סיכום טיול לנחל פרס ונחל צין 7/11/2020

כידוע לכולנו, ככל שמדובר בטיולי שטח ובמיוחד במדבר, "עונת הטיולים" נפתחת בסוכות ונמשכת אל תוך החורף והאביב. המדבר שלנו מרהיב עין אבל אין מה לחפש בו בעונות החמות, אלא אם אתם מזוכיסטים שרוצים לטעום קצת גהינום לוהט, רוחש זבובים וצרעות... שנת 2020 התקילה אותנו בכמה וכמה תלאות, בראשן מגיפת הקורונה יימח שמה וזכרה עם שני סגרים ארוכים בהם היינו מובטלים מאונס, וגם קיץ לוהט שסירב להסתלק ושרף לנו את הנשמה, תרתי משמע, עמוק-עמוק לתוך תחילת אוקטובר.... חול המועד סוכות עבר עלינו סגורים בבית, אבל הקיץ הסתלק, הסתיו הגיע וכעת המדבר נכנס לתקופה הטובה והיפה ביותר שלו, גן עדן של ממש. שמיים מעוננים חלקית בכחול עמוק מהווים ניגוד מרשים לצבעי המדבר הצהובים-חומים, האויר צלול, האנשים לא מזיעים, המכונות לא מתאמצות (אלא אם הן שוקעות בבוץ חלקלק) והכל רגוע ונינוח יותר. המינוס היחידי – השמש שוקעת מוקדם. בארבע וחצי אחה"צ היא כבר שעת דמדומים ויעד לסיום הטיול ויציאה לכביש לפני שמתחילים להסתבך בחושך – ובנחל צין יש איפה להסתבך!!! ועל כן יש לתכנן היטב שעות כניסה ויציאה מהשטח, לחשב מקדמי בטחון למקרי תקיעות, חילוצים ובלת"מים.

המפגש נקבע לתחנת הדלק "פז" בדימונה לשעת בוקר מוקדמת יחסית, שמונה וחצי, שהצריכה חלק מהמשתתפים יקיצה מוקדמת וחשוכה ונסיעת כביש לא קצרה, אבל כולם התייצבו בזמן. אז מי איתנו בטיול? אלון בגרנד צ'רוקי טריילהוק, ערן ברנגלר ספורט, משפחת שוורץ ברנגלר JL רוביקון חדש, אמין קאסם עם אשתו והבנות ברנגלר מוגבה על צמיגי 35 אינץ' אימתניים, סאמר וזוגתו בג'ימני חדש, אבי וזוגתו בג'ימני דור קודם, זאב ואשתו בלדנקרוזר ארוך, רון בלנדקרוזר ארוך נוסף, נוי בטויוטה פראדו ארוך וגיא ואיציק מוסרי במפלצת – טנדר דודג' ראם ענקי... לרגע חששתי מהראם, אם חס וחלילה ייתקע יידרשו שניים-שלושה ג'יפים כדי למשוך אותו, אבל לשמחתי התברר לי שהוא מוגבה ונועל צמיגי שטח ואיציק שכבר טייל עימי בעבר, הוא נהג-שטח מעולה, לכן אין מה לדאוג. וכמובן - את השיירה תוביל הסופה החבוטה והנאמנה שלי, כשהפעם יש לי עוזר צמוד – עידו, הג'וניור שלי, שבא לנהוג ולפנות לי את הראש והזמן להתעסקות בקבוצה ומאחור – מייפל, הכלבה חובבת הטיולים שלו....

נסיעה מדימונה לכיוון מזרח על כביש 25, וקצת אחרי צומת צפית, אנו נכנסים שמאלה לשביל הכחול המוליך להר צבאים ונחל פרס. כמה דקות לניקוז אויר מהצמיגים למי שמעוניין, ואנו נכנסים למדבר מרהיב העין. פונים ימינה מתחת למסוע האשלג (שנמתח ממפעלי ים המלח אל מסוף האשלג הסמוך למפעלי הפוספטים של מישור רותם) והשביל מתחיל להתפתל בעליות ובירידות ובמדרגות פה ושם לכיוון נחל אדמון, מעלה צורים וגבי פרס עוצרי הנשימה, שלצערנו עדיין לא התמלאו במים, אבל עדיין מהווים לוקיישן משובב נפש וכצפוי, המקום עמוס מטיילים.

נחל פרס

נחל פרס (בערבית: "וואדי פארש") הוא נחל אכזב בצפון-מזרח הנגב. אורכו כ-17 ק"מ והוא זורם בכיוון דרום-מזרח במקביל ומצפון למעלה תמר (כביש 25). תחילתו של הנחל בבקעת צבאים כ-3 ק"מ ממזרח לצומת צפית, ובסופו הוא נשפך לנחל תמר כקילומטר וחצי מזרחית לצומת הערבה.

נהוג לחשוב כי הנחל קרוי על שם העוף הדורס "פרס", אולם מקור שמו הוא במילה "פארש" בערבית (או "אלפארס" שמשמעותה מרבד, מזרן או מיטה), הוא עמק פרוש וסגור המתאים לרעיית גמלים. כמו כן הנחל הוא דרך רומית עתיקה שחיברה בין רפיח לעיר המקראית צוער.

בחלקו המזרחי הנחל זורם בתוך קניון ובו גבים. באיזור מעלה פרס לפני המפגש עם נחל תמר, ישנו מפל גבוה של כ-50 מטרים.

לנחל פרס יש יובל אחד בלבד – נחל תחמס, שמקורו מיצד תמר והוא נפגש עימו למרגלות הר צורים.

נחל פרס הוא אחד מהנחלים היכולים להוות את גבולו הדרומי של מדבר יהודה אל מול גבולו הצפוני של הנגב. הנחל מתחתר בחלקו הדרומי של מישור עמיעז, ויש הסוברים כי בשל כך הנחל מסמן את גבולו הדרומי של מדבר יהודה, אחרים יטענו כי דווקא נחל חימר הוא הגבול הדרומי של מדבר יהודה.

מכאן ועד לכביש 25 השביל טכני יותר, עדיין מבלי להיות קשה למעבר. באופן כללי, למרות שמקטע השביל אל נחל פרס וממנו אל הכביש לא מאתגר במכשולי עבירות ראויים לציון, זהו אחד הצירים המהנים לנהיגה והמומלצים ביותר לטיול רכוב, פתיח ראוי ליום גדוש בנהיגה טכנית מענגת ממתין לנו בנחל צין.

חוצים בזריזות את כביש 25, ומכאן ציר כבוש ונוח היורד לכיוון דרום מערב, עובר את נחל מזר, רמת מזר ונחל צנין (יש בדרך שתי נקודות תצפית בנויות יפות, אולם אנחנו תחת משטר-זמנים הדוק), מימין רואים את "שער אשמדאי" – מיצר משולש ויפה שמסמן את הכניסה למכתש הקטן, ובצומת שליד עץ שיטה גדול ויפה, אנו נכנסים למסלול נחל צין.

נחל צין הוא אחד הנחלים הגדולים בנגב, ועם אורך כולל של כ-120 ק"מ הוא השני באורכו לאחר נחל פארן. הצין "מתחיל" ממישור הרוחות שמצפון למצפה רמון, עובר מדרום וממש למרגלות מדרשת בן גוריון בשדה בוקר, ובצפון הערבה נשפך למערכות ניקוז המים של מפעלי ים המלח ומוסט אל האגן הצפוני של ים המלח. אבל כשג'יפאים בישראל אומרים "מסלול נחל צין", הם מתכוונים בדרך כלל לקטע שנקרא בערבית "ואדי פוקרא" בין מעלה עקרבים לכביש הערבה שהוא קלאסיקת ג'יפאות ישראלית שבשנים האחרונות קצת נזנחה - ולכן בשנה שחלפה החלטנו לשוב אליו ובגדול – מסלול קצר יחסית שלא נחשב קשה במיוחד בנסיעה לכיוון מערב, אבל אופיו יכול להשתנות בבת אחת לאחר אירועי גשם ושטפונות, כאשר שבילים מסומנים יכולים להימחק ומעברי ערוצונים הופכים למלכודות בוץ לא פשוטות. גם בימים כתיקונם, לאורכו מכשולים רבים שמאיטים קבוצות גדולות ודורשים כיוונים וזהירות.

לא חולפים אפילו שני קילומטרים של נסיעת שביל נינוחה, וכולנו חוזרים ל-LOW. לפנינו ירידה דרדרתית תלולה, עם שתי מדרגות מרושעות – זהו "מעלה אשמדאי" (או "מעלה תומר"/"מעלה שרגא" - כל מי שטיפס כאן קורא לקטע המעלה הזה על שמו, כאילו חשוב להנציח למען הדורות הבאים את מעשה הגבורה....) בתכל'ס, מה שחשוב כאן זה לא לזלזל במעלה הזה. הירידה קלה יחסית, אבל צמד המדרגות מצריכות כיוונים ומול עינינו מחזה מאוד לא נעים – איסוזו טרופר הפוך על גגו ממש ליד המדרגה התחתונה. מדובר ברכב שהושבת עקב תקלה יום קודם לכן בזמן טיול במסלול הצין, והקבוצה עימה טייל ניסתה למשוך אותו בעלייה שהתבררה כ"קצת" מעבר לכוחותיה. במהלך נסיונות הגרירה, הטרופר התקול "נשפך" ימינה והתהפך. כשהגענו בשבת הוא עדיין שכב על גגו באותו מקום וקיווינו שבעליו יגיע וידאג לחלץ אותו משם, בטרם יפורק לגורמים על ידי הבדואים ועוברי אורח. לצערנו התבדינו. הרכב נשאר שם ובחלוף כמה ימים כבר "נשחט" ואפילו הושלך מהמצוק לערוץ. חבל.

אחרי ארוחת צהרים מזורזת ממשיכים בירידה לכיוון ערוצו של נחל צין. יורדים מהשביל לתצפית על גבי שיש וממשיכים עם השביל האדום. עוברים את הפיצול המוביל לציר המצלעות (מסלול אתגרי למיטיבי הגה שלא מתרגשים מנזקי פחחות...), יורדים ומטפסים בעוד מדרגות ועוברים במעבר צר על פי תהום, ולפנינו עוד מכשולים ואתגרים קטנים, חציות של ערוץ הצין במים, "מעלה הסכין" – עליה קצרה ותלולה, רצופה הצלבות עמוקות, המטפסת על שלוחה צרה ברוחב הרכב, שמדרונות תלולים משני צדדיה ושוב חציה במים, הפעם עם מדרגה ובוץ חלקלק שכולם עוברים למעט לנדקרוזר אחד שבשניה של חוסר תשומת לב מצד הנהג, נזרק הצידה – הוא עולה בנסיון השני.

המסלול אמנם קצר יחסית, אבל לוקח את הזמן שלו. השמש כבר שוקעת, אבל חישוב הזמנים שלי היה הפעם מדויק - גלגלינו עומדים על כביש 227 בשעה 16:30 כשעדיין לא ירד החושך. זה הזמן לסיכומים, איסוף מכשירי הקשר וניפוח אויר בצמיגים (תחנת הדלק הקרובה ביותר היא בעין-חצבה, כ-17 ק"מ מכאן, ובאופן אישי אני בכלל רוצה לטפס במעלה עקרבים ולצאת לכביש 25 בצומת רותם. גם הרבה יותר קצר , גם יותר יפה ומעניין.

היה לנו טיול מעולה, זורם, ללא בעיות. נהיגה מצויינת ואוירה טובה, ביחד עם הנופים והתנאים שמסביב שיצרו לנו חוויה אמיתית. נהניתי להוביל אתכם.
נתראה בטיולים הבאים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן