סיכום טיול סובארו דרייב לנגב המערבי - 27/2/21

כאשר בודקים נוכחות בטיולי סובארו דרייב כמעט תמיד מגיעים למספר 12. כך גם הפעם, מתקבצים 12 רכבי סובארו מדגמים שונים בצבעים מרהיבים עם משפחות מקסימות.
טיולנו תוכנן לצפון הנגב המערבי. בצפון הנגב המערבי, שפת הים התיכון כבר ממש בצפון צפון מערב שלא כמוכר כל כך בשפה המקראית ים = מערב. קל לכן להתבלבל בכיוונים ללא השקעת מחשבה קלה כמו איפה אני נמצא.
המפגש - צומת אורים, יש שם תחנת דלק וחנות נוחות, החברים מתקבצים, מתדלקים מצטיידים ומתייצבים לתדריך הבוקר. גם הפעם מתברר כי אנשים מגיעים מכל כנפי הארץ, כל אחד סיפר בכמה מילים קצרות על עצמו, ואו אז הגענו אל תדריך הטיול.
קודם כל מתחמים את הגזרה, חבל אשכול בו זורמים הנחלים המנקזים את צפון ומרכז הנגב אל הים התיכון, ואזור החולות הנודדים הבאים עם הרוחות מסיני ומכסים שטח של כמעט שביעית מכל מדינת ישראל.
המסלול מתחיל במסע לאורך הגדה המערבית של נחל הבשור (זוכרים - הנחל נשפך לים התיכון, על כן הוא במגמה צפון צפון מערב, והגדות שלו הן מזרחית ומערבית). בקטע הזה, שהוא כ-12 ק"מ מסך אורכו של הנחל (80 ק"מ), הוא זרוע במעיינות איתנים המזרימים לנחל מים כל השנה ומאפשרים צמחיה עבותה בערוצו. הדרך - שביל כבוש מתאים לכל רכב הנהנה מעובדה מעניינת שבקטע שבו אנו מטיילים בין אורים לצאלים כל היובלים נשפכים לנחל דרך הגדה המזרחית, ועל כן הדרך על הגדה המערבית נעדרת חציית ערוצים, מה שעושה אותה עבירה לכל כלי רכב. על הדרך מספר מקומות מעניינים: בראש וראשונה, כיאות לדרום האדום - כלניות.

מפגש עם הכלניות האדומות של הנגב המערבי כבר בתחילת המסע

דרום אדום

עין הבשור

תחנתנו הבאה - עין הבשור ושרידי גשר הרכבת רפיח - באר שבע.
חציית הנחל לא מתאפשרת ברכב, (הרבה מים), ולכן אנו שנמצאים בגדה המערבית חוצים את הנחל על גשר אבנים גדולות ורטובות אל הגדה המזרחית שם שוכן מעיין עין הבשור והפארק הלאומי הצמוד לו. שם גם טיפסו הילדים אל שרידי גשר הרכבת.

חוצים את הבשור ברגל

שרידי גשר הרכבת רפיח - באר שבע

תל שרוחן או תל א-רפע

תחנתנו הבאה היא תל שרוחן או תל א-רפע. המקום הוא אתר ארכיאולוגי בעל הסטוריה של 1,900 שנה מתקופת הברונזה (המאה ה-17 לפנ"הס עד סוף התקופה הרומית - המאה ה-2 לספירה.
התל שולט על כל האזור וממנו ראינו את כל הנגב הצפון מערבי החל מהר קרן בדרום ים החולות שבדרום מזרח, דרך מגדל האנרגיה הסולארית ליד אשלים מדרום, משם העיר נתיבות והעיר שדרות במזרח ולבסוף ישובי חבל אשכול בצפון מערב. בעת החדשה שימש המקום כמוצב גבול לצבא התורכי ביושבו בעמדה שולטת על דרכי השיירות על גבול האזור הבריטי שממערב.

תל שרוחן צופה על נחל הבשור ממרומים

ארוחת הבוקר

עם שאנו מתקדמים דרומה לאורך הנחל, הגיעה שעת ארוחת הבוקר. פרסנו שולחנות עפ"י תקנות הקורונה (קפסולות) לאורך דרך חקלאית בצל העצים והתענגנו על קפה ומאפה (גם מאכלים ממש).

ארוחת הבוקר בקפסולות

קפסולות לאורך שדרת העצים

גשר החבלים וסיום המסע לאורך נחל הבשור

הקטע האחרון לאורך הבשור התנהל על הגדה המערבית תוך שאנו עוברים ליד גשר הצינורות, מאגרי המים הגדולים שבנחל ולבסוף לקראת סוף השביל - בגשר החבלים. המקום היה כבר הומה אדם ועל כן דילגנו תוך תצפית בלבד ויצאנו אל מרחבי החולות ליד קיבוץ צאלים. עקפנו את השטח החקלאי בכיוון מערב עד קיבוץ גבולות שם פנינו דרומה אל ים החולות. מעשה ראשון בכניסה לחולות - כמובן הורדת לחץ האויר בצמיגים. ואז, כשירים לתנועה בחולות - יצאנו לדרך.

נכנסים לדרכי החול

בראשית "שייט" בדרכי החולות של חולות חלוצה

חולות חלוצה הם שטח של כ-1,400 קמ"ר שכולו חולות נודדים מיובאים ממדבר סיני. מתחת לחולות בעומק של בין 10 ל-20 מטר יש מאגרי מי תהום בכמות הגדולה יותר מהכנרת. על פני השטח יבש וצחיח בקיץ. בחורף יש צמחי מדבר המסמנים את העובדה שבאזור זה יורדים כ-200 מ"מ גשם בשנה (שכולם ככולם נבלעים בחול אל מי התהום שבבסיסו).

חצבים במדבר המערבי

התחנה הראשונה - העיר הנבטית רחובות בנגב

היעד הראשון שקבענו לנו בשיוט בחולות הינו העיר הנבטית רחובות בנגב. הדרכים בחולות מרשתות את המקום כמו קורי עכביש. רובן ישרות כמו קרניים (נתיבים האופיניים לים ולאוויר), חלקן עוקפות דיונות גבוהות ומתפתלות. הניווט בים (כמו באוויר) - כיוון וטווח, ולאחר שעה קלה של נדנודים על גלי החול, לרבות גם "התקעות" אחד הפורסטרים וצורך בחילוץ, אנו מטפסים על גבעות טרשים הבולטות מהחול שעל פסגת אחת מהם העיר הנבטית רחובות בנגב.

קו בכיוון 200 במדבר לאורכו מזדנבת שיירה של 14 רכבים עולים ויורדים

דוחפים קצת להחלץ "מטביעה" בחול

חילוץ פורסטר ש"טבע" בחול

העיר הנבאטית רחובות בנגב

העיר הנבטית רחובות בנגב היא אחת מהערים שבמשולש החקלאי הנבטי עבדת - חלוצה - ניצנה.
דרכנו בטיול זה פסחה על חלוצה שהיא העיר הגדולה יותר באזור וביקרה באחותה הקטנה רוחיבה (רחובות בנגב). עצרנו להתרשם מהבנייה הנבטית (ריבועים של זוויות ישרות), ואף שמענו מפי המדריך סיפור קצר על מיהם הנבטים ומה עיקרי תולדותיהם. תוך ציון כי סיפורם המורחב ניתן בטיולי אתר השטח הישראלי המוקדשים לממלכת הנבטים והעם הנבטי בסדרת הטיולים שמידי פעם מוצעים לקהל תחת השם "בעקבות הנבטים". לאחר סיור קצר בחורבות העיר ובאזור הקברים (מאפיין את כל ערי הנבטים), המשכנו לעבר אחד העצים הגדולים באזור לארוחת צהרים.

שרידי העיר רחובות בנגב

ארוחת צהרים מסורתית בטיולי המדבר המערבי תחת עץ השיטה הגדול

הקטע האחרון בדרך הצליינים אל באר מילכה

הקטע האחרון במסענו, היה שחזור דרכם של הצליינים הלא הם עולי הרגל שבאו לארץ הקודש ממצרים. דרך זו אף שימשה פעמים רבות את המבריחים שחדרו לישראל מסיני בנסיונם להגיע אל מרכז הארץ. הדרך מתנהלת בתחילה בלב האזור החקלאי של רחובות בנגב וחלוצה תוך שהיא חוצה את שפעת הסכרים הקטנים שהנבטים הקימו לאורך העמק הקטן שדרומית לרוחייבה, מכשולי אבנים שמאוד מטרידים את הנוהג עליהם ומחייב נהיגה מתפתלת וזהירה. המשך הדרך חוצה מספר גבעות גבוהות שאחת מהווה את האתגר היומי עם מעט אדרנלין והרבה הכוונה של המדריך.
משחוצים את הפסגה גולשים בנחת חזרה לים החולות ו"מיירטים" את דרך הצליינים בואכה חולות עגור. הדרך מושכת מערבה אל השמש השוקעת, ולקראת סופה הדיונה הנכספת לשעשועי הילדים. הגדולים מסתפקים בקפה ותה של מנחה לאורה המקסים של השקיעה.

האדרנלין של הטיול

על דרך הצליינים

שעשועי הדיונה

קפה של בין ערביים

הביתה בין ערמות עננים אחרי השקיעה במדבר

85 ק"מ של ירוק ומדבר בתמונות