הפניקס מקוששת ראיות למרמה בתוך בית המשפט

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בהודו ואין לה כל קשר לכתבה

חברת הפניקס סבורה כי כדי לחמוק מתשלום תביעה, מותר לה להטיח בקשיש בן 72 "אתה רמאי". גם ללא כל בסיס בראיות. זאת מתוך הנחה שהקשיש לא יפנה לבית המשפט ואם יפנה, לכל היותר היא תקושש שם את הראיות החסרות לה להוכחת המרמה.

האם גם שופטי ישראל חושבים שהתנהלות שכזו היא לגיטימית?

אשר ויצמן בן ה-72 נהג בפג'ו הישנה שלו ברחוב העמלים בחיפה. לצד הדרך עמדה משאית שחסמה את נתיב נסיעתו. הוא ניסה לעקוף אותה. או אז הגיח מהנתיב הנגדי רכב שטח מסוג מרצדס. ההתנגשות הסתיימה באובדן גמור לרכבו של וייצמן בשווי של 38,500 שקל.

הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס. חוקר מטעם הפניקס חקר את ויצמן משך שעתיים.

לזיכרון האנושי יש מגבלות. במיוחד לגבי הפרטים שאינם בליבת האירוע הטראומטי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדם מבוגר וחולה.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בהודו ואין לה כל קשר לכתבה

מגבלה אנושית זו לא פסחה על ויצמן. הוא זכר היטב את התאונה עצמה. את מה שהתרחש לאחר התאונה זכר פחות. כך לא זכר אם ראה את נהג המרצדס שפגע בו יוצא מרכבו, מתי הוא עזב את המקום, באילו מקומות נפגע המרצדס וגם תוך כמה זמן הגיעה בת זוגו לאתר התאונה.

החוקר והפניקס עטו כמוצאי שלל רב על ה"חורים" בזיכרונו של ויצמן ודחו את תביעתו בטענה שהוא ביים את התאונה בכוונת מרמה. כך באופן סתמי מבלי לפרט נרשמה טענת המרמה במכתב הדחייה.

יותר משנפגע מדחיית תביעתו, נפגע ויצמן מהעובדה שהפניקס הפכה אותו לרמאי. הוא פנה לעזרת מערכת המשפט. התביעה הונחה על שולחנה של השופטת סיגלית מצא, מבית משפט השלום בחיפה.

גם בבית המשפט העלו נציגי הפניקס את הטענה כי ויצמן רמאי. השופטת סיגלית מצא נאלצה לשמוע עדויות ולבסוף הגיעה למסקנה חד משמעית: "מצאתי את עדותם של ויצמן ושל בת זוגו מהימנה. ויצמן מסר גרסה אחידה ועקבית. אין להלין על "חורים" בזיכרונם לגבי הפרטים השוליים. אף יש לזכור כי מדובר באירוע בלתי צפוי שהתרחש לקראת ערב, ברחוב שומם ושהתובע הוא אדם מבוגר וחולה".

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בהודו ואין לה כל קשר לכתבה

נציגי הפניקס המשיכו להתעקש כי ויצמן רמאי: הרכב שלו היה ישן ו"אכל" שמן. מספר חודשים לפני התאונה הומלץ לו במוסך להחליף את המנוע. ויצמן הסתפק בשיפוץ ראש המנוע. עובדה זו, טענו נציגיה של הפניקס, מוכיחה שהוא תכנן מראש להיפטר מרכבו ולהוציא כספים במרמה מהפניקס.

השופטת מצא דחתה את טענת נציגי הפניקס: "לו ביקש ויצמן להיפטר מרכבו, לא היה משפץ את ראש המנוע סמוך למועד התאונה... בוודאי שאין בכך בכדי לבסס מסקנה כה מרחיקת לכת כי מדובר בתביעת מרמה".

נציגי הפניקס לא ויתרו. הם טענו כי נהג המרצדס, שפגע ברכב של ויצמן, מוכר לחוקר הביטוח כרמאי תובע סדרתי. הא ראיה שהוא חזר בו מתביעה קודמת שהגיש. אם הוא רמאי הרי שגם ויצמן רמאי.

החוקר שלכם, השיבה השופטת לנציגי הפניקס, לא הציג שום ראייה המוכיחה שבעל המרצדס הוא תובע סדרתי. העובדה שהוא חזר בו מתביעה קודמת שהגיש, אינה מלמדת דבר. זאת ועוד, גם אם הייתם מוכיחים שבעל המרצדס הוא רמאי תובע סדרתי, אין להסיק מכך דבר לגבי תביעתו של ויצמן. בפלט שיחות הטלפון שמסר ויצמן מרצונו לחוקר, לא נמצאו שיחות כלשהן בינו לבין בעל המרצדס, הוסיפה השופטת מצא.

בסיומו של דיון, הורתה השופטת סיגלית מצא להפניקס לשלם למבוטחה את מלוא שווי הרכב והוסיפה "הערה לסיום", כלשונה.

בהערה רשמה השופטת סיגלית מצא ביקורת קשה כנגד הפניקס על כך שבמכתב דחיית התביעה העלתה טענת מרמה סתמית בלי כל ביסוס. "אין להסכין עם טענה למרמה שאינה מבוססת כראוי תוך ניסיון להשלים את החסר ולבססה במהלך הליך משפטי אותו נאלץ המבוטח לנקוט. אחת הדרכים למנוע התנהלות מעין זו היא עמידה על חובת ההנמקה, אשר תאפשר למבוטח לדעת, בזמן אמת, מהן הטענות עמן עליו להתמודד".

הערה חשובה, אך האם הפניקס ושאר חברות הביטוח יפנימו אותה? אשרי המאמין.
לאתר של עו"ד חיים קליר

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בהודו ואין לה כל קשר לכתבה