טיול לדרום רמת הגולן 11/9/21

זה הקיץ שמסרב לעזוב, ולכן כמי שמתנהל בג'יפ פתוח נטול מזגן, אני מעדיף להמתין עם המדבר לטמפרטורות נוחות יותר ועד סוכות הבא עלינו לטובה, מתמקד בצפון. רמת הגולן אהובה עלי מאוד – נופים עוצרי נשימה, פינות חמד מוצלות שופעות מים קרירים לטבילה/שכשוך, שבילי בזלת קשוחים וטכניים שמספקים כל צורך מדגדג לשילוב LOW ומתיחת מתלים.... בקיצור – כיף גדול.

את מסלול נחל סמך אני אוהב במיוחד כבר שנים רבות, תמהיל מדויק של נופים, אתגרים, נהיגה טכנית, פינות מנוחה יפות והרבה כיף. כבר היינו כאן בקיץ האחרון פעמיים, בשנה שעברה ובשנים שלפניה לפחות שלוש פעמים בעונה. אני מכיר את הציר ושגיונותיו בעל פה, בעינים עצומות, יודע שהוא "קצר אבל עבה" – פחות מ-30 ק"מ, אבל לא קלים, מצד שני גם לא נוראיים... יש לי ג'יפ גיבור, אמנם ישן אבל כזה שקצת בולדרים לא עושים עליו רושם.... מה שנקרא, כשהתאספנו בתחנת "דלק" רמות שעל כביש 92, חילקתי מכשירי קשר וערכתי לקבוצה את התדריך ההכרחי שלפני כל יציאה לטיול, הזחיחות היתה מאוד נעימה לי.
הקבוצה אמנם גדולה, 11 כלים, אבל כולם רכבי שטח אמיתיים ומתאימים שלא יתרגשו – יש לנו כאן שלושה טויוטה פראדו, אחד מהם מפלצתי ובנוי היטב לשטח, אחד לנדקרוזר חדש, גרנד צ'רוקי, שני רנגלרים JL חדשים – אחד ספורט ואחד רוביקון מוגבה ומרשים, שני ג'ימנים, גרנד ויטארה, ולנדרובר דיסקברי דור ראשון. ואת הטור המרשים הזה תוביל הסופה הנאמנה שלי – הכי זקנה כאן, וגם הכי קשוחה. חלק מהאנשים מוכרים לי מהדרכות, חלק מטיולים קודמים. אני יודע שהם אחראיים ונוהגים טוב ואפשר לסמוך עליהם... אפילו מזג האוויר נעים עד מושלם והחזאי התורן אפילו מילמל משהו על טיפטוף ראשון לעונה. בקיצור – הייתי אופטימי.

אבל לנוכח תנאי הרקע המושלמים לכאורה, מרפי ידידנו החליט ללמד אותנו פרק בהלכות צניעות ואירגן לנו שבת מוטרפת, מלאת הרפתקאות. הראשון להרים ידיים ולשבות היה מכשיר הטלפון הסלולרי שלי. אמנם אני לא זקוק לו לצורך הניווט - כאמור אני מכיר את הציר בעל פה ויודע לאן נוסעים, אבל טלפון נייד הוא כלי עזר חשוב ביותר שהתרגלנו להיות תלויים בו בכל צעד בחיי היומיום וגם בטיולים – אנחנו מנווטים איתו, מצלמים איתו, מתקשרים עם העולם. אבל ה-S8+ המנוול שלי כבר ישן וחבוט ומסרב אפילו לבצע ריסטארט ובינתים החלטתי להתעלם ממנו. התעלמתי גם מהאמונה התפלה שגורסת שטיול שמתחיל בתקלה כלשהי, היא תהיה רק הראשונה מבין כמה וכמה תקלות.... עוברות עוד כמה דקות, ועכשיו קשה יותר להתעלם ממין תיקתוק קל, עדין כזה, מגלגל אחורי שמאלי בסופה. משהו בג'יפ לא כשורה, אבל לא מרגיש רציני. זה לא במכניקה, התדר הוא של סיבוב הגלגל. מרגיש כמו פחית משוחררת – אולי הכבל של בלם היד שהשתחרר בתוך התוף?... בזמן שנעצור לארוחת בוקר בעין כנף (עין דיר עזיז) והאנשים יהיו עסוקים במנוחה ואכילה, אני אוריד גלגל ותוף ואבדוק. לא רציני.

לא רציני, הא?.... את מחיר היוהרה שילמתי 200 מטרים לפני כביש הכניסה למושב כנף, כאשר התיקתוק העדין הופך לבום גדול. הסופה נופלת על זנבה, נשענת על צד שמאל. הגלגל ניתק מהציריה, שבר את הכנפון ויצא לחופשי כמו אסיר בטחוני מכלא גלבוע. איך? מה?... בדיקה מהירה מעלה שהגוז'ונים (ברגי גלגל) נשברו!.... זו משמעותו של אותו תיקתוק עדין לכאורה ששמעתי!... מה עושים עכשיו?

דבר ראשון, הערכת מצב. חמישה גוז'ונים שבורים, אבל מלבד זאת הג'יפ לא ניזוק. עכשיו צריך לכנס את הקבוצה וליידע אותם בסיטואציה. לתת צפי לזמנים ולהמשך היום, לא להשאיר אותם עם סימני שאלה. הנהגים מתכנסים סביבי ואני מעלה את האפשרויות שבפנינו:

1. לנסות לתקן את התקלה ולהמשיך עם הג'יפ בטיול

2. לנסות לאלתר תיקון זמני באופן שיאפשר לג'יפ לדדות לאיטו לתוך מושב כנף, שם אחנה אותו במקום בטוח ואעבור למושב הנוסע בג'יפ של מישהו מהקבוצה.

ידוע מה לצריך לעשות, הייליפט, ג'ק, כלי עבודה, הכל יש. גם ידיים מסייעות. האפשרות הראשונה מצריכה גוז'ונים תקינים ספייר - ודווקא אותם אין לי היום בארגז הכלים... נכון שאפשר להוריד גוז'ון אחד מכל אחד משלושת גלגלי הג'יפ הנותרים לטובת הגלגל הרביעי, אבל פירוק ארבעה גלגלים יצריך עבודה רבה שתיקח יותר מדי זמן, וכניסה למסלול טכני כזה עם גלגלים שבכל אחד מהם חסר גוז'ון אחד או שניים, זה לא לעניין.

אז בחרנו באפשרות השניה. שמחתי לגלות שבקבוצה הזו יש כמה וכמה אנשים עם מושג טכני וידע בהחזקת כלי עבודה – אנחנו עובדים מהר, בתיאום מושלם וללא צורך לנהל אותם, ובמהירות מרשימה מאלתרים מהגוז'ונים הפסולים + ברגים אחרים משהו שיחזיק את הגלגל במאות המטרים הבודדים הדרושים לנסיעה זהירה של הג'יפ לתוך מושב כנף. שם החניתי אותו באחד הרחובות, נעלתי אותו בשרשרת לעמוד חשמל, לקחתי ממנו ציוד הכרחי (מצלמה, מכשירי קשר, אוכל ושתיה) ועברתי לג'ימני החדש של דני, שמעכשיו עובר להוביל בראש השיירה והטיול שלנו ממשיך.

בענייני החזרת הסופה לכשירות (תיקון במקום או הזמנת גרר) אתעסק אחר כך, כשהטיול יסתיים. הטלפון שלי אמנם מת זמנית, אבל יש טלפונים אחרים - אני מעביר דיווח לעופר אוגש (מנהל אתר השטח) מה קרה ומה הפתרון שבחרתי, והוא מעביר הלאה לקבוצת המדריכים. משם, דרך נמרוד, האינפורמציה תגיע לגיתאי מ"סוויץ' בראש", חבר קרוב ויקר שלגמרי במקרה נמצא בצפון ואירועים כאלה פשוט מחרמנים אותו (אין לי הגדרה אחרת), והוא כבר ידוע ואפילו מפורסם כמי שלעולם לא ישאיר שום ג'יפ תקול בשטח.
בזמן שאנחנו ממשיכים את הטיול, הוא יגיע למושב כנף עם חמישה גוז'ונים טריים, יעלה את הסופה שלי על ג'ק, יחליף גוז'ונים לחדשים ובסוף הטיול, דני יקפיץ אותי למושב כנף וכל שיישאר לי זה רק להעביר ציוד מהג'ימני לסופה, להכניס מפתח לסוויץ' ולנסוע הביתה כמו אפנדי!... ראוי לציין שזו לא הפעם הראשונה שגיתאי המלך מגיע ממרחקים בסופה האדומה האלמותית שלו ומציל מצבים אבודים באירועים ותקלות בטיולים. איש הברזל המופלא והנדיר הזה, שמלמד מכונאות לחובבים ומכונאי-שדה מוכשר בעצמו, עקשן, חותר למגע בכל מחיר, מקצוען שלעולם לא מתייאש, הוא דוגמא חיה לחברות ולעזרה הדדית בין ג'יפאים אמיתיים – שוב תודה לך על המאמץ, הביצוע והחברות לדוגמה, ולדני על הסבלנות והעזרה!

אנחנו אמנם באיחור קל, אבל ממש לא נורא. עוצרים לארוחת בוקר בעין כנף ומשם חוצים את נחל כנף ומתחילים בטיפוס מעלה כנף. זה האתגר הראשון והעיקרי שלנו להיום. מעלה באורך של כ-150 מטרים, רצוף במדרגות ובבולדרים, והקטע הבעייתי שלו הוא לקראת סופו – בולדרים ענקיים, מעברים צרים שמאיימים לקמט דלתות ומפתנים ולקינוח – סיבוב חד שמאלה ומיד ימינה, משולב בשיפוע צד קל ומדרגת בזלת מאיימת. מי שלא יהיה מספיק זריז ומדויק בהיגוי, יכיר מקרוב גם את גדר התייל המתוחה על בזנ'"טים אימתניים....

דני מוביל בג'ימני עם נעילה אחורית. צריך קצת כיוונים, אבל הוא מדלג מבולדר לבולדר ומסיים בשלום. גם לרנגלר, לרוביקון ולפראדואים אין שום בעיות והם זוחלים למעלה בלגימה אחת. לרוני בגרנד צ'רוקי יש אתגר רציני - הרכב הזה נמוך ורחב, אין לו הרבה אפשרויות תמרון בין הבולדרים. נעצר פה ושם, קצת הזזות אבנים, אבל הוא נחוש ומדויק ובסוף מצליח לטפס למעלה. כל היתר זקוקים לעזרה, וכאן נחלצים לעזרה טל (שהגיע עם אבא דוד בגראנד ויטארה) ואורית (שבאה עם אלכס בג'ימני הלבן) השניים האלה הם פשוט אנרג'ייזרים שלא נגמרת להם האנרגיה – הם מזיזים במצטבר טונות של בולדרים! ובינתים גם הטלפון שלי חזר לפעול איכשהו.....

לאלכס יש קצת בעיות בעליה, בעיקר עם ונטיל שפגש סלע חד ונשבר. הצמיג לא ניזוק כלל, אבל כל האוויר יוצא מהגלגל ואנחנו גוררים אותו למעלה ברצועה, שם יוחלף גלגל. גם לאלברטו והלנדקרוזר יש כמה חילוקי דעות עם סלע אחד שהתקוטט שוב ושוב עם הפגוש הקדמי שלו. אלברטו נהג ותיק וטוב, אבל צמיגי הכביש שלו מחליקים ולא מוצאים אחיזה, גם הוא יקבל משיכה קלה מאחד הרנגלרים.

הגרנד ויטארה של דוד עובדת קשה, עד שה-TC חימם את הבלמים ומערכות ה-ABS וה-TC חדלו לפעול (זמנית). ללא TC, הגרנד ויטארה בעלת מהלך המתלים הקצר, מתקשה לזוז ממקומה וגם היא מתחברת לרצועה... רני בדיסקברי הישן, על צמיגים שחוקים, ללא נעילות, אבל עם מהלך מתלים גמיש והרבה נחישות, מצליח לעלות, רק לא שובר הגה מספיק ימינה בסיום, וחוטף בזנ"ט עצבני ישר לפנס קדמי. אופס.

וואו. היה קשה. לקח המון זמן ויש עוד לא מעט קילומטרים לפנינו. מכאן רק כמה דקות בירידה המבולדרת לגשרון תוואי ההטיה הסורי על נחל סמך. נקודת מנוחה מוצלת, רטובה וקרירה שכמה מהקבוצה מנצלים גם לרחצה מרעננת.

אבל המסלול עוד ממתין לנו עם "מעלה סמך" בירידה, ירידות תלולות, הצלבות, חריצים, מעברי מים עמוקים במפגש הנחלים סמך ואלעל, מעבר בוץ אחד וגם פנצ'רים לתקן. הקצב איטי, צריך לכוון קצת פה ושם, אבל כמו ששקדי מרק מסתדרים בתוך הקערה, גם כאן האנשים כבר תפסו את הפרינציפ. נוהגים נכון, רגוע ובבטחון ויכולים למכשולים. לכביש 789 (צומת כורסי – גבעת יואב) ולסיכום הטיול הצלחנו להגיע באור יום....

היה לנו יום גדוש ומעניין, מהנה מאוד, קצת מתיש ועם לא מעט פצעים ללקק. מסלול נחל סמך שירג שרירים היום. נכון לרגע זה וככל שמדובר ברכבי כביש-שטח מקובלים וסטנדרטיים, הוא בהחלט ראוי לשדרוג הגדרת דרגת הקושי מ"בינוני+" ל"קשה", וגשמי החורף עוד לפנינו.... אבל אין רע בלי טוב - אני זכיתי בקבוצה מעולה, לא מילימטר פחות מזה, שהפגינה עבודת צוות למופת, עזרה הדדית, סבלנות ומשמעת שעזרו לנו לסיים לפני החושך למרות כל העיכובים. על כך – תודה גדולה לכולם, תענוג לטייל איתכם ולהוביל אתכם. אנחנו ניפגש שוב!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן