טיול במדבר יהודה – ממישור אדומים למצוקי דרגות 19/6/21

"טיול למרסבא" הוא תמיד מנצח. לעולם כנראה לא ינוס ליחה של התצפית המרהיבה על המנזר היווני-אורתודוקסי התלוי על מצוקיו של נחל קדרון. חורף, קיץ, קר, חם, כולם אוהבים לנסוע למרסבא ותמיד יימצא מי שעוד לא היה ולא ראה ומוכן לצאת לשם כאן ועכשיו, בכל מזג אוויר. אבל אם כבר נוסעים, למה לא לתבל את המסלול בכמה נקודות פחות מוכרות?

הפעם הצטרפו אלי לטיול צמד ה"יורשים" הגדולים שלי – ליהי ועידו. ליהי באה להתפנן על המדבר, עידו בא לנהוג, מה שיקל עלי בעבודה. נפגשנו עם הקבוצה בתחנת פז במישור אדומים, כמה כיף לפגוש פרצופים מוכרים מטיולים קודמים - טל בדיסקו 3, אלון והבן עידו בגרנד ויטארה, איציק שתמיד מגיע בראם הענקי, הפעם ברוביקון-דיזל-שחור חדש, וחוץ מהם יש לנו גם לנדקרוזר, ג'ימני חדש ועוד רוביקון באפור בטון יפהפה... בעיות עבירות לא יהיו היום... חילקנו מכשירי קשר, תדריך קצר ונכנסנו לשטח. מהר מאוד, בניגוד למסלול הרגיל על השביל המסומן בשחור, אנו שוברים שמאלה לשביל מסומן בכחול שמטפס להר מונטאר מצפון. במפות הוא נקרא "ציר הרכסים" והוא מעניין ויפה יותר – בעיקר כי הוא סוג של "רכבת הרים" מדברית ומפותלת, שנעה על קווי הרכס, עולה ויורדת, עם טיפוסים תלולים וגלישות במדרונות, הנוף בדרך הזו לא רק יפה יותר אלא גם מוסיפה פלפל בכל מה שקשור לנהיגת שטח.

השביל מגיע להר מונטאר מצפון, ואחרי תצפית, הסברים על "הר העזאזל" ומנוחה קלה, אנחנו ממשיכים לכיוון תצפית המרסבא המפורסמת. את המקום הזה אין צורך להציג והוא תמיד מרשים. אפילו הצעיר הבדואי הנצחי שתמיד מציע שם תמונה עם גמל, "התמסד" והקים לעצמו דוכן, שם הוא מוכר קפה חם מפינג'ן בדואי אותנטי....

מכאן ירדנו ב"מעלה המרסבא" שהפך לאוטוסטראדה, לכיוון בקעת הורקניה וב"ציר א-סמרא" היפה לכיוון מצוק ההעתקים, וירידה אחת עתירת הצלבות, למנוחת צהריים בתצפית ראש-צוקים המרהיבה שזכינו לקבל אותה ריקה מאדם, אולי בגלל החום....

אחרי שנחנו קצת, יוצאים שוב דרומה. עידו על ההגה, מטפס בהצלבות ורוטן שהג'יפ מגמגם לו. אני לא חשתי בכלום, אבל הילד הזה, נהג שטח מעולה ו"טבעי" שנוהג בסופה הזו מגיל צעיר מאוד, הוא פרפקציוניסט רגיש ושום דבר לא נעלם מעיניו. אני לא חשתי בדבר, אבל אם הוא אומר, כנראה יש משהו. בכל מקרה, נכון לרגע זה הג'יפ נוסע כרגיל ואנו יורדים דרומה. כיוונים לצורך הזהירות באותו מעבר ממזרי שרק שבועיים קודם לכן הפיל בפח ארבעה כלי רכב מארבע קבוצות שונות, חציית ערוץ הקדרון המטונף, ואנו בפתחו של ציר נחל תמרים היפהפה – ארבעה קילומטרים מרהיבים של עונג נהיגת שטח - חציות ערוצים, טיפוסים, ירידות, הצלבות וללא שניה אחת משעממת.

עכשיו צריך לבחור – האם שמאלה, לכיוון צליחת "מעבר טור" וירידת "סיבוב המוות" לכיוון מצוקי דרגות, או לכיוון בור עוזיהו?... בחרנו באפשרות השניה. נסיעה ארוכה יותר, אבל לא פחות יפה. אל הבור עצמו, המשמש כמאגר מים להשקיית עדרי הצאן של הבדואים, יורדים ברגל, במדרגות תלולות חצובות בסלע והמקום בהחלט מרשים, חבל רק שכמות המים היתה מועטה למדי.

עידו התעייף מהנהיגה ואני עברתי אל מאחורי ההגה. הדרך מכאן למצוקי דרגות ארוכה ומתפתלת בערוצו היפהפה של נחל דרגה, אני מרוצה שבחרנו באפשרות הזו. סוף המסלול כבר מתקרב, ובאחד המעברים הג'יפ באמת משתנק ומקרטע, מסרב לסחוב. קצת שכנועים (וגם כמה קללות) והוא כנראה נבהל ממני ומתרצה, ועד למצוקי דרגות נוסע חלק וללא בעיה. את סיכום הטיול ערכנו בסמוך למנחת המסוקים של מצוקי דרגות – פרידה מכולם, ניפוח אוויר בצמיגים ואפשר להתגלגל לכיוון כביש 90. הג'יפ בהחלט לא מרגיש טוב. מגמגם ומקרטע, אבל נוסע. כבר נבדוק את זה בבית, כשנגיע – אם נגיע... כי בעליות מצומת אלמוג לירושלים הוא כבר באמת בקושי סחב את עצמו... אבל כמו תמיד – הגיע הביתה.

היה לנו יופי של טיול, נופי מדבר מרהיבים, חם אבל לא יותר מדי, כולם נהנו וזה מה שחשוב. למחרת, אותרה גם התקלה בג'יפ באה על פתרונה – חיישן גל ארכובה שהחליט שעד כאן, לאחר לא מעט שנים. החלפה פשוטה וקלה והכל בא על מקומו בשלום.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן