סיכום טיול ג'יפים מנחל ציפורי לעמק בית נטופה ורכס יודפת - 31/10/20

העיתוי לא היה יכול להיות טוב יותר עבור המסלול מנחל ציפורי לעמק בית נטופה שהוא אחד מאלה שמרבים לטייל בהם ובכל טיול מגלים דברים חדשים– לא רחוק מדי, לא באמת קשה, אבל כזה שעושה טוב בנשמה – מינון מדויק של נופים מרהבי עין, הרבה ירוק, הרבה תצפיות פנורמיות, מעברי מים ובוץ, טיפוסים וירידות, קצת היסטוריה וקצת אדרנלין שמתאים גם לרכבי שטח רכים – וכך מהרגע שהתפרסם המסלול נרשמו מעל 20 רכבים והתחלקנו לשתי קבוצות.

בוקר נעים ואנו מתאספים בתחנת הדלק בצומת כפר חסידים שבמפרץ חיפה, על כביש 70. הקבוצה שלי מעורבת ומורכבת משישה סוגי רכבים רכים וגם כבדים. בקבוצה השנייה עם המדריך דרור על טהרת רכבי סובארו. אחרי תדריך קצר, הוראות בטיחות, נוהל שיירה, הסבר על המפה וחלוקת מכשירי קשר יצאנו לדרך.

נסיעת כביש קצרה על כביש 70 צפונה, ימינה לכביש הפנימי היפהפה המטפס לראס-עלי ולשמורת נחל ציפורי. לאורך הטיילת כבר רואים עשרות רכבים ומטיילים וזה אומר שלא נהיה היום לבד בשטח. לאחר נסיעה קצרה לאורך הנחל חנינו לאורך השביל מכיוון שרחבת החנייה כבר מלאה ומשטח הדשא שלפני טחנת הנזירים מלא מטיילים, הסבר קצר על המקום וממשיכים על הציר הכחול מזרחה.

טחנת הנזירים על נחל ציפורי

נחל ציפורי הוא נחל איתן שאורכו כ-32 ק"מ ומתחיל את דרכו ביישוב ריינה הסמוך לעיר נצרת, עובר בגבעות יער אלונים הסמוכות לשפרעם ומתנקז אל נחל הקישון המתנקז אל מפרץ חיפה. הוא ניזון מעינות ציפורי, עינות יפתחאל ועין-יבקע וממספר רב של מעיינות אכזב כמו עין-רני, עין-אבינועם, עין-מאהיל, עין-גת חפר, עין-אמת אבל, עין-לפידות ועין-טורען. בסמוך לשפך נחל ציפורי לנחל קישון ליד כפר חסידים, נמצא תל-רגב. לאורך הנחל ישנן עדויות מלפני אלפי שנים להתיישבות קדומה, וגם טחנות קמח ושרידי יישובים עתיקים. לאורכו מתגוררים כיום מספר שבטים בדואיים בכפרים זרזיר, כעביה-טבאש-חג'אג'רה, חוואלד וחילף. שביל ישראל עובר בגדה הצפונית של הנחל.

טחנת הנזירים שוכנת במרחק של כשני קילומטרים מערבית לעין יבקע ("מעיין הסוסים"). היא נבנתה בתקופה העות'מנית ושמה בא לה ממסדר הנזירים הכרמליטיים להם היתה שייכת מאז אמצע המאה ה-19. הטחנה פעלה עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ולאחר מכן ננטשה. ליד הטחנה גשר אבן בעל שתי קשתות הנטוי מעל לנחל הזורם. המקום שייך עדיין לכנסיה אשר החכירה אותו ליזמים ישראלים ששיפצו אותו ופתחו במקום בית הארחה וגן אירועים שפעל תקופה קצרה ולאחר מכן נסגר והמקום עמד שוב בשממונו. בשנת 2011 הושכר מבנה טחנת הנזירים ל"רשות ניקוז ונחלים קישון" הפועלת לשיקום נחל ציפורי ומקדמת תוכנית להפיכת מתחם הטחנה למרכז ההדרכה הראשון בארץ לנושא שיקום נחלים. בשנת 2014 הוצתה הטחנה על ידי אלמונים ונשרפה חלקית, אבל שופצה שוב. נכון להיום המקום עדיין סגור ונעול, אבל עדיין יפה מאוד, ולאורך הנחל נערכו עבודות ניקוי, שיקום ופיתוח ונבנתה טיילת להולכי רגל.

לאחר נסיעה קצרה חצינו את הנחל לכיוון צפון ומשם מזרחה במטרה להגיע למעיין הסוסים או בשמו "עין יבקע".

עין יבקע עמוס במטיילים אבל לא ויתרנו על עצירה ושכשוך רגליים במים הצוננים. חוזרים לרכבים ממשיכים לאורך נחל ציפורי בכיוון מזרח, מתחברים שוב לטיילת מצפון לכעביה עד הגשר ומתחברים לנחל יפתחאל שלאורך כביש 77. עצירה בחורשת אלונים לארוחת בוקר ובהמשך חוצים במעבר תחתי מתחת למחלף המוביל לכביש 784 ונכנסים שוב לשטח לכיוון מאגר אשכול ולאורך גדרות המאגר, ומטפסים לתל חנתון.

תל חנתון

תל חנתון – בערבית "תל בדויה", הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא.

חנתון מופיעה בכתבי אל-עמארנה מתקופת הברונזה המאוחרת בהם מוזכרת העיר לראשונה בשם חנתון. ישוב ישראלי היה במקום בתקופת ההתנחלות וכנראה לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל. יישוב יהודי התקיים בחנתון מתקופת בית שני לאורך תקופת המשנה והתלמוד ועד לתקופה הצלבנית.

ממדי העיר (כ-100 דונם) מעידים על חשיבותה ועוצמתה הן מהבחינה האסטרטגית והן הכלכלית. מראשית היוסדה ועד לתקופה הרומית הייתה חנתון מרכז חשוב בשל קרבתה לדרכים מרכזיות: הראשונה, שחיברה את מסופוטמיה לדרך הים (ויה-מאריס) ומשם לממלכת מצרים. השנייה, חיברה את יישובי השומרון עם יישובי הגליל. השלישית חיברה את עכו (עיר נמל מרכזית וחשובה בעת העתיקה) עם דרך החורן. בנוסף, חייבת העיר את שגשוגה לחקלאות. האדמה באזור הייתה פורייה ונהנתה מאספקת מים קבועה מנחל יפתחאל הקרוב.

בתקופת המקרא מוזכרת חנתון רק פעם אחת ובהקשר של התנחלות השבטים, שם היא נכללה בתחומו של שבט זבולון והייתה במעמד של עיר גבול, כפי שמסופר בספר יהושע: "וְנָסַב אתוֹ הַגְּבוּל מִצְפוֹן חַנָּתוֹן..." (יהושע, י"ט ,י"ד).

אף על פי שחנתון אינה מוזכרת בתנ"ך פעם נוספת, החוקרים סבורים כי היישוב היהודי במקום התקיים ברציפות לאורך מרבית קיומה של ממלכת ישראל. סברה זו מקבלת חיזוק חיובי בכתובותיו של תגלת- פלאסר השלישי, מלך אשור, אודות מסע המלחמה אשר ערך בין השנים 732 ל-734 לפנה"ס ובהן מוזכרת חנתון כאחת מיני הערים הרבות שכבש.

חשיבותה של העיר החלה לרדת בתקופה הרומית. את שקיעתה של העיר ניתן ליחס לעלייתה של העיר ציפורי כמרכז הגליל, אולם יש לציין כי הדבר לא הביא לנטישת המקום על ידי יושביו.

חרף העובדה שאין שום אזכור המתייחס ליישוב כלשהו במקום בתקופה הצלבנית, רווחת הדעה בקרב ההיסטוריונים כי התקיימה במקום חווה חקלאית מבוצרת בשם חוצפית שהוקמה במאה ה-11 לספירה שאת שרידיה ניתן לראות עד היום באולם התת-קרקעי באתר, ונועדה יחד עם ציפורי לשלוט ולהגן על מפעל החקלאות הצלבני שהתקיים לכל אורך ממלכת ירושלים הראשונה, השנייה ועד לנפילת עכו הצלבנית.

בשנות ה-30 של המאה ה-13 נכבש המקום בידי הממלוכים, אשר השמישו את המצודה הצלבנית על התל כמוצב עבור חיל המצב שהציבו באזור.

השם הערבי של תל חנתון - תל בדויה ניתן למקום בעקבות בניית מבנה החאן הקרוי, חאן אל בַּדַוִּיה, שנבנה בתקופה העות'מאנית על ראש התל.

אחרי הסבר על המקום ממרומי התל ותצפית לכל הכיוונים יורדים מתל חנתון בזהירות במורד תלול ומאתגר, חוצים את נחל יפתחאל במעבר מים ונעים בשבילי השדות של עמק בית נטופה לאורך תעלת המוביל הארצי, עוקפים את כפר מנדא מדרום מזרח ומתחילים לטפס לאט ובזהירות בשביל האדום הטרשי בערוצו של נחל יודפת לכיוון אתר יודפת העתיקה. כאשר בדרך נאלצנו לפנות עדר פרות שרבצו על השביל וסרבו לתת לנו לעבור. עלינו לסיור בעיר העתיקה וחזרנו לרכבים.

יודפת

יודפת – עיר יהודית חשובה בתקופת בית-שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף המחבר אותה להר מימין. יודפת מתוארת בהרחבה בספר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" של יוסף בן-מתתיהו ומוזכרת גם במשנה. האתר ששטחו כ-263 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי.

בעת המרד הגדול בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בפיקודו של אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן-מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל. לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי אולם חייליו נמלטו לכל עבר. בן מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל" הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה.

במשך שישה שבועות עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי, שכלל הקמת סוללות מעצים ואבנים על החומה הצפונית על מנת לעלות עליה ולהיכנס אל העיר, ירי אבנים מבליסטראות וחצים. משניסיון זה נכשל (כאשר המגנים הגביהו את החומה), ניסו הרומאים לפרוץ באמצעות איל-ברזל. לאחר כל אלו המשיכו הרומאים להגביה את הסוללה הצפונית, ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה של היהודים, שכללה שפיכת שמן רותח על המנסים לפרוץ את החומה. בוגד יהודי שנמלט מן העיר ונתפס, מסר לרומאים כי היהודים בעיר תשושים ועייפים, ומגני העיר ישנים באשמורת האחרונה. אספסיאנוס ניצל מידע רב ערך זה והעלה כוח רומי מובחר בראשותו של בנו טיטוס על החומה כאשר מגני העיר ישנו. כוח זה שיסף את גרונות השומרים ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא. אז נכבשה העיר (יולי 67), לאחר מצור שנמשך 47 יום.

הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב התושבים. יוסף ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, כאשר כל פעם מי שעולה בגורל יומת על ידי חברו הבא אחריו. כאשר נשארו רק יוסף ואדם אחר שכנע יוסף את האדם להיכנע לרומאים (על שמו של הסיפור הזה נקראת "בעיית יוספוס"). אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי חלקות הצליח יוסף לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא.

לאחר המרד נבנתה יודפת מחדש, והיישוב היהודי המשיך להתקיים בה.

מיודפת המשכנו על השביל הירוק לכיוון מזרח דרך חוות "חלף עם הרוח" כשמשמאלנו הר ה"שאבי" ומימיננו נשקף נוף בקעת בית נטופה. התחברנו לכביש 7955 לנסיעה קצרה ועלינו להר האחים בגובה 542 מטר מעל פני הים לתצפית מרהיבה על כל אזור הצפון כולל רכס הר מירון וצפת. לאחר הפסקת צהריים בחניון סמוך המשכנו לכיוון אבטליון וירידה לעין נטופה כשהנוף הנשקף מהדרך מרהיב ביופיו.

השביל השחור התלול, המפותל והדרדרתי העובר דרך עין נטופה וצופה מגובה רב אל עמק בית נטופה. בסוף הירידה, חוצה השביל בין שדות, מטעים ובוסתנים את חלקו הצפון-מזרחי של העמק, אל היישוב עלבון, שם בתחנת הדלק נמצאת נקודת הסיום של הטיול.

שיחת סיכום קצרה, איסוף מכשירי הקשר ותודות לכל מי שהשתתף.

נפרדנו לשלום בתקווה שניפגש שוב בעוד טיולים יפים ומעניינים.

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן