סיכום טיול אל השומרוני הטוב ונחל פרת - 27/11/20

בסופו של יום מה שקובע עבורי האם הטיול היה מוצלח זה הרגע בו הילדה הקטנה לוקחת את ידי, אוחזת ושואלת מתי הטיול הבא?

איזבלה ילדה ביישנית ומתוקה התעוררה בסביבות 05:30 בבוקר לנסיעה למדבר יהודה, היא לא שיערה, וכמוה אחיה ועוד שלושה ילדים מקסימים, שהיום האפלולי עם טפטופי הגשם יהפוך ליום שמשי, חם ונעים למסע.

ראשונים מוכנים למסע הם צמד החברים הטובים מימי הצבא - יואב ואליעזר, שועלים וותיקים במסעות אתר השטח הירשאלי. הם הגיעו עם שני הנכדים ילדי החופש - הבת אלה צלמת מקצועית שאת תמונותיה נראה במהלך הטיול והשני תום שלא רצה להוציא עצמו מהנחל עד שכל הדגים דגדגו את רגליו היחפות.

נפגשנו בשמורת "השומרוני הטוב", לגמנו תה צמחים שהכינותי מראש, קצת מרווה, נענע וג'ינג'ר כדי לפתוח את הבוקר הבהיר והמושלם שהחל בשעה 07:30.

אט אט התאספו שאר הרכבים ומתוכם יצאו כל ה"לחמניות" שנרדמו בנסיעה. הוצאתי את עוגיות השוקולד הטעימות שאפיתי להתעוררות מהירה והופ כולם במעגל מוכנים למפגש הכירות ראשוני.

ציינתי שטיול זה מיוחד ושונה משאר הטיולים באתר מכיוון שהוא מחולק לשלושה חלקים:

1.נסיעת שטח

2. טיול רגלי

3. מפגש אומנים

ונושא הטיול: פסיפס אנושי הבא לידי ביטוי באהבת חינם.

התחלנו בסיפור על השומרוני הטוב, ראינו סרט קצר וביקרנו במוזיאון הפסיפס הגדול והמשמעותי ביותר בארץ ישראל. כמובן היו משימות לילדים - לחפש את המערה, את בית הכנסת ועוד.

נכנסנו לג'יפים ויצאנו לדרך כורכר שכל רכב 4x4 מסוגל לנסוע, מה שנקרא "עבירות קלה". נתנו דגשים לנסיעה בטוחה, בשיירה הודגשו הכללים, גדעון התנדב להיות המאסף וכבר חיים אמר "אין על הקבוצה המאוחדת הזאת".

נכנסנו לשטח ומיד הורגשה הכניסה לצפון מזרח מדבר יהודה. ההרים הירוקים הפכו לצהובים והדרך לתצפית תמנה בתוכה התרגשות וציפייה.

באחת התגלה מראה הנוף המטורף. הבהירות ויכולת המיפוי בשטח, הרי ירדן, הר זיתים, נחל פרת, יריחו, ים המלח וישובים שונים נוספים. אז פתחנו מפה ובדקנו איפה כל דבר, וגוון - הבן של חיים, פשוט הפך למצפן חי.

חנית העוזרת והחברה המקראית שלי החכימה אותנו על גיבורי התנ"ך, איך גם הם נמשכו למקום קסום זה ולא רק בגלל מקור המים שיוצר צמחייה ומכך בעלי חיים שיכלו ועדיין משמשיים קרקע להתיישבות.

למדנו מהו מדבר בצל גשם וכמה הוא ה-מקום, בה' הידיעה, לטיולים בתקופת גשמים.

נכנסנו לרכבים והמשכנו בנסיעה.

בדרך פגשנו משפחה בדואית אסלית, שוחחנו בערבית העילגת שלנו באפנו עלה ריח המדורה האין סופית משולבת עם העיזים הכבשים והחמורים.

משם המשכנו בירידה תלולה ואתגרית קמעה לוואדי קלט, נחל פרת.

ארוחת בוקר מפנקת התקיימה בבריכה של עין מבוע, היא הייתה משולבת תה צמחים מעלי נענע שנקטפו בזה הרגע משולי המדרון הרטוב ופק"ל קפה אספרסו שאלמוג התקתקן הביא עמו יחד עם שולחן מתקפל. וכן, היו שקפצו לבריכה הזכה והקרה.

עופרה גדעון ואיתי גילו את כתובת האבנים ששתלתי בטיול הקודם, הם נזכרו כי היו פה לפני כמה שנים ואפילו יצאו לכיוון מנזר סנט ג'ורג'.

הגיעה שעת ההפוגה מה שאני מגדירה רגע קסום אחרי האוכל. הוצאתי את חליל הרועים והובלתי את השיירה הנדהמת לעבר מערכת מערות בצלע ההר, לשמוע סיפורי אמת וסיפורי בדיה לצד נגינת החליל בתוך אקוסטיקה בקירות המערה, נוצר רגע קסום של דממת רטט שאין להסבירה.

יונתן המקסים המשיך לשיר בלב ולצלם תוך הליכה מתונה לצד בעלי חיים וצמחי מדבר וברגע אחד מול השכר הירדני הענק השבור למחצה, בדיוק כאשר התעופפו 100 יונים הוא צילם תמונה שלא תישכח לדורות.

לא זוכרת מי צילם את העקרב את החמורים את העיזים, הנדל, הדגים, את החצב, התמרים, החתול שליווה אותנו, אבל היופי המתפרץ גרם לכולם למצב של הרחבת ריאות והתפעמות.

בתחרות הרוג'ומים זכו שתי משפחות שלא אציין את שמן.

הלכנו לאורך האמה השופעת, הגענו למקור הנביעה שם כבר היה זרם חזק. הגיע רגע הקונצרט הקולי יחד עם קולות המים וקולות המטיילים יצאה קריאה של יוהן סבאסטיאן באך "מגניפיקט" – שקט, פתאום נדמה שאפילו המים נעצרו.

נגמר, ביקשו עוד אבל זהו, חייבים לחזור הביתה. גבי החמוד אוסף פסולת בדרך ואני כבר מרגישה שאת חלקי עשיתי. ואז יד ענוגה אוחזת בי, איזבלה המתוקה מובילה איתי את הקבוצה... ואני בעננים.

ועוד שנייה אנחנו ברכבים ולפתע קן צרעות משתולל, מיד אחורה פנה ונאלצנו שוב לראות את היונים, את שרידי ההתיישבות המערות, לא אומר שלא התענגנו שוב.

הגענו לרכבים קצת עדכוני שטח שלא נתבלבל, (התבלבלו) אולי כי שרתי שוב את "omio babinno caro" לבקשת יואב.

נפרדנו לשלום באהבה בצומת יריחו, וכבר מחכה לטיול הבא.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן