טיול מועדון Jeep לרמות מנשה - 20/11/2020

טיולי מועדון Jeep הרשמי מטעם היבואן, המוגדרים "אתגרי", מעמידים אותנו בפני אתגר משלנו – הלקוחות האלה לא רכשו ג'יפ סתם כדי "לשבת גבוה" – הם רוצים שטח אמיתי! על כתפינו מוטלת המשימה למצוא מסלולים שיספקו את תיאבונם של בעלי הרנגלרים לשטח של ממש, כזה שיצדיק להטריח את האוטו המופלא הזה ביום שישי בבוקר. לא שבילי קק"ל, גם לא סתם שבילי מדבר. על מנת שהרנגלר יתחיל לעבוד באמת כמו שהוא אוהב, צריך לאתגר אותו – עליות, ירידות, בוץ, סלעים, חולות. שיצטרך לזחול ב-Low, שיצטרך להפעיל נעילות ולנתק מוט מייצב וימתח את מתליו הגמישים. זו תכלית קיומו. אחרת, לשם מה רכשו אותו בכלל?...

ואין מתאים מאיזור רמות מנשה לטיול של יום שישי – כזה שלא רחוק מדי מהבית, ובמיוחד בימי תחילת החורף, עם סיכוי לא רע לגשם שירענן את הצמחייה אחרי הקיץ המעלף, ויארגן לנו קצת בוץ ושלוליות, מה יכול להיות רע?

רמות-מנשה והר חורשן - חבל ארץ בדרום הכרמל

הגובה הממוצע של הרמה הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. צורתו של רמות-מנשה היא כמעוין והוא נתחם על ידי עמק-יזרעאל בצפון מזרח, נחל תות ונחל יקנעם (ואדי מילק) מפרידים בין רמות מנשה להר הכרמל בצפון-מערב, נחל עירון (ואדי ערה) בדרום מזרח (מפריד בין רמות-מנשה לרכס-אמיר) ובקעת-הנדיב בדרום מערב.

רוב איזור רמות-מנשה משמש כקרקע חקלאית או כשטחי מרעה אך בערוצי הנחלים ובאיזורים מסויימים נשמרה הצמחיה הטבעית הכוללת סירה קוצנית, אלון התבור, חרוב, תורמוס ההרים, כלנית מצויה ורקפת מצויה, תות-עץ ויערות מחטניים בנטיעות קק"ל. בין בעלי החיים ניתן למנות את טריטון הפסים, קרקל, צבי ארץ-ישראלי, בז ומיני זוחלים. בחורף, מדובר באחד האיזורים הגשומים בישראל, עם כ-700 מ"מ של משקעים ונופיו הגבעיים-ירוקים-מסנוורים מזכירים במקצת את נופי אירלנד וסקוטלנד.

פארק רמות-מנשה משתרע על פני 84,000 דונם משטח המועצה האיזורית מגידו. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. ביוני 2011 לאחר לאחר השלמת כל הפעולות הדרושות התקבל התואר הרשמי, ומאז נקרא הפארק בשם "מרחב ביוספרי רמות-מנשה".

בתחומי פארק רמות-מנשה ניתן למצוא יער-מחטני, יער של אלון-התבור, יער מעורב, שטחי בתה, צמחיית שיחים, עשב וגאופיטים (גאופיט בעברית: טְמִיר נִצָּן - צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל־קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת־קרקעי. לעיתים זהו קנה השורש ולעיתים פקעת מהתעבות של גבעול, או בצל מהתעבות של עלים). שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכיאולוגיים, נחלים ומעיינות וגם – ובשביל זה אנחנו כאן – אינספור שבילי ג'יפים מרהיבים.

נופיו עוצרי הנשימה של איזור רמות-מנשה, קרבתו היחסית למרכז הארץ ואינספור השבילים המתפתלים המטפסים וגולשים על שיפולי גבעות אבן הגיר (המתאימים לטיולי שטח ברמות קושי ועבירות שונות, החל מג'יפונים רכים ועד למפלצות עבירות ייעודיות שנהגיהן מנסים את כוחם בכמה מהמעלות המפורסמים) הופכים אותו לאחד מתאי השטח האהובים ביותר בקרב מטיילי השטח הממונעים בישראל. חשוב רק לזכור לשמור על הצמחיה ובעלי החיים, ולא לרדת מהשבילים. אין שום צורך לחרוץ ולפצוע את הקרקע בקוליסים חדשים - יש כאן מספיק שבילים מסומנים שמותרים בתנועה שיאתגרו כל רכב שטח בישראל.

שמונה רנגלרים ורוביקונים ושני גרנד-צ'רוקים התייצבו בבוקר-שישי מעונן בתחנת הדלק במגידו. רוב הכלים סטנדרטיים פחות או יותר, למעט אחד – ה-JK הסגול-קצר של אלכס, מפלצון מפחיד ומוגבה מעל צמיגי 35 אינץ' ומשופר מכל הכיוונים מכל טוב סופר-ג'יפ (הג'יפ הקרבי הזה הוא אנטיתיזה מוחלטת לנהגת שלו, שנראית קטנה ועדינה אבל היא אחת הג'יפאיות המנוסות).... טוב נו, לחבר'ה הובטח "טיול אתגרי" – אני ממש לא בטוח שרמת העבירות היום תאתגר רכב משופר כזה... מצד שני, מבט אל העננים בשמיים ההולכים ומתקדרים בגוון אפור-כהה מאיים לימד אותנו שהמבול יתחיל או-טו-טו וכל מי שמכיר את איזור רמות-מנשה יודע שגשמי הזעף כאן מקפיצים את רמת העבירות בשתי דרגות לפחות. שבילי אבן הגיר הופכים לחלקלקים, האדמה הכבדה בערוצים ובנקודות הנמוכות ממתינה ללפות באצבעות חומות-דביקות גם את צמיגי השטח המלא האגרסיביים ביותר. המעלות והמורדות הופכים למסוכנים עד קטלניים.... וגם אם אף אחד לא ישקע ולא יחליק, עדיין הצמיגים ייסתמו בבוץ וכל עליה קלה בימי העונה היבשה תהפוך לאתגר חלקלק בפני עצמו. בקיצור - יהיה טוב.

תדרוך, חלוקת מכשירי קשר, ואנו יוצאים בשיירה צבעונית לאורך נחל קיני. עליונת אחת קטנה עם כמה הצלבות כדי לפתוח את התאבון, תצפית מגבעה 400 כדי לנשנש מהתקרובת המפנקת שקיבלנו באדיבות סמל"ת, פינג'ן הקפה כבר מתחמם על הגזיה, ועוד לא הספקנו להנות עד הסוף מהקפה וטיפות הגשם הראשונות כבר באוויר. עוד כמה דקות וארובות השמיים נפתחו. הופכות באחת את השבילים, (שמכאן מתחילים להיות באמת מעניינים) לעיסה חלקלקה כמרגרינה. גם צמיגי השטח-מלא הקרביים שנועלים הרוביקונים בשיירה, הופכים לסופגניות-שוקולד מבוצבצות ומחליקים לכל הכיוונים, מה שמחייב אותנו להתקדם בזהירות, עקב בצד אגודל, במיוחד בירידות, פן כלי רכב יחלו להתגלץ' ללא שליטה.

זה המקום לפתוח רווחים בשיירה. אף אחד לא מתחיל לרדת לפני שהרכב שלפניו סיים בשלום. אני חוזר ומדגיש לחבר'ה שאם הרכב החל להחליק ואין להם שליטה בו, לא לגעת בבלמים אלא להפך – לתת גז קטן, כדי להחזיר אחיזה ושליטה. גם אם זה במחיר הגברת מהירות (מה שעלול להפחיד) והפוך מהאינסטינקט הבסיסי שלנו – זה עובד. צריך רק שהשביל שמלפנים יהיה פנוי.... ולצורך זה אנחנו ממתינים שכל רכב יסיים לרדת בבטחה לפני שהרכב הבא אחריו מתחיל לרדת.

חוצים את כביש 672 ונכנסים שוב לשביל הכחול ליד עין דמומית, כאן השביל כבר הופך לסלעי ואיטי. רמת העבירות אינה קשה בימים היבשים, אבל שפע הבוץ, המהמורות והסלעים מחייבים בסיטואציה הזו זחילה איטית ב-LOW, והנהיגה הופכת לטכנית ומדוייקת ומאוד מהנה. חוצים במנהרה שמתחת לכביש 6 ומטפסים לנ.ג. 186 מהמדרון הדרומי. עוד עליה שביום יבש אינה מהווה בעיה מיוחדת, הופכת כעת למכשול ראוי – הסלעים חלקלקים, הצמיגים סתומים בבוץ, ופה ושם כלים מפרפרים במקום ונדרשים לנסיון שני ושלישי על מנת להתגבר על מדרגות האבן. אבל לבסוף כולם על ראש הגבעה, לתצפית היקפית והסברים על המקום ועל "מעלה הבקתה" המפורסם.

בירידה לכיוון נחל דליה, קריאה בקשר. מעבר הבקר בתחתית השביל קרס מתחת לגלגליו האחוריים של ארז, המאסף שלנו. גלילי הברזל החלודים תופסים את הסרן האחורי של הרנגלר בזוית לא יפה – משיכה ברצועה יכולה להספיק לכאורה – אבל חילוץ באמצעות רצועה הוא כוחני במהותו ואינו מבוקר די-הצורך - אם אחד מגלילי הברזל יתפוס משהו בתחתית הרכב, עלול להיגרם נזק. זה המקום והזמן לקרוא לדגל את הג'יפ החזק בקבוצה – ה-JK הקצר הסגול החמוש בכננת חזקה. אלכס מחברת את הכבל הסינטטי, אני מנהל את המשיכה מהצד ובתיאום מושלם בין אלכס האוחזת בשלט הכננת וארז שמסייע לה בגז עדין, הרנגלר הארוך נמשך לאט לאט ובאופן חלק ובלי נזקים כלל. חילוץ עדין ומבוקר לפי הספר וכפי שנאמר תמיד – ברגע שנפתחה כננת, הטיול קיבל רשמית את חותמת ה"אתגרי".....

לאחר ארוחת צהרים ומנוחה בצל חורשת אורנים על פסגת הר חורשן, במפגש השבילים ירוק ואדום, יורדים בשביל האדום, על כל מדרגות האבן שלו – שוב, ציר טכני שאין בו רגע דל, אולי לא באמת קשה ל-Jeepים בימים יבשים, אבל היום הוא חלקלק ומענג עד מאוד בנהיגה הזהירה והאיטית ובתשומת הלב והעירנות הנדרשים. לפינאלה של היום – יורדים דרומה על המשך השביל האדום, לכיוון חרבת טאטא ונחל סנונית – ציר פחות מטויל עם כמה וכמה מעברים שמצריכים כיוון מבחוץ, במיוחד לגרנד צ'רוקים הנמוכים, אבל החבר'ה (שחלקם גם בוגרי הדרכות הנהיגה שלנו) כבר מתורגלים והכל עובר חלק ונינוח. וכן, המדריך התלכלך כולו בבוץ כמו שהוא אוהב....

צילום: מתן פרסלר

כבר כמעט ארבע אחה"צ, השבילים נפתחים, אפשר לחזור ל-High ולתת קצת בגז. יציאה מהשטח לכביש ליד אביאל, סיום וסיכום בתחנת הדלק בצומת עדה – היה לנו יופי של יום שישי. סערת הגשמים לא קלקלה לנו מאומה – אמנם לא לקחנו סיכון במעלה הלבן המועד לפורענות, אבל בתמורה קיבלנו שפע של מים ובוץ, החלקות ומעברים מאתגרים אחרים. הנוף המהמם של רמות מנשה התמרק והצטחצח לכבודנו בירוק מסנוור ונתן תחושה של טיול-ג'יפים בחו"ל.

כל זה כמובן רק בונוס – העיקר זה האנשים. קבוצה מצויינת, מצב רוח טוב, ג'יפים הכי טובים שיש, מה צריך עוד?.... עוד טיולים כאלה כמובן! ואנחנו אכן נתראה בהמשך, בטיולים הבאים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן