סיכום טיול לאצבע הגליל - ממטולה לדישון, 24/7/21

הקיץ הזה הוא מוטרף. אין לי מילה אחרת לתאר. מצד אחד חום לא הגיוני, מעלף, מהסוג שבאופן אינסטינקטיבי גורם לי לרצות להתחבא מתחת למזגן. מצד שני, למרות שהעולם מתבל, אנשים רוצים לטייל ואנחנו יוצאים לטיול אחרי טיול. החום הקיצוני קצת מרחיק אותי מהמדבר האהוב עלי, אבל בשביל להעביר את הקיץ יש לנו את הצפון.רק קצת פחות חם, אבל ירוק בעיניים, יש צל ובכמה מקומות גם מים קרירים ומשיבי נפש וגם מסלולים מאתגרים שאהובים עלי.

אלא שבין כל האתגרים, הכננות, החילוצים, תיקוני השדה והזיעה הניגרת, צריך לפעמים גם להירגע. טיול נינוח כזה, קליל, שמתאים גם למשפחות בג'יפונים, עם מינון מדוד של שטח לא מאתגר מדי, הרבה תצפיות נוף מרהיבות, הרבה הפסקות בנקודות חמד והמון ירוק בעיניים. אצבע הגליל היא לוקיישן אידיאלי לטיול כזה גם בקיץ – המון שבילים מפולסים ונוחים, יחסית, נוף משוגע מהרי נפתלי לכיוון עמק החולה, היופי הפראי של נחל דישון... ובסוף, אם יישאר זמן, טבילה באיזה מעיין מרענן..... מה רע?

נפגשנו במצפה דדו שעל הר צפייה שבכניסה למושבה מטולה. יש לנו היום קבוצה גדולה, אבל מלבד הסופה רק שלושה כלי רכב עם הילוך כוח – הלנדקרוזר של זהבה ושמעון, גרנד צ'רוקי WK של שמואל ושרה, וריינג'-רובר ספורט מדוגם של משפחת אלמוס. כל היתר – סובארו 4X4 מדגמי פורסטר ו-XV, מתוכם כמה פרצופים ותיקים ומוכרים שחלקם עברו אצלי הדרכת נהיגה ואחרים שהשתתפו בחוצה ישראל-סובארו המיתולוגי מאוגוסט שעבר. המסלול הזה מוגדר "קל" לכל דבר ועניין גם בחורף, והוא אכן כזה, למעט עליה אחת עם כמה טרשים ואבנים בטיפוס לקרן נפתלי.

מצפה דדו – על שם רב-אלוף דוד אלעזר ("דדו") ז"ל שהיה הרמטכ"ל התשיעי של צה"ל. מצפה נוף עוצר נשימה שמספק מבט אל מרחבי הגליל העליון – המושבה מטולה ואת מרכז קנדה, עמק החולה, הרי נפתלי, הרי הגולן והחרמון, עמק עיון ובצידו השני תצפית עוצרת נשימה אל עבר דרום לבנון. ניתן להגיע עם הרכב עד למצפה והגישה אליו נוחה לכל רכב. המצפה נמצא בגובה של 600 מטר מעל פני הים ונמצא בדרך נופית ביטחונית של מטולה – מצפה עדי. מכאן ניתן לנסוע על דרך הנוף לאורך הרי נפתלי.

מזג האויר שקיבלנו היום הוא "מתנה" – בסוף יולי הלוהט, להתעורר בבוקר לגשם ולשמיים מעוננים?.... חם בחוץ, אבל הטמפרטורות אינן גבוהות כמקובל בעונה הנוראה הזו, יהיה טוב היום. יצאנו לדרכנו על דרך הנוף הבטחונית של מטולה, בין מטעי תפוחים, אפרסקים וליצ'י, עם הצצות חטופות לכפר-כילא הלבנוני שמעבר לגדר הגבול הנושקת למטעים, ותחילת התצפיות לכיוון עמק החולה הפרוס משמאלנו. ליד מחנה עדי, אנחנו חוזרים לדילוג קצרצר על כביש ונכנסים שוב לשטח ליד כפר גלעדי, ואת העצירה לארוחת בוקר וקפה ראשון ערכנו בעין רועים, פינת חמד יפה עם שולחנות ומעיין ומשם המשכנו על דרכי כורכר מפותלות, פה ושם עליות וירידות תלולות, אבל שום דבר שיטריד או יאתגר מישהו בקבוצה. הכל ברגוע. מכאן דילוג קצר בכביש 886 אל צומת ישע וביקור במצודת ישע ובמוזיאון הקטן הנמצא בה.

מצודת ישע (מצודת כ"ח) – נקראת גם "נבי יושע" על שם חורבות הכפר הערבי הסמוך, היא מצודת טגארט בריטית סמוך לקרית שמונה. המצודה נקראת על שם 28 הלוחמים שנפלו במהלך שלושה נסיונות לכיבושה במלחמת העצמאות – הראשון ב-15 לאפריל 1948, השני ב-20 לאפריל והשלישי בו לבסוף נכבשה המצודה היה ב-17 למאי.

המצודה נבנתה מבטון ובראשה צריח מתומן שבצדדיו חרכי ירי צרים הפונים לכיוונים שונים. בארבעת קירות המצודה הוצבו תיבות השלכה לרימונים שנועדו להגן מפני תוקפים בשטח המת שבין חרכי הירי, במוך לקירות המצודה. דגם זה של מצודה הפך לאחר מכן לסטנדרטי במצודות טגארט בגודל דומה בכל רחבי הארץ והפך גם לסמלו של חיל משמר הגבול.

כיום משמשת המצודה כבסיס של משמר הגבול, ולצידה אנדרטה וקבר אחים בו קבורים 19 מחללי הקרבות במקום. בתחילת 2014 נפתח בסמוך למצודה "מוזיאון הרעות" המנציח את הקרבות ואת החללים שנפלו במקום.

נכנסים שוב לשטח לשביל המקיף את קרן נפתלי ומטפס אליה. השביל צר מאוד ואם יגיע רכב ממול, נהיה בבעיה. להבדיל מהפעם הקודמת בה ביקרנו כאן, הפעם השביל פנוי, אבל אז מגיע זמנו של האתגר של היום – העליה הטרשית לקרן נפתלי, המעלה הזה לא ידגדג את הג'יפים שבחבורה – אבל האתגר שלנו היום הוא להעביר כאן סובארואים עם גחון פגיע ופגושים נמוכים + צמיגי חתך נמוך עדינים המחשבים להיצבט ולהיקרע מכל נשיקה באבן חדה!

קודם כל, מזיזים קצת אבנים כדי להקל על הג'יפונים שבחבורה. "קצת" זה יחסי, כי עכשיו שיא החום של הצהריים ומעשה שטן, בדיוק ברגע זה יצאה השמש מבין העננים בכל עוצמתה ואני מזיע כאילו נפרץ צינור מים של מקורות.... אבל החבר'ה מושיטים יד לעזרה. גם אחרי הבניות, זה לא יהיה פשוט - נצטרך כאן קצת רצח בעיניים, רגל ימין נחושה, הכוונה מבחוץ, אמונה וגם קצת מזל... וזה לא קל.

הסופה, לנדקרוזר, גרנד צ'רוקי וריינג' רובר מטפסים כצפוי כאילו כאן זה כביש 6, עם הסובארואים פחות קל, זה לקח את הזמן ואת ליטרת הזיעה.... אבל לא נורא. ובעיקר היו כאן הצגות נהיגה שקולה ונחושה מצד הבנות שבחבורה - העיקר שכולם עלו ללא נזקים ועכשיו שנשאר לנו רק לעלות בשביל כורכר נוח לארוחת צהרים מאוחרת בתצפית הגבוהה של קרן נפתלי. גם כאן נוף מטורף של עמק החולה והחרמון הפרוסים לרגלינו.

קרן נפתלי – הר בגובה 510 מטרים מעל פני הים, השוכן בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי בין בקעת קדש בצפון ובקעת יחמור בדרום. מורדותיו המזרחיים משתפלים בתלילות לאורך כקילומטר מפסגתו ועד לעמק החולה.

על פסגתו של ההר התגלו שרידי מצודה מהתקופה ההלניסטית. בחפירות במקום נמצאו גם שרידים התיישבות מצומצמת מתקופת המקרא ושל מקדש הלניסטי-רומי גדול יותר שהוקדש לאלה אתנה. עוד נמצאו במקום כתובת ביוונית, בורות מים, חומות אבנים, מערות קבורה ושרידי רצפת פסיפס. ייתכן שראש ההר שימש כמאחז במערך ההגנה של תל-קדש שמצפון-מערב לו.

החשמונאים כבשו את המקום, ומציאת אבנים גדולות במשקל של יותר מ-100 ק"ג, אשר ייתכן ודורדרו במורד ההר לעבר חיילי אויב, רומזת לכך שבמקום ניטש קרב קשה. במלחמת העצמאות שכנה על ההר עמדה של ההגנה אשר הגנה על היישוב רמות נפתלי השוכן כקילומטר צפונית-מערבית לפסגת ההר. העמדה נודעה בשמה הערבי "חירבת אל-הראווי".

דרך כורכר כבושה, טובה לכל סוגי הרכב יוצאת מכביש 886 ומגיעה לתצפית קרן נפתלי שם הותקן מצפור על שם רמי ברטל. מהמצפור מראה מרהיב (בימים בהירים ובשעות אחה"צ) על עמק החולה.

אחרי שכולם אכלו לשובע ונחו, נשאר אחד מקטעי השביל היפים בצפון – נחל דישון התחתון בקטע שבין כביש 886 לשדה אליעזר שעל כביש 90. עכשיו קיץ והוא יבש, אבל עדיין מרהיב עין.

נחל דישון – בערבית "ואדי חינדאג'" הוא הגדול בנחלי הגלילי העליון המזרחי. ראשיתו במורדות הר מירון, אורכו כ-26 ק"מ ובסימו הוא נשפך לנהר הירדן (בעבר לאגם החולה) מצפון לגשר הפקק.

שטח הניקוז של הדישון משתרע על 96 קמ"ר וכולל את השטח התחום בין המורדות המזרחיים של הרי מירון – סאסא – דובב במערב, ואיזור גוש-חלב – דלתון – עמוקה מדרום, ויראון – אביבים – דישון מצפון. שטח הניקוז של הנחל תחום מדרום על ידי נחל מחניים ונחל ראש פינה ומצפון על ידי נחל גרשום. בנחל וסביבותיו נובעים כמה מעיינות, העיקריים בהם הם עין דישון ועין אביב.

בתקופות קדומות ניצלו תושבי האיזור את מי הנחל לשם הפעלת טחנת קמח. עד 1948 הנחל היה איתן וזרם כל ימות השנה, אולם כיום הוא נחל אכזב. מימי מעיינותיו נשאבים לטובת "מפעל עין אביב" של חברת מקורות לטובת צרכי האוכלוסיה והחקלאות באיזור. החל מאמצע מרץ 2013 החל שחרור מי ששת המעיינות המזינים את נחל דישון ובראשם עין אביב באמצעות קידוחי עומק במטרה להפוך את הנחל שוב לנחל איתן. במקביל, מתבצע טיהור של מי קולחין ושימושם בחקלאות במקום הזרמתם לנחל. בנוסף, נאסרה כניסת כלי רכב לחלקו האמצעי של הנחל (למרבה הצער, זהו הקטע היפה מכולם, בין כביש 886 לכביש 899 ורמת יראון) כדי למנוע פגיעה בשטח ובבעלי החיים (בעיקר דו חיים) השוכנים בנחל.

בלי להרגיש, נגמר לנו היום בחטף. ארבע וקצת ועדיין מעט מוקדם ואני מציע לקבוצה להאריך מעט את הטיול לאורך הדישון עד לנהר הירדן ומשם נקפוץ להתרעננות ולסיום בעין-תינה הסמוכה. השביל לאורך הדישון חסום בשער נעול ואנחנו עוקפים את הקטע החסום דרך קיבוץ איילת השחר ונעים לאורך הדישון המזרחי לכיוון יסוד המעלה וחולתה – קטע יפה של שבילי שדות נוחים, ומכיוון ש"גשר החמישה" כבר מזמן לא קיים (למעט במפות, שלעולם לא מתעדכנות...) אין לנו איך לחצות את הירדן כאן, אלא לנסוע דרומה לאורכו עד גשר הפקק (גשר ש"ן) ומשם על הכביש לעין תינה.

גם כאן, למרבה ההפתעה – המקום שקט יחסית ונקי, טבילה מרעננת במים הצלולים היא סיום מושלם ליום מהנה. היו לנו היום נופים עוצרי נשימה, מסלול מגוון, לא קשה, עם מנת אתגרים ממוקדת וראויה בטיפוס לקרן נפתלי, והרבה כיף. תודה ענקית לקבוצה נפלאה שהפגינה מצב רוח מרומם ונהיגה מצויינת. נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן