סיכום טיול ג'יפים להר חורשן ורמות מנשה 17/4/2021

לפעמים רוצים טיול קטן ופשוט. "קטן ופשוט" זה משהו ספונטני, לא רחוק, כזה שלא צריך להיסחב בשבילו 200 ק"מ לכל כיוון על כביש עם אוהלים ומזרנים וג'ריקנים מלאים בבנזין ובמים וצידניות עמוסות. לא ממש ארוך, כדי שיהיה אפשר לנסוע לאט בלי למהר - כי אף אחד לא רודף אחרינו. עם הרבה נקודות מוצלות לעצירות מנוחה ברוגע, כאלה שמזמינות לפתוח כסאות, להכין אוכל וקפה ולהינות מהאוויר הטוב, עם קצת אתגרי עבירות שיוסיפו פלפל, והכל בקבוצה קטנה וקלת תנועה שלא באמת מתעכבת גם במקומות בהם צריך כיוונים מבחוץ - וגם זוכה ל"יחס אישי" מהמדריך. יש גם טיולים כאלה והמתכון הזה, מסתבר, מאוד מוצלח.

תא השטח של שמורת אלונה, שמורת הר חורשן ורמות מנשה הוא מהיפים בישראל. המיקום נוח - בצפון הקרוב, בין רצועת החוף לעמק יזרעאל, פחות משעה נסיעה רגועה מהמרכז. גם כעת, כאשר הקיץ מתדפק על הדלת והקוצים מתחילים להצהיב, כאן תמיד ירוק ומוצל והאוויר רענן. שבילי אבן הגיר מציבים כאן הרבה מאוד אתגרים ונקודות עניין ג'יפאיות שמבטיחים שרוב היום ניסע ב-LOW והמתלים יעבדו.... ומכיוון שזה לא רחוק ולא ארוך, גם חוזרים הביתה בשעה מוקדמת יחסית. ללא ספק, זהו אחד מיעדי הטיול האטרקטיביים והפופולריים.

רמות מנשה והר חורשן - הוא חבל ארץ בדרום הכרמל. הגובה הממוצע של הרמה הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. צורתו של רמות מנשה היא מעוין והוא נתחם על ידי עמק יזרעאל בצפון מזרח, נחל תות ונחל יקנעם (ואדי מילק) מפרידים בין רמות מנשה להר הכרמל בצפון מערב, נחל עירון (ואדי ערה) בדרום מזרח (מפריד בין רמות משנה לרכס אמיר) ובקעת הנדיב בדרום מערב.

רוב איזור רמות מנשה משמש כקרקע חקלאית או כשטחי מרעה אך בערוצי הנחלים ובאיזורים מסויימים נשמרה הצמחיה הטבעית הכוללת סירה קוצנית, אלון התבור, חרוב, תורמוס ההרים, כלנית מצויה ורקפת מצויה, תות-עץ ויערות מחטניים בנטיעות קק"ל. בין בעלי החיים ניתן למנות את טריטון הפסים, קרקל, צבי ארץ-ישראלי, בז ומיני זוחלים. בחורף, מדובר באחד האיזורים הגשומים בישראל, עם כ-700 מ"מ של משקעים ונופיו הגבעיים-ירוקים-מסנוורים מזכירים במקצת את נופי אירלנד וסקוטלנד.

פארק רמות-מנשה משתרע על פני 84,000 דונם משטח המועצה האיזורית מגידו. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. ביוני 2011 לאחר השלמת כל הפעולות הדרושות התקבל התואר הרשמי, ומאז נקרא הפארק בשם "מרחב ביוספרי רמות-מנשה".

בתחומי פארק רמות-מנשה ניתן למצוא יער-מחטני, יער של אלון-התבור, יער מעורב, שטחי בתה, צמחיית שיחים, עשב וגאופיטים (גאופיט בעברית: טְמִיר נִצָּן - צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל־קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת־קרקעי. לעיתים זהו קנה השורש ולעיתים פקעת מהתעבות של גבעול, או בצל מהתעבות של עלים). שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכיאולוגיים, נחלים ומעיינות וגם – ובשביל זה אנחנו כאן – אינספור שבילי ג'יפים מרהיבים.

נופיו עוצרי הנשימה של איזור רמות-מנשה, קרבתו היחסית למרכז הארץ ואינספור השבילים המתפתלים המטפסים וגולשים על שיפולי גבעות אבן הגיר (המתאימים לטיולי שטח ברמות קושי ועבירות שונות, החל מג'יפונים רכים ועד למפלצות עבירות ייעודיות שנהגיהן מנסים את כוחם בכמה מהמעלות המפורסמים) הופכים אותו לאחד מתאי השטח האהובים ביותר בקרב מטיילי השטח הממונעים בישראל. חשוב רק לזכור לשמור על הצמחיה ובעלי החיים, ולא לרדת מהשבילים. אין שום צורך לחרוץ ולפצוע את הקרקע בקוליסים חדשים - יש כאן מספיק שבילים מסומנים שמותרים בתנועה שיאתגרו כל רכב שטח בישראל.

כיאה להגדרת ה"ספונטני", העליתי את המסלול שלושה ימים בלבד לפני התאריך המיועד. "בדקה ה-99" כמו שאומרים. אולי אפילו מעט מאוחר מדי מכדי שהטיול יתמלא, אבל בסופו של דבר, בשבת בבוקר התייצבו חמישה כלי רכב בתחנת הדלק בצומת עדה. הזוג בניון עם עוד זוג חברים בפאג'רו, איתן כהן בלנדקרוזר קצר, והחבורה השמחה של אבי שטרית בשלושה רנגלרים. קבוצה קטנה וזריזה בכלי רכב טובים ובעלי יכולת שיעמדו בקצב ובסטנדרטים של הסופה, לא צפויים לנו קשיים מיוחדים, אבל בשרוול טמנתי להם כמה אתגרים שיגרמו להם להפשיל שרוולים...

תדריך, חלוקת מכשירי קשר, עידית שקצת מודאגת מהעובדה שהרנגלר סהרה החדש שלה נראה לה קצת נמוך, מתעודדת כשאני מסביר שבמכשולים היותר "מפחידים" לאורך המסלול תבוצע גם הדרכת נהיגה וכל מכשול מאיים יזכה ל"טיפול" בדמות הסבר מקיף ולאחר מכן הכוונות קפדניות מבחוץ. והנה אנו נעים על הכביש לכיוון גבעת עדה ונכנסים לשטח ליד עין אביאל, לתנועה בין כרמי יין לאורך נחל סנונית ומהר מאוד נכנסים "לראש של חורשן" עם בולדרים בקטע עבירות ראשון שמחייב שילוב ל-LOW שאותו לא ננתק כמעט עד לסוף היום...

ארוחת בוקר בצל עצי הזית העתיקים סמוך לחרבת טאטא, ואנו יורדים לכיוון נחל דליה, כדי להתחיל את הטיפוס בשביל האדום להר חורשן עצמו, עם כל המכשולים המוכרים למי שעבר כאן הדרכת נהיגה. בפסגה, אנו פונים ימינה לירידה דרומה מהר חורשן לשמורת יער אלונה, בשביל הלבן עם ההצלבות העמוקות – גם הוא כיכב פעם בהדרכות הנהיגה, לפני שגשמי החורף עשו בו שמות והפכו את החריצים והבורות לעמוקים מכדי שג'יפונים ו/או נהגים לא מנוסים יתמודדו עימם ללא נזקים... היום אנחנו עם כלי רכב מתאימים ונהגים שיודעים להשתמש בהם, ואנו יורדים בהצלבות, כמובן עם כיוון חיצוני על מנת למנוע אירועים מיותרים....

האתגר הבא שלנו – ירידת "המעלה הלבן" המפורסם, יותר מ-100 מטרים של מדרגות גבוהות, טרשים, בורות עמוקים, דרדרת, והכל בשיפוע תלול לכיוון מזרח ועין-משרה ("הנקיק"). כאן כבר לא לוקחים סיכונים – זה הזמן לעצור ולדומם מנועים ולרדת ברגל כדי לבחון ברגליים ובעיניים את המעלה, לבחור ציר התקדמות ולהוריד את הקבוצה אחד-אחד, לאט-לאט, "קוביה-קוביה", כאשר רק הנהגים במכוניות וכל היתר עומדים מהצד ומצלמים... גם כאן הפגינה הקבוצה נהיגה מדויקת וממושמעת ואפס גירודים/נזקים. כבוד!

ואני לא מרפה מהם. אחרי שירדנו במעלה הלבן, אנו פונים ימינה ומתחילים לטפס לנ.ג. 186 המפורסם, שוב מדרגות וטרשים ונהיגה איטית מאבן לאבן. לא התפלאנו למצוא את הנ.ג. תפוס ע"י קבוצות של ג'יפאים שהקדימו אותנו והשתלטו על העצים המצלים, אבל אנחנו לא מוותרים על תצפית עוצרת נשימה לכיוון הכרמל ורמות מנשה ועל סיפורי הנ.ג. מימי "גבעת הבקתה" ונסיונות הטיפוס ההירואיים/מטופשים שחלקם הסתיימו בנפגעים... את עצירת הצהריים נערוך בהמשך, ואנו יורדים מהנ.ג, חוצים מתחת לכביש 6 ונוסעים לאורך נחל שלף ויוצאים לכביש 672 ליד עין דמומית.

קטע כביש קצר, עוברים את הכיכר של עין השופט ונכנסים לשטח ממערב לג'וערה ועוד כברת דרך קצרה ל"עץ של עמית" ("מצפה א.ג.מ")- כאן יש עץ גדול ומצל, ספסלים ושולחן אבן, לוקיישן מושלם לארוחת צהרים, יין וקפה. מכאן כברת דרך קצרה לגבעה 400, הנקודה הגבוהה ביותר ברמות מנשה עם תצפית יפה מערבה, צפונה ודרומה וירידה דרך יער מגידו לנחל קיני היפה, הנע במקביל לכביש 65 בואדי ערה, לכיוון נקודת הסיום בתחנת הדלק הסמוכה לצומת מגידו.

"טיול קטן" שכזה, עם הרבה ירוק בעיניים, הרבה אתגרים ומתיחות למתלים, אבל נסיעה לא ארוכה ולא מתישה בחזרה הביתה, בקבוצה קטנה שהפגינה נהיגה מצויינת עם הרבה מצב רוח טוב. אני אוהב טיולים כאלה. היה טוב וטוב שהיה, ואנחנו ניפגש ללא ספק בטיולים נוספים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן