מסע אתגרי חוצה נגב - פסח 2021

הרי אילת ודרום הנגב הם אולי האזורים הכי פחות מטויילים בארץ, אך לא כי אינם יפים, פשוט בגלל המרחק. אותנו, זה לא הפחיד.
השכמה קצת לפני 4:00, הרבה לפני השמש, 4 שעות של התייחדות עם ה"עגלה" העייפה שלי על הכביש, זו שבשטח מפגינה יכולות.

אפס-תשע-אפס-אפס, שמונה כלי רכב, רבע שעה מאילת, מסע מאתגר בן שלושה ימים - התחלנו!
בום - תקלה ראשונה! לרגע הייתי אופטימי... מבאס? האמת שלהפך! כל המשתתפים התגבשו יחד למשימה ותוך שעה אנחנו כבר אחריי תדריך, יוצאים לדרך!

לשטח נכנסנו ליד באר אורה, כ-20 קילומטרים מאילת, בערך בגובה פני הים. למה אני מציין זאת? כי מד הגבהים הולך להשתנות הרבה היום!
קילומטרים בודדים של טיפוס קליל, קצת כדי להיזכר איך מרגישה נהיגת שטח אחריי 300 קילומטרים בכביש ואנו זוכים כבר לתצפית יפה על נחל רחם ממצפה אורה.
נקודת העצירה הראשונה שלנו הייתה בנחל עתק. התחלנו בתצפית על תוואי הקניון המטריף מלמעלה ולאחר מכן גם ירדנו רגלית פנימה להנות מגבי מים מלאים מהשטפונות האחרונים שפקדו את הרי אילת.

היציאה מהנחל עוברת דרך מעלה עתק שאותו החבר'ה דילגו בקלילות רבה, משם למעלה סיירים ובלי לשים לב, אנו כבר בגובה 750 מטרים!
הבטן התחילה להרעיש והגרון דורש קפה, איך נשמעת ארוחת בוקר אל מול כל בקעת תמנע? גן עדן!

הר ברך, גובה 840 מטרים מעל פני הים, צופה על כל הבקעה המפורסמת! לרגע הרגשנו על מאדים!

יום ארוך עבר עלינו ואנו מכוונים לחניון הלילה חולות כסוי.
את חניוני הלילה בחרתי שיהיו קרובים לכביש לטובת הצטרפות משתתפים באמצע הטיול וגם למטרת תדלוק והצטיידות במקרה הצורך.
כרגיל, הלילות במדבר קרים מאוד, אבל אנו כבר רגילים ובאנו מצויידים בעצים למדורה שתשאיר אותנו ערים וחמימים.

היום השני למסע

ביום השני גמענו מספר תלת סיפרתי של קילומטרים. התחלנו ליד בסיס עובדה, הגענו כמעט עד מצריים, וחזרנו מזרחה בדרך מאתגרת.
טיילנו באזורי טבע פראי ופחות מוכר, בעיקר כי הוא נחשב לשטח אש והשהייה בו מותרת אך ורק בשבתות וחגים.

"שמורת טבע נחלים גדולים", כך נקרא האזור בו בילינו את רוב היום, אך למרות השם המפוצץ, אף לא טיפת מים מצאנו.
את עצירת הבוקר עשינו בגב צניפים - יבש כמו הנגב, אך עדיין מרשים.

עוד 30 קילומטרים מהירים שבהם חוצים נחלים שאת שמם שומעים רק בחדשות בזמני שטפונות ובדרך לאילת, ואנו נמצאים באחד המקומות הכי מיוחדים בנגב ואולי אף בארץ כולה! - הקניון הלבן - לאחר שטפונות באזור, נחל שגיא (אחד מיובליו של נחל פארן) דואג למלא לנו את הנקיק שנוצר בתוך הסלעים הבהירים במי גשמים.
הקניון צר ועמוק, באורך של כ-100 מטרים וכאשר הוא מתמלא, נוצרת פנינת טבע מדהימה בשילוב גווני הסלעים הלבנים.

השעון מראה שאנחנו סה"כ באמצע היום, היתרונות האלו של שעון קיץ, אז שיניתי קצת מסלול והוספתי לנו תצפית מטריפה מההר הגבוה באזור ובסופו ירידה לא פשוטה בכלל שדאגה להזכיר לנו שהמסלול הוא אתגרי!
הר צניפים ומעלה צניפים:

חייב להבין, האזור הזה של הארץ הוא עצום והמרחקים בין עצירה לעצירה אורכת עשרות קילומטרים בשטח. עשרות קילומטרים שברובם המוחלט אנחנו לחלוטין לבד וקבוצות מטיילים נוספות פוגשים רק לעיתים רחוקות.
לקראת סוף הטיול חלפנו על פני משפחות צבאים ואפילו פגשנו ראם לבן אחד, לפחות בשבילי, זו הייתה פעם ראשונה.

בלילה חנינו בחניון הלילה באר אשלים שבצמוד לנחל פארן. יחסית ליום, הלילה הרגיש כמו מטרופולין ענק של מטיילים!

היום השלישי למסע

היום השלישי והאחרון למסע האתגרי היה קצר יותר אך גם אתגרי יותר.
התחלנו בתוואי נחל פארן העוצמתי ובגלישה קטנה לציחור עצרנו בפנינת טבע נוספת.
ארמון ציחור - נקיק צר מצא דרכו בתוך הסלע הרך ולאחר עשרות מטרים מרשימים, נפתחת רחבה סלעית מהפנטת, אשר מוקפת במצוקים עם צורות מיוחדות במינן!

מהמקום הצר והצפוף חזרה אל הפארן הענק שנפתח לרוחב של כ-2 קילומטרים בשיא!
דהרנו בתוואי הנחל כ-10 קילומטרים, חלפנו על פני עשרות קבוצות מטיילים ונכנסנו לציר המעיינות.
לאורך הציר מים לא מצאנו, אבל אתגרים? בשפע!
ישנם כמה מעברים טכניים שהנהגים המנוסים צלחו בקלילות, אבל לקראת סוף המסע מחכה לנו הדובדבן שבקצפת - מעלה עשוש.
עליה תלולה מלאת פודרה וסימני צמיגים על הסלעים הבהירים מתארים את הקושי בטיפוסו.
אמנם היום אנחנו בכיוון ירידה, אך עדיין, על מנת להימנע מסכנות, ירדנו את המעלה לאט ובזהירות תוך כדי הכוונה מדוייקת.

עייפים אך מרוצים, סיימנו את המסע האתגרי ליד מושב צוקים שבערבה, מעל 200 ק"מ, חלקם אתגריים וחלקם בשבילים המהירים.
תודה רבה לכל המשתתפים!
ניפגש במסעות הבאים...