מבחוץ, ומצד הנהגים – אמונה עיוורת במכוון שמצידו לא יהסס להתלכלך בבוץ, נהיגה סבלנית ומדוייקת והרבה נחישות. ומה יקרה אם ייתקעו? בשביל זה יש לנו כאן את הסופה הנאמנה שלי, חמושה בכננת ומוכנה להושיט כבל לעזרה.... אבל במורשת הקרב של ותיקי חוצה-ישראל יש מכשולים קשים מזה שהם יכלו להם... וכך לאחר שעה קלה כל 12 הסובארואים סיימו לעבור בשלום בכוחות עצמם, המדריך מטונף כולו (...) והכננת נותרה מובטלת.

עין יבקע עמוס במטיילים ברמה שמבריחה אותנו ממנו בחיפזון, ואנו ממשיכים לאורך נחל ציפורי בכיוון מזרח, עוקפים את הכפרים כעביה, טבאש וחג'אג'רה ומתחברים לנחל יפתחאל שלאורך כביש 77, חוצים במעבר תחתי מתחת למחלף המוביל לכביש 784 ונכנסים שוב לשטח לכיוון מאגר אשכול ולאורך גדרות המאגר, ומטפסים לתל חנתון.

תל חנתון

תל חנתון – בערבית "תל בדויה", הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא.

חנתון מופחעה בכתבי אל-עמארנה מתקופת הברונזה המאוחרת בהם מתוזכרת העיר לראשונה בשם חנתון. ישוב ישראלי היה במקום בתקופת ההתנחלות וכנראה לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל. יישוב יהודי התקיים בחנתון מתקופת בית שני לאורך תקופת המשנה והתלמוד ועד לתקופה הצלבנית.

ממדי העיר (כ-100 דונם) מעידים על חשיבותה ועוצמתה הן מהבחינה האסטרטגית והן הכלכלית. מראשית היווסדה ועד לתקופה הרומית היתה חנתון מרכז חשוב בשל קרבתה לדרכים מרכזיות: הראשונה, שחיברה את מסופוטמיה לדרך הים (ויה-מאריס) ומשם לממלכת מצרים. השנייה, חיברה את יישובי השומרון עם יישובי הגליל. השלישית חיברה את עכו (עיר נמל מרכזית וחשובה בעת העתיקה) עם דרך החורן. בנוסף, חייבת העיר את שגשוגה לחקלאות. האשמה באיזור היתה פורייה ונהנתה מאספקת מים קבועה מנחל יפתחאל הקרוב.

בתקופת המקרא מוזכרת חנתון רק פעם אחת ובהקשר של התנחלות השבטים, שם היא נכללה בתחומו של שבט זבולון והייתה במעמד של עיר גבול, כפי שמסופר בספר יהושע:"וְנָסַב אתוֹ הַגְּבוּל מִצְפוֹן חַנָּתוֹן..." ((יהושע, י"ט,י"ד)

אף על פי שחנתון אינה מוזכרת בתנ"ך פעם נוספת, החוקרים סבורים כי היישוב היהודי במקום התקיים ברציפות לאורך מרבית קיומה של ממלכת ישראל. סברה זו מקבלת חיזוק חיובי בכתובותיו של תגלת-פלאסר השלישי, מלך אשור, אודות מסע המלחמה אשר ערך בין השנים 732 ל-734 לפנה"ס ובהן מוזכרת חנתון כאחת מיני הערים הרבות שכבש.

חשיבותה של העיר החלה לרדת בתקופה הרומית. את שקיעתה של העיר ניתן ליחס לעלייתה של העיר ציפורי כמרכז הגליל, אולם יש לציין כי הדבר לא הביא לנטישת המקום על ידי יושביו.

חרף העובדה שאין שום אזכור המתייחס ליישוב כלשהו במקום בתקופה הצלבנית, רווחת הדעה בקרב ההיסטוריונים כי התקיימה במקום חווה חקלאית מבוצרת בשם חוצפית שהוקמה במאה ה-11 לספירה שאת שרידיה ניתן לראות עד היום באולם התת-קרקעי באתר, ונועדה יחד עם ציפורי לשלוט ולהגן על מפעל החקלאות הצלבני שהתקיים לכל אורך ממלכת ירושלים הראשונה, השנייה ועד לנפילת עכו הצלבנית.

בשנות ה-30 של המאה ה-13 נכבש המקום בידי הממלוכים, אשר השמישו את המצודה הצלבנית על התל כמוצב עבור חיל המצב שהציבו באזור.

השם הערבי של תל חנתון - תל בדויה ניתן למקום בעקבות בניית מבנה החאן הקרוי, חאן אל בַּדַוִּיה, שנבנה בתקופה העות'מאנית על ראש התל.

_______________________________________________

מתל חנתון יורדים בזהירות במורד תלול, חוצים את נחל יפתחאל במעבר מים ונעים בשבילי השדות של עמק בית נטופה לאורך תעלת המוביל הארצי, עוקפים את כפר מנדא ומתחילים לטפס לאט ובזהירות (לשמור על הצמיגים) בשביל האדום הטרשי בערוצו של נחל יודפת לכיוון אתר יודפת העתיקה. כאן נפרוס ארוחת צהרים מאוחרת ומי שמעוניין בעוד הסיטוריה עתיקה, יוכל לצאת להליכה באתר יודפת.

יודפת

יודפת – עיר יהודית חשובה בתקופת בית-שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל ההתחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף המחבר אותה להר מימין. יודפת מתוארת בהרחבה בספר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" של יוסף בן-מתתיהו ומוזכרת גם במשנה. האתר ששטחו כ-263 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי.

בעת המרד הגדול בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בפיקודו של אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן-מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל. לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי אולם חייליו נמלטו לכל עבר. בן מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל" הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה.

במשך שישה שבועות עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי, שכלל הקמת סוללות מעצים ואבנים על החומה הצפונית על מנת לעלות עליה ולהיכנס אל העיר, ירי אבנים מבליסטראות וחצים. משניסיון זה נכשל (כאשר המגינים הגביהו את החומה), ניסו הרומאים לפרוץ באמצעות איל-ברזל. לאחר כל אלו המשיכו הרומאים להגביה את הסוללה הצפונית, ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה של היהודים, שכללה שפיכת שמן רותח על המנסים לפרוץ את החומה. בוגד יהודי שנמלט מן העיר ונתפס, מסר לרומאים כי היהודים בעיר תשושים ועייפים, ומגני העיר ישנים באשמורת האחרונה. אספסיאנוס ניצל מידע רב ערך זה והעלה כוח רומי מובחר בראשותו של בנו טיטוס על החומה כאשר מגיני העיר ישנו. כח זה שיסף את גרונות השומרים ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא. אז נכבשה העיר (יולי 67), לאחר מצור שנמשך 47 יום.

הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב התושבים. יוסף ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, כאשר כל פעם מי שעולה בגורל יומת על ידי חברו הבא אחריו. כאשר נשארו רק יוסף ואדם אחר שכנע יוסף את האדם להיכנע לרומאים (על שמו של הסיפור הזה נקראת "בעיית יוספוס"). אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי חלקות הצליח יוסף לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא.

לאחר המרד נבנתה יודפת מחדש, והיישוב היהודי המשיך להתקיים בה.

עדיין יש לנו כברת דרך לא-ארוכה לעשות, אבל השעון רץ. מאז המעבר לשעון החורף, השמש השוקעת במהירות מתסכלת לא מותירה לנו ברירה אלא להיחפז ולצאת אל כביש 7955 כדי להספיק לרדת באור יום את השביל השחור התלול, המפותל והדרדרתי העובר דרך עין נטופה וצופה מגובה רב אל עמק בית נטופה. בסוף הירידה, חוצה השביל בין שדות, מטעים ובוסתנים את חלקו הצפון-מזרחי של העמק, אל היישוב עילבון, שם, בצער רב, נמצאת נקודת הסיום של הטיול....

חבורת הסובארואים הקשוחה סיימה בהצלחה עוד טיול כייפי. היה טוב ונעים להיפגש שוב, תודה לכולם! ואה.... הטיול הבא כבר מתבשל בקנה, תתכוננו!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן