טיול לרכבי 4X4 ליומיים ממכתש רמון לבורות לוץ 25-26/8/21

היום הראשון - ממכתש רמון לבורות לוץ

בוקר יום רביעי בחניון שבכניסה לגן הפסלים במצפה רמון והמשתתפים מגיעים כמעט כולם בזמן. הקפה מתבשל על הגזייה, לצידו כל מיני עוגות ועוגיות ובין לבין, מתנהלת הכרות ראשונית עם השותפים שלנו למסע ביומיים הקרובים. תדריך קצר שלי על המסלול כולו ובפרט על המסלול להיום, עקרונות נהיגה בשטח, התנהלות בשיירה, חלוקת מכשירי קשר ומספרי ברזל לסדר התנועה בשיירה, הורדת מעט לחץ אוויר ברכבים הגדולים שביננו, כדי שנהנה מנסיעה קצת יותר נעימה (הג'יפונים לא מורידים לחץ אוויר כי דפנות הצמיגים שלהם עדינות מידי) וזהו, יוצאים לדרך.

כעבור פחות מק"מ עצרנו בגן הפסלים לתצפית יפה על המכתש ומעט הסברים על הנוף המדהים שלפנינו. מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם, אורכו כ-40 ק"מ, רוחבו כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. בצידו המזרחי הוא מחולק על ידי הר ארדון לשתי בקעות, בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו מנוקז על ידי נחל רמון שנקרא בערבית ואדי א-רומאן, שכן הרומאים עברו באזור הזה.

עוד קצת על מכתש רמון

מכתש רמון מהווה אחד מחמשת המכתשים שבנגב (מכתש רמון, מכתש גדול, מכתש קטן ושני מכתשי התאומים בהר עריף). מכתש אירוזי או מכתש סחיפה, נוצר כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גיאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש ההר. ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון הוא בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה, ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו. בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גיאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות, גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה.

רוב הזמן הדרך סלולה ונוחה והשיירה שלי מתקדמת בנינוחות וברוגע על שביל ישראל, מעל ולאורך שמורת מצוק הצינים כשהכיוון הכללי הוא צפון מזרח בואכה מעלה נוח. השביל מתקרב ומתרחק מהמצוק ללא הרף וכשהוא מתקרב קשה להתאפק וכולנו יורדים מהרכבים לתצפיות נוספות.

מידי פעם אנחנו נתקלים בנחל שצריך לחצות או מדרגה/ות שיש לטפס או לרדת וכאן מתחיל הכיף הגדול שבטיול שטח. בנקודות אלו אני קורא במכשיר הקשר לכולם לצאת מהרכבים ולהתקדם אליי כי הנה הזדמנות נוספת ללמוד משהו חדש.

התגובה הראשונית של כולם למראה המכשול במדרגות נוח היה משהו בסגנון "תגיד.. השתגעת..?!?" ולאחר הסברים לגבי איך והיכן לשים את הגלגלים, כולם פוצחים בעבודות מע"ץ, מרימים אבנים גדולות וקטנות ו"מסדרים" את המכשול לכדי מעבר בטוח שלא לומר נעים לנסיעה.

בתום נסיעה של כ-24 ק"מ לאורך המצוק הגענו למעלה נוח. ירדנו אותו אבל רגע לפני כן, היינו חייבים לעצור ולנשום רגע את הנוף המרהיב שנפרש לפנינו. למכתש רמון יש צורה של לב מוארך שנמתח מצפון מזרח לדרום מערב. אנחנו עומדים כרגע בנקודה הכי צפון מזרחית שלו ובעצם פרט לבקעת ארדון, שמעבר להר ארדון, המכתש כולו פרוש לפנינו.

התחלנו לרדת את מעלה נוח. הירידה אינה קשה אבל היא תלולה ויש בה כמה הצלבות רצופות, הרבה דרדרת ותהום עמוקה מימין כך שיש לנהוג בה לאט ובזהירות, תוך כדי תכנון קו הנסיעה קדימה. בשל הזוית התלולה בכמה נקודות, בהן אין לנהגים שום יכולת לראות את הדרך 2-3 מטרים לפני הרכב, הכוונה קרקעית היא חשובה וקריטית כדי להבטיח מעבר בטוח. ברכבים שיש, שולב הילוך הכוח, בקרות הירידה הופעלו וכולנו בהילוך ראשון מתקדמים לאט. מצד אחד הנוף המטורף ומצד שני, הדרך שדורשת ריכוז ותשומת לב מלאה. בהחלט קטע דרך בלתי נשכח.

עברנו נקודת הצלבה רצינית אחת שבה יצאתי לכוון את החברים ולצלם כמה גלגלים באוויר, כעבור כמה עשרות מטרים פגשנו מדרגה והצלבה חזקה נוספת ואחרי העיקול ועוד כמה מטרים הגענו לאחת נוספת ואחרונה. בסופו של דבר הירידה הסתיימה די בקלילות והובילה אותנו ישירות לעומקה של בקעת מחמל ולקטע דרך שכולו חול ים רך ונעים.

כבר אחרי 18:00 בערב והשמיים מתחילים להקסים בגווני מדבר כתמתם. מזג האוויר נהדר והשביל המהיר שנגמר די מהר, הביא אותנו לצומת שבילים עם שביל ירוק שפונה שמאלה, מזרחה, 3 ק"מ ובסופו חניון הלילה של הר ארדון. פנינו שמאלה ותפסנו את המרפסת היוקרתית ביותר שחניון הלילה הזה יכול להציע (יש 4 גדולות ועוד אחת קטנטונת לזוגות שמחפשים שקט אלוהי..). אם זה היה בית מלון אין ספק שהמרפסת שלנו זו הסוויטה המלכותית. כן.. כן.. תאכלו שם את הלב במלון בראשית..

הקמנו אוהלים, ריחות בישולים באוויר והילדים משתוללים, את חלקם הגדול הצלחתי לשכנע להעיף את המסכים למינהם עמוק לתיק ולהנות מהכלום הכל כך יפה ומיוחד שיש לנו כאן. השקיעה כאן קצת קשה לתיאור במילים, תאלצו להגיע בעצמכם ותבינו לבד. מאחר ואנחנו בזמן מדבר, הילדים שעברו יום די ארוך ומעייף נעלמו מהר מאוד לאוהלים ואיתם גם כמה מהמבוגרים שקפצו על ההזדמנות ושקעו בשינה. לילה טוב.

היום השני - ממכתש רמון לבורות לוץ

הר ארדון מפנק אותנו בצל של בוקר ומאפשר לנו לישון עוד קצת, למרות שהשמש כבר יצאה לשמיים. קיפול מהיר, ארוחת בוקר קלה ואנחנו מוכנים לזוז. וידאנו שאנחנו משאירים את הסוויטה נקייה ומסודרת ואנחנו בנסיעה חזרה על השביל הירוק ואחר כך שמאלה ודרומה על ציר הנפט לכיוון חאן בארות. מהשקט שבאנו ממנו, חאן בארות מרגיש ונראה כמו מטרופולין עמוסה ורועשת, אז זרקנו את כל שקיות הזבל שלנו, קנינו קרטיבים וקרח, נכנסנו לרכבים ומיהרנו חזרה לשקט שלנו.

יצאנו לסיבוב קצר לכיוון שלוחת מוחילה על ציר צבעי רמון. זוהי דרך חדשה, יחסית עמוסת אטרקציות עם הקשרים שונים למכתש כמובן, מבריכות חול, תצפיות שונות ואפילו תותח חרסית אחד, עצום בגודלו.

יצאנו מהגן הלאומי צבעי רמון והגענו למפגש עם כביש 40. מאחר וניתן לפנות רק ימינה, ניצלנו את ההזדמנות ויצאנו לסיבוב קצר מעבר לכביש, דרך נחל רעף והר גוונים, חזרנו לכביש 40 עם הפנים לכיוון הנכון וכעבור 2-3 ק"מ ירדנו ממנו שוב, חזרה לשטח ולשביל שלאורך נחל נקרות, שיוביל אותנו למעמקי שמורת הר הנגב שהיא שמורת הטבע הגדולה בישראל.

הנסיעה בנחל נקרות נעימה, פחות קופצנית ודי מהירה. הנוף המדברי מתעצם ככל שנכנסים פנימה ומערבה. כעבור כ-20 ק"מ פנינו שמאלה לביקור בבארות עודד. בדרך הקצרה לבארות היה עלינו לחצות מעבר נחל צר ומתפתל, די מאתגר עבור הג'יפונים שלנו, שדרש קו נסיעה עדין ומדוייק. כל הרכבים מתחו איברים (מהלכי מתלה) ובסופו של דבר עברו בקלילות.

בקירבת הבארות ובצל קיר דרומי של הנחל עצרנו להפסקת צהריים ולאחריה, חזרנו לשביל הראשי והמשכנו מערבה דרך חניון הלילה הר עידו למפער ערוד ולפיצול שבילים. השביל השחור פונה ימינה לכיוון צפון וממשיך למעלה ערוד שיורד לנחל רמון בעומק המכתש. אנחנו המשכנו עם השביל הכחול מערבה ועצרנו לתצפית יפהפיה הצופה על מכתש רמון מקצהו הדרום מערבי.

המשך נסיעה על השביל הכחול כ-5 ק"מ נוספים, חצינו את כביש 171 כשצומת הר חריף וכביש 10 נמצאים מרחק פסיעה מערבה מאיתנו, ונכנסנו למתחם של בורות לוץ ולנקודת סיום המסלול שלנו.

תודה לכולם, היה תענוג לבלות איתכם,
להתראות בטיולים הבאים...!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן