סיכום טיול "חזיון הנרות" במנזר המרסבא - דצמבר 2020

כמידי שנה, גם השנה השתתף אתר השטח הישראלי ביום חגם של נזירי מדבר יהודה ויצא ליטול חלק בחזיון הנרות המרהיב במצוק נחל קדרון - מקום מושבו של מנזר המרסבא.

ציון מותו של הנזיר הקדוש

יום מותו של סבאס הקדוש הפך ליום חג. לפי הלוח היוליאני עליו מסתמכת עד היום הכנסיה האורתודוקסית הוא חל ב-5 בדצמבר, אך על פי לוח השנה הגריגוריאני, שבו גם אנו משתמשים הוא חל ב-17 בדצמבר. וכך כל שנה ב-17 בדצמבר הנזירים מציינים את היום הקדוש בהדלקת מאות נרות במערות שפעם חיו בהם נזירים.
הדלקת הנרות מגיעה בתום היום השלישי לטקסים ולתפילות לזיכרו והמראה של מאות נקודות אור מהבהבות בחושך פשוט מהפנט. על מנת להינות ממראה הנרות הדולקים, מומלץ להגיע ב-17 בדצמבר מרדת השקיעה עד הזריחה.

הנזיר סבאס הקדוש

סבאס הקדוש הפך לנזיר עוד בארץ מולדתו (היום טורקיה) כבר בגיל שמונה. עשר שנים מאוחר יותר, כנער בן שמונה עשרה, עזב את מולדתו והגיע לארץ הקודש במטרה להקדיש את עצמו באופן מוחלט לקדוש אותמיוס הגדול. בהוראות מלאך, בשנת 478 לספירה התיישב סבאס במערה במדבר יהודה, ולאחר חמש שנים של התבודדות במקום החל בהקמת אחוות נזירים וקבלת נזירים נוספים אשר התיישבו בסביבתו. הכנסייה הראשונה שנבנתה ע"י האחווה נקראה 'תיאוקטיטס' (מיוונית - 'נבנתה על ידי האל') והייתה מוקדשת לניקולאס הקדוש.
כשהפכה הכנסייה לקטנה עבור הקהילה הגדלה, בנה סבאס כנסייה גדולה יותר לכבוד הבשורה של הבתולה הקדושה. הכנסייה נחנכה בשנת 502 ומאז משמשת ככנסייה המרכזית במנזר. בנוסף למנזר זה, הקים סבאס הקדוש לאורות ומנזרים נוספים כגון קסטליון (הורקניה). סבאס הקדוש, ביחד עם תיאודוסיוס הקדוש, היו ידועים בכך שהובילו נזירים למלכות השמים ועל כן היה ידוע סבאס בכל העולם בקדושתו הרבה. בשנת 532 נפטר סבאס ולאחר מספר שנים נמצאה גופתו במצב מושלם. הגופה נלקחה ע"י צלבנים לאירופה, והוחזרה באוקטובר 1965, שנה לאחר שהופיע סבאס הקדוש בחיזיון בכנסייה הקתולית וביקש שתושב הגופה. כאמור, סבאס מת ב-5 בדצמבר שנת 532, תאריך שהפך ליום חג. מאמיניו של סבאס חוגגים ב-17 לדצמבר מסיבה אחת - הבדל של 13 ימים בתאריך בין לוח שנה הגריגוריאני בו אנו משתמשים לבין הלוח היוליאני עליו מסתמכת עד היום הכנסיה האורתודוקסית. מידי שנה ב-16-18 בדצמבר, מציינים המאמינים את מותו של סבאס הקדוש בשלושה ימי תפילה שבסוף כל יום מדליקים נרות בגדה שמול המנזר. בפועל, פיזור הנרות נעשה באמצעות בדואים מהסביבה יחד עם נזירים מהמנזר המדליקים מאות נרות בסוף יום התפילה. שיאו של החג הוא יום בו מגיע הפטריארך היווני האורתודוכסי לתפילה עם נזירי המנזר ב-17 לדצמבר - יום בו המנזר מתמלא במאמינים רבים שמגיעים ממספר מקומות בעולם - וגם במאות ג'יפאים, רוכבי אופנים, מטיבי לכת ועוד.

הנה אנחנו מגיעים

נזירי המדבר

הנזירים הנוצרים הראשונים חיו במדבר המצרי בבדידות גמורה, שאפשרה להם לבטא את דבקותם ומסירותם לאל באמצעות ויתור על החיים הגשמיים. המתבודדים ישבו במערות במדבר ועסקו באימון הגוף ובסיגופו, ניזונו בצמצום ממה שהעניק להם הטבע ובילו את זמנם בתפילות ובמדיטציה. במקביל לנזירים המתבודדים התפתחו המנזרים השיתופיים הראשונים, שבהם חיו הנזירים במתחם מוקף חומה, התפללו ואכלו יחד וכלכלו את עצמם באמצעות חקלאות פשוטה ומלאכות שונות.

במדבר יהודה לבשה הנזירות אופי ייחודי.
הקרבה של המנזרים לעיר הקדושה הובילה למעורבות גדולה של הנזירים בנעשה בה ומשכה אליהם נזירים מכל רחבי העולם הנוצרי, כך שנוצרו מנזרים ”בינלאומיים״. בנוסף על כך, במדבר יהודה נוצרה שיטה ייחודית שנוסדה בוואדי קלט, הנקראת לאורה (מיוונית: שביל צר). על פי שיטה זו חיו הנזירים בתאי התבודדות המחוברים ביניהם בשביל צר, ונפגשו במנזר פעם אחת בשבוע בלבד לתפילה ולארוחה. עם הכיבוש הפרסי במאה השביעית והכיבוש המוסלמי אחריו, החלו המנזרים לדעוך ולהינטש. ממאות המנזרים שהתקיימו במרחב זה נותרו היום שישה מנזרים פעילים, כולם משמרים את המסורת הביזנטית ומרביתם בבעלות הפטריארכיה היוונית–אורתודוכסית של ירושלים. בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו במאה ה-20 נחשפו רבים מהמנזרים הקדומים. שניים מהחשובים אבן הגולל בכניסה לאתר מרטיריוס שבהם - מנזר אותימיוס ומנזר מרטיריוס, פתוחים לקהל הרחב ומאפשרים לנו להתוודע אל תופעת הנזירות ועוצמתה בתקופה הביזנטית.

היסטוריית מנזר המרסבא

במהלך חייו הנזיר סבאס הקדוש הקים לא מעט מנזרים. המפורסם שבהם נקרא בעבר “הלאוורה הגדולה”, ביוונית – השביל הגדול, שהפך עם השנים למנזר מרסבא המפורסם. השם המקורי של המנזר היווני – אורתודוקסי מזוהה עם צורת החיים של מאות הנזירים, שחיו במנזר הזה – שביל שמחבר בין התאים הקטנים או המערות בהם התבודדו הנזירים ובין המבנה המרכזי. לקראת סוף חייו של סבאס גרו במנזר אלפי נזירים. המבנה המרכזי שימש אותם בשבתות ובימי ראשון לתפילה ולארוחה משותפת. שם הצטיידו גם במים, במזון ובחומרי גלם לעבודתם, שנעה בין קליעת מחצלות וסלים ובין שזירת חבלים. בתקופות בהן הנזירים נתקלו במשטר עויין כלפי נוצרים הם בחרו להתרכז במבנה המרכזי המבוצר. למרות שלא תמיד הביצורים הצליחו להגן עליהם, חיי הנזירות כמעט ולא פסקו במנזר זה למעלה מ-1,500 שנה וממשיכים להתקיים גם כיום. המנזר המשיך לפעול במקביל לפלישות הפרסים ולמרות העובדה שניזוק מאוד. עד היום שוכנות במנזר גולגלות הנזירים שהפרסים טבחו. את השיקום הגדול חב המנזר לצלבנים, שבנו חומה חיצונית ומגדל שמירה במטרה להגן על יושביו. גם צלאח-א-דין, שכבש את הצלבנים, שמר על המנזר והוא עמד על תילו עד המאה ה-19, אז ביברס, הסולטן הממלוכי של מצרים וטורקיה, הורה להרוס אותו. המנזר נבנה מחדש זמן קצר מאוחר יותר עם תרומות מהכנסייה הרוסית ואלה הם רוב המבנים הקיימים כיום. הנזיר סבאס מת בשיבה טובה בשנת 532 בגיל 94 ונקבר במנזר. עם כיבוש הארץ בידי צלאח-א-דין ונסיגת הצלבנים מהארץ הם לקחו את עצמותיו של הנזיר סבאס לוונציה. רק ב-1964 החזירו אותן לישראל ומאז אפשר לראותו שוכב בגלימת נזיר בארון זכוכית בכנסייה הראשית של המנזר.

התנהלות המנזר כיום

את יופיו של המנזר היווני-אורתודוקסי המוקף חומה אפשר לראות מנקודת תצפית על מצוק נחל קדרון. נכון לשנת 2015 חיים במנזר רק כ-15 נזירים המנותקים מהעולם ומאספקת מים וחשמל. על-מנת להכנס למנזר עצמו יש לחצות ברגל את נחל קדרון ולטפס במדרגות המובילות אליו – משימה לא קלה בגלל המסלול המאתגר.
לנזירים יש סדר יום קבוע המתחיל בחצות וכולל תפילה לאורך 4 עד 5 שעות, ארוחות בשעות קבועות ותפריט קבוע. אל התפילה הלילית מצטרפות תפילות נוספות, לימוד וקריאה בכתבי הקודש ועבודות במנזר, כמו ניקיון, עבודה במטבח או שמירה בשער המנזר.

כמה עובדות על מנזר מרסבא:
אין כניסה לנשים למנזר מאז שקם ועד היום. גם לאמו של סבאס לא הרשו להכנס כשבאה לבקר אותו. כניסה למגדל הנשים הצמוד לכניסה הראשית מאפשרת לנשים לצפות במנזר.
על פיתוי ותפוח: בדומה לסיפור חווה בגן עדן, אסור להכניס תפוחים למנזר. למה? כי תפוח עסיסי כמעט גרם לנזיר סבאס לשבור את הצום שלו ומאז כדי למנוע פיתוי אסורה הכנסת תפוחים למנזר.
לאורך השנים אספו במנזר חפצי אמנות וכתבי יד נדירים, ביניהם עותקים נדירים של התנ”ך, הברית החדשה, כתבי האיליאדה של הומרוס ואיגרות שליחים מהמאות ה-7, ה-9 וה-12. במהלך שנות ה-70’ העבירו את רוב פריטי הספרייה לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים.

ראשוני המבקרים טרום השקיעה

נפגש באותו מקום באותו תאריך שנה הבאה 12/2021

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן