סיכום טיול לרמת הגולן 20/2/2021

כשאומרים "טיולי חורף ברמת הגולן" מתכוונים לשלג. אבל אני הרי למוד נסיון מנסיונות הירואיים, לעיתים עקרים, לצלוח את פקקי התנועה האינסופיים שמשתרכים בכבישי הרמה בכל פעם שנושרים מהשמיים כמה פתיתים לבנים. ולכן לשבת הזו כיוונתי למשהו אחר.
רק לפני חודשיים וקצת יצאנו למסע חוצה ישראל שהתחיל בבניאס וירד דרומה לכיוון עין-תינה. אי אפשר היה שלא להתפעל מצבעי החג שלובשת רמת הגולן בחורף, מיד אחרי הגשמים הראשונים. תשכחו ממיליארדי הקוצים בצהוב דהוי מעולף ומענני האבק והזבובים הטורדניים - הכל ירוק ורענן נוסח אירופה, אלפי פרחים צבעוניים, פלגי מים זורמים בכל פינה, לצידי השבילים ובערוצי הנחלים היבשים בקיץ, האויר קר וצלול ולא מזיעים בכלל, לשמיים גוון כחול עמוק וחי, חגיגה לעיניים.

אני מודה, בחרתי במסלול ידוע לשימצה. "ציר המוסכים" קיבל את המוניטין שלו בזכות, כמפרק מכוניות. זהו ציר שנמתח על שיפולי הרמה המערביים, מכביש 91 לכיוון צפון, אחרי הכפר דרבשיה הוא מטפס לגובה, ומשם חוצה את נחלי נשף, פרש וחמדל, עד עין-מימון ומשם מתחבר לכביש 959 (גונן-וואסט). מי שצלח את הציר בשלום ובקצב סביר, יכול להמשיך דרך שמורת נחל עורבים ונחל ירדינון עד לתל פאחר ותל עזזיאת ולסיים בבניאס. בדרך פוגשים בשפע צמחיה סבוכה, פינות חמד מוצלות, כפרים סוריים הרוסים מלפני מלחמת ששת הימים, חוצים ערוצי נחלים ומעברי מים ובעיקר מתמודדים עם הרבה בולדרים, חתחתים וטילטולים, יום שלם ב-LOW.... בקיצור - חגיגה!

אבל בינתים, פחות משבוע לפני הטיול, זכינו גם בכמה ימים מרוכזים של מזג אויר סוער שכיסה את צפון הרמה בשלג עמוק, ועל שאר השטח ניתכו גשמי זעף בלתי פוסקים שהפכו את אדמת הרמה הכבדה לעיסת בוץ חום-כהה חלק וטובעני, שרק ממתין לחבוק אל תוכו רכבי 4X4 בישי-מזל שנהגיהם הרהיבו עוז להיענות לאתגר.

מנסיוני אני יודע שלא כל כלי הרכב של המטיילים שלנו, ערוכים ומוכנים לעבודת שטח בתנאים כאלה. לא מעט כלים עדיין סטנדרטיים כמו בחנות, נועלים צמיגי כביש, לא מוגבהים. בנוסף, בקבוצה יש הפעם שני טנדרים-פולסייז ענקיים, מה שמעלה אצלי את מפלס החששות לגבהים חדשים. צריך להבין - למפלצות האמריקאיות יש מנועי טורבו-דיזל עצומים בנפחי 6.6-6.7 ליטר, שמשחררים ים של מומנט (110-130 קג"מ) ובין 370 ל-450 כ"ס. אמנם יש להם הילוך כוח וגלגלים לא קטנים, אבל - וזה אבל גדול: אלה כלי רכב ענקיים, באורך של כמעט 7 מטרים, עם בסיסי גלגלים שמזכירים קרונות רכבת, ומשקלים של 4 טון ומעלה. זוית הבטן שלהם בעייתית והם נתקעים עליה וגם שוקעים בקלות. אם הם תקועים, רק אלוהים, (או פולסייז אחר) יוכלו לחלץ אותם.

את מפלס הדאגה מרגיע לי איציק מוסרי בדודג' ראם, אותו אני מכיר מטיולים קודמים - צעיר, אבל נהג מנוסה - והראם שלו מוגבה, נועל צמיגי שטח וחמוש בצמד נעילות דיפרנציאל וכננת - הוא יהיה שני בשיירה כדי לחלץ אותי, אם אני אשקע.... הענק האמריקאי השני הוא שברולט סילברדו של גיל טנא - בעל מנוע דורמאקס V8 חזק יותר מהקאמינס 6 בטור של הראם, אבל ללא נעילות, עם מתלה קדמי נפרד נמוך ועדין יותר, זרועות היגוי שידועות כחלשות, בגובה מקורי והכי גרוע - צמיגי כביש. את החסרונות הללו מקזז במשהו הנסיון הרב של גיל בשטח, אבל אני עדיין מודאג וממקם אותו מאחורי הראם, כדי שיוכלו לסייע זה לזה. כל יתר הקבוצה בכלים שונים, מג'ימני דרך גרנד ויטארה, צמד רנגלרים JK קצרים, לנדקרוזרים קצרים וארוכים ועד גרנד צ'רוקי ודיסקברי 4. קבוצה מגוונת וצבעונית, שאת חלקה אני מכיר מטיולים קודמים ומהדרכות הנהיגה, ויודע שהם אחראים וממושמעים, ואם ניתקע, יהיו מספיק ידיים עובדות כדי לסייע.

אחרי חצי שבוע סגרירי וסוער, בשבת השמיים מעוננים חלקית, שמש מלטפת שוטפת את הרמה באור רך, והמוני בית ישראל כבר תקועים בפקקי הענק מהמרכז לצפון הרמה, כולם רוצים לשחק בשלג... ידעתי שזה יקרה ולכן קבעתי את המפגש בצומת מחניים לשעה 08:00 המוקדמת בעליל, מתוך ידיעה ברורה שהרוב יאחרו בגלל הפקקים. זה באמת קרה, אבל לפני 09:00 כולם כבר בחניה של תחנת הדלק, מקבלים מכשירי קשר ושומעים את התדריך, בו אני מזהיר מראש שיהיה הרבה בוץ, ואם הוא יהיה מעבר לכוחותינו, נדלג למסלול חלופי.

אז יאללה, יוצאים לדרך. התנועה בטיפוס לכיוון הרמה כבדה ופקוקה והקצב איטי. בהתאם לאזהרות שקיבלתי מיחיאל על הכניסה לציר ממצפה גדות, אני מעדיף לפרסס כאן ולהיכנס לציר מהשביל התחתון. בזמן שאנחנו ממתינים שכל השיירה תגיע, יוצאת מהשביל העליון קבוצה של מפלצות 4X4 משופרות בכבדות. כולם מטונפים בבוץ רטוב וטרי עד הגג.... כפי שחששתי אני, גם הם לא הצליחו לעבור ומנסים מהציר התחתון, כמונו. הם יפתחו לנו את הדרך. אני מסובב את השיירה ואנו יורדים בעקבותיהם.

כניסה לשביל השחור, והבוץ משתלט מיד. רטוב, חלקלק. קוליסים עמוקים, שלוליות ענק, קשה לנסוע ישר, אבל עדיין מתקדמים. וככל שאני מתקדם, מתחוור לי שרוב הכלים בקבוצה, שאינם ערוכים לבוץ שכזה, כבר מתקשים מאוד. בהתאם לכללי הנהיגה בבוץ שכזה (LOW 4X4 משולב, הילוכים שני-שלישי, גז נדיב, לא עוצרים בשום מצב) הסופה חותכת את הבוץ ורצה קדימה ופער גדול נפתח מהקבוצה, אבל אם לסופה כפולת נעילות על צמיגי שטח-מלא אגרסיביים זה לא קל, מה יהיה על הכלים האחרים?....
והנה חבורת הכלים המשופרים לפני, כבר עומדת במקומה. המוביל שלהם, רכוב על האמר H1 מפלצתי עומד במקומו, טבוע בשלולית בוץ רעה בגובה צמיגי הענק שלו. שבר ציריה..... הם נערכים לתרחיש חילוץ ארוך ומתיש שבוודאי ייארך שעות.... ואני הרי למוד נסיון מר מהטיול של אתמול, אני מחליט לסגת מיד. מסובב את הסופה (וזה קשה - השביל צר, חלקלק וטובעני, עם שפ"צ לא נעים מצד שמאל, צמחיה גבוהה וגדר תיל מימין) ורואה שאיציק בדודג' ראם המוגבה והנעול כבר תקוע. אחריו רפי עם רנגלר קצר על צמיגי כביש, עוד לא תקוע ממש אבל נמצא בשיפוע חלקלק ומתקשה לתמרן קדימה או אחורה. גיל בסילברדו עדיין לא נכנס לקטע הבעייתי באמת, ואלכס, בעל נסיון בשטח וחמוש במגפי גומי, כבר החנה את הלנדקרוזר הקצר שלו בצד....

הערכת מצב מהירה, זה הזמן להודיע לכל הקבוצה, שכבר מתבוססת בבוץ הנוראי אבל עדיין עם יכולת תנועה ונסיגה, לפרסס ולחזור לכניסה לשביל ושם להכין קפה ולהמתין לנו. אם נזדקק לעזרה, נקרא לכלים היותר חזקים בקבוצה שיבואו לסייע... והחילוץ מתחיל.

ראשית, מהקל לכבד - מסייעים לרפי לסובב את הרנגלר. זה לא קל עם צמיגי כביש שנסתמו בבוץ ומפרפרים נואשות, אבל הג'יפ הזה קטן וקל ועם מנוע חזק וקצת נחישות, רפי מצליח להסתובב ולברוח החוצה. אבל כדי ליישר את הראם שזרוק בזוית משונה על גחונו, נצטרך משיכה מהסילברדו. רצועות נשלפות, אנחנו מתחילים להתלכלך בבוץ. משיכות חזורות ונשנות, זה קשה מאוד לסילברדו הכבד על צמיגי הכביש שלו שמחליק כל הזמן, אבל גיל נחוש מאחורי ההגה, ובסופו של דבר הוא מצליח ליישר את הראם ואז נתקע גם הוא, מחליק חסר ישע במקומו ללא יכולת תזוזה, ויוצא מהמשחק.

כדי לסובב את הראם אלכס ואני נעזרים בסופה ובכננת הגיבורה שלה - אני נכנס לתוך הצמחיה ומושך את הראם בכננת עד שלבסוף הוא מצליח להסתובב. הוא מנסה לצאת בכוחות עצמו אבל נתקע שוב בבוץ... כעת אני מדלג את הסופה דרך צמחיית הפרא כדי לעקוף את שני הענקים האמריקאים התקועים, לא לפני שאני בודק רגלית שלא מחכה לי הפתעה בסבך הסרפדים... עם הסופה הכל קל יותר, והנה, הצלחתי! כעת אני מתמקם בזוית נוחה, משיכה קלה בכננת מוציאה את הסילברדו, ועוד שתי דקות לאחר מכן את הראם, וכולנו נחלצים בהצלחה מהמלכודת וחוברים לקבוצה, שעכשיו קצת קטנה יותר, כי שלושה נהגים נבהלו מהבוץ ומיהרו לפרוש.... חבל.

התיייעצות מהירה. אולי ניסע לשלג?... כולם בעד, אבל אחרי כרבע שעה בפקק והצצה למסך הוייז שמבשר לנו שעשרים ומשהו הקילומטרים עד צומת הבשן יקחו לנו כמעט שעתיים, אני מחליט לנסות שביל שיקצר לנו לפחות חצי מהזמן. פונים ימינה בצומת בית המכס לכביש 888 ומשם, מצפון למחנה ירדן, לכיוון עין אמפי ועין מטרה בשביל כבוש ונוח מקיף את מחנה צנובר במקביל לערוץ נחל משושים, לכיוון קצרין. אלא שמהר מאוד גם השביל הזה הופך לבוצי ביותר, לא נוראי כמו הציר שנחלצנו ממנו, אבל עדיין כזה שמחייב נחישות... ומצבו הולך ורע ממטר למטר, עד שאין לי ברירה אלא לעצור - אנחנו רק 200-300 מטרים מכביש 9088 אבל לפני שלולית ענק. משהו שראוי יותר להיקרא "אגם". מה העומק? לא ידוע. אבל אורך השלולית מרמז שהיא גם עמוקה מאוד. זרקתי פנימה אבן והקשבתי - לקח לה שניות ארוכות להשמיע "קליק" של נגיעה בקרקעית...ואולי זה רק נדמה לי?.... אין לי שום כוונה לעשות כאן נסיונות מטופשים שיסתיימו בכלי רכב שטבעו ומנועים ששתו מים (נעילה הידרוסטטית = סופו של המנוע) ושוב, למרבה הבושה, אנו נסוגים על העקבות.
זה הזמן לאפשרות ג' - עוברים שוב על פני עין אמפי ופונים שמאלה לכיוון ציר נחל משושים, אותו אני זוכר כדרך חתחתים סלעית, איטית ומטלטלת, ממש בסגנון ציר המוסכים (וחלק מהמטיילים המנוסים מתייחסים אליה כ"ציר המוסכים הדרומי") אבל ללא מלכודות בוץ, משהו שלא תהיה לנו בעיה לצלוח.

האטרקציה של הציר הזה בקיץ היא הירידה (הרגלית) לבריכת המשושים. מעבר לה, רבים לא אוהבים לנסוע כאן בשל הטילטולים הרבים... ממש כמו בציר המוסכים. אבל אנחנו בחורף - לבריכת המשושים לא נרד הפעם, אבל הנוף כעת במיטבו - שמורת יהודיה שמשמאל מרהיבת עין. שפע פרחים צבעוניים, חיות בר משוטטות בשטח... ככה נראה גן עדן! קדימה, נכנסים.

על ההתחלה, שוב מעבר בוץ עמוק. שלוליות גדולות, בהחלט נראה מאיים. אבל יש מעקף ביצתי מימין, שבעוד דקה מתברר כמלכודת בפני עצמו.... הסופה עברה כמובן, אבל הדיסקו 4 נתקע. אבל אנחנו כבר בשוונג של חילוצים, ממילא מטונפים בבוץ, וחיש קל נשלף שוב כבל הכננת... אחרי שהדיסקו חולץ, לנדקרוזר ארוך - וגם הוא מתיישב על גחונו... ושוב, שידור חוזר של משיכה מהירה בכננת. כל היתר אוזרים אומץ ומחליטים לחצות ישר דרך הבוץ. גז גדול, כמה שניות של שפריצים ורגבי בוץ מתעופפים, אבל כולם עוברים, ומעכשיו זה רק בולדרים וחתחתים וקצת עבודה למתלים שעד כה לא התאמצו יותר מדי, אבל עם שקיעות בבוץ סיימנו להיום וגם הכננת שנתנה היום עבודה, יכולה לחזור לנמנם.
את מנוחת הקפה ערכנו בסמוך לשרידי כלי הרכב הצבאיים הסוריים שנפגעו כאן במלחמת ששת הימים ומאז נשארו מוטלים לצד השביל, מחזה סוריאליסטי עם כל הפרחים המרהיבים שמסביב....

עד לכביש נותרו עוד 7 ק"מ בלבד, איטיים מאוד, פה ושם גם קצת צפופים, ועוד קצת שלוליות, אבל אחרי מה שעברנו היום, הכל בקטנה ולמי אכפת כשהנוף המרהיב תוקף מכל הכיוונים?.... סיימנו על כביש 92 רק כדי להשתחל לשיירות אינסופיות של פרייבטים בדרכם הביתה מהשלג, לפנינו עוד דרך ארוכה הביתה....
היה טוב היום. טיול שהוגדר מלכתחילה כמאתגר בשל תנאי הבוץ הצפויים כי ככה זה בחורף. נתקענו, חילצנו, ולבסוף מצאנו פתרונות וטיילנו. תודה לכולם על הסבלנות ואורך הרוח ועל נהיגה אחראית שסייעה לנו לסיים את היום ללא נזקים בכלל וכמובן - לאלכס על העזרה המבורכת בחילוצים.
נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן