המכתשים בישראל הם דבר נדיר וייחודי לישראל. טיול ג'יפים בהם תמיד מעניין - ואם לא נסיעה בהם, לפחות תצפית עליהם.
יצאנו לתצפית על המכתש הקטן והמשכנו, דרך מעלה עקרבים, לנסיעה לארוך חלק מעניין מנחל צין
הדריך: וייזל עדי
תחנת הדלק בתחנת הדלק פז בדימונה שקיבלה את השם " פז דביר" ע"ש הפנצ'רייה הממוקמת לצד התחנה, שעת בוקר מוקדמת, תדריך לקראת הנסיעה, מפה טופוגרפית וחלקות מכשירי קשר. השיירה עולה על כביש 25 מזרחה לעבר צומת רותם ונכנסת דרומה לעבר המכתש הקטן לצד פארק רותם.
פונים שוב מזרחה לכיוון המכתש הקטן כשלצידנו מפעל הטקסטיל הידוע ומעלינו, כל הזמן, הצפלין שמאבטח את האיזור.
המכתשים בנגב הם חמישה מכתשי סחיפה, המהווים תופעת טבע ייחודית. בעולם כולו קיימים כמה עשרות מכתשים שכאלה, אשר הבולטים שבהם נמצאים בארץ ישראל או בסיני ודרך היווצרותם דומה.
הסברה כיום היא שהמכתשים נוצרו משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר - מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש. המכתשים בנגב הם תופעה גאולוגית נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר א-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה). המכתשים המוכרים לנו בארץ הם 5: המכתב הגדול, המכתש הקטן, מכתש רמון ו-2 מכתשי עריף.
צורתו של המכתש כמעט מעוגלת. אורכו המרבי מגיע לכ-8 ק"מ, רוחבו לכ-6 ק"מ ועומקו לכ-400 מטרים. שני שבילים עיקריים יורדים אל המכתש: הראשון הוא "מעלה עלי" בפינתו הדרום-מערבית של המכתש, המגיע ממעלה עקרבים; השני הוא "מעלה חצרה" המהווה חלק משביל קדום שעלה מנחל צין למצד תמר, ויורד בצידו הצפון-מזרחי של המכתש.
נחל חצרה הוא הנחל המנקז את המכתש הקטן לעבר נחל צין והערבה. הנחל עובר דרך פתח בקירו הדרום מזרחי של המכתש (המכונה שער אשמדאי או שער השטן), המהווה חלק מרכס חצרה. המכתש הקטן ידוע באבן החול הצבעונית שבו. צבעה של אבן החול משתנה בין לבן, אפור, חום, צהוב, אדום וסגול. צבעי האבן נובעים מכמויות זעירות של תחמוצות ברזל.
ממשיכים לעבר נחל צין והדרך עוברת דרך מעלה עקרבים.
המעלה שימש עורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת מאז סלילת הכביש במקום ב-1927 ועד 1954, אז נסלל כביש מעלה העצמאות (כביש 40). בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע ערבה, בו חיל ההנדסה סלל את הכביש ב-1950. מעל לאנדרטה, בראש המצפה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים בטבח מעלה עקרבים שאירע ב-17 במרץ 1954. שמו של המעלה בערבית הוא נקב א- צפיי. השיירה מסיימת את הדרך המיוחדת והמפותלת וניצבת מול הסמ"ש האדום לעומק נחל צין, לא לפני שמורידים מעט אוויר מהצמיגים.
נחל צין, השני בגודלו בארץ אחרי נחל פארן, כ-120 ק"מ אורכו והוא זורם באזורים המיוחדים של הנגב.
אנחנו נסענו בחלק שמתחיל בנחל עקרבים ומסתיים בנחל מזר. קטע שמאפשר נופים מיוחדים ואתגרי נהיגה ביחס הגיוני לאורך המסלול. ניתן לתמונות ולסרטונים "לדבר".
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
5 תגובות
1
אורח/ת - רן
01 בנובמבר 2021 ב 14:44
היה טיול מעולה!
2
אורח/ת - רן בן אבו
02 בנובמבר 2021 ב 07:35
טיול מעולה בנצוחו של עדי ויזל ועל התיעוד הילדים המהממים שלו !! ישר כח, נפגש בשבילים :))
3
אורח/ת - חיים
10 בדצמבר 2021 ב 09:22
תודה לעדי על הטיול הנהדר
4
אורח/ת - יוחאי
10 בדצמבר 2021 ב 09:22
טיול טיול ומדריך מדריך. צרוף מנצח
5
אורח/ת - נחום
10 בדצמבר 2021 ב 09:22
עדי תודה רבה, יום יפה וטיול מהנה.. נהננו מאוד 👊
תגובות