סיכום טיול אתגרי בדרום רמת הגולן – מקיבוץ האון למושב כנף, 6/11/21

הטיול הזה, לדרום רמת הגולן, מיועד בגדול. לכאלו שבאמתחתם רכב שטח גיבור, וברזומה שלהם רקורד משמועתי בנהיגת בשטח. טיול של לוחמים שבאו לרקוד עם אבנים ולריב עם סלעים. טיול קרבי, מהסוג שמגבש מאוד בין אדם ומכונה.

אז רכבי שטח גיבורים אכן היו לנו – מיצובישי פאג'רו קצר וקשיש, צמד לנד קרוזרים, רנגלר רוביקון, חמישה(!) סוזוקי ג'ימני (ארבעה חדשים, אחד מהדור הקודם) ואפילו לנד רובר דיפנדר חדש ומטריף. מה שבתחילה היה קצת חסר היה הניסיון של הנהגים בשטח – רובם ככולם חדשים ו"ירוקים", אפילו לחץ אוויר לקח זמן רב להוריד. דאגתי מקצב ההתקדמות - אורך הציר אמנם 25 ק"מ בלבד, אבל כל קילומטר מלמיליאן... והשמש שוקעת מוקדם, ב-16:30 אנחנו כבר צריכים להיות עם הפנים לכיוון היציאה.

נפגשנו בבוקר שבת בתחנת הדלק של קיבוץ האון. בעלי הרכבים היו מוכנים לא פחות מאשר כלי הרכב שלהם – מלאי אנרגיה ומרץ, מוכנים לכל תרחיש. היכרות, הצגת תוכניות, חלוקת מכשירי קשר – ויצאנו לדרך.

תחילת המסלול עברה בנסיעת כביש רגילה. עם הכניסה לשטח, שמחתי לגלות כי מעבר הבקר הפגום, שהתרומם אל-על בפעם הקודמת שהייתי כאן, סודר. נכנסנו והתכנסנו לכבוד הפחתת לחץ אוויר בצמיגים (כ-10% פחות, ביחס לנתון היצרן [נתון המתייחס לצמיגים קרים]), לטובת הקרבות שעוד יבואו. חוץ מזה, קצת אחרי נקודה זו, כל תיבות ההעברה יישארו ב-Low לאורך כמעט כל היום.

זמן לא רב אחרי הפחתת לחץ האוויר, התחלנו לעלות בציר לכיוון בני יהודה הישנה – ציר המטפס בזווית תלולה יחסית, עם קרקע לא קלה למעבר. למרבה השמחה, מיודענו מצוידים בכלי רכב משובחים, כאשר הג'ימניז – שלרוב קשה יותר לעבוד איתם בסיטואציה הזו, עקב מידותיהם הזערוריות – נהנים ממשקל קל, המסייע להתגבר על המכשול.

לאחר העלייה מבני יהודה, המשכנו למצפה אופיר – נקודת תצפית יפהייפיה על הכנרת, כמו-גם על החרמון והרי הלבנון בצפון, הגליל, העמקים והרי אום אל פאחם מדרום. נקודת התצפית הוקמה ע"י ג'ימי שעל, ממושב גבעת יואב הסמוך, לזכרו של בנו אופיר, שנולד בשנת 1970 ונפטר בשנת 1986 ממחלת כבד נדירה. מרחבת המצפה יוצא שביל הליכה מסומן, העובר לאורך המצוק, לעבר שרידי המושבה בני יהודה.

לאחר הפסקה מכובדת, ארזנו את עצמנו לכיוון הרכבים – כבר צהריים, והקטעים המאתגרים עוד לפנינו. קטע כביש קצר, ושוב ירידה לשטח. ההתחלה נראית ידידותית, אבל לא כך הדבר. עדכנתי מבעוד מועד על מעבר בוצי בעייתי - בוץ סמיך וטובעני, שהדרך לעבור אותו היא, עקרונית, נסיעה מהצד, כולל שפ"צ חד יחסית. למרבה המזל, מעברי הבוץ הפעם היו פחות מאיימים מהרגיל, כך שעברנו אותם בלי הרבה בעיות – כולל מעבר בנקודה בה אינני מעביר בדרך כלל, עקב סיכון לשקיעה. הפעם עשינו את זה.

המשכנו בציר הטרשי – פעם יותר ופעם פחות – הפעם במגמת ירידה, לכיוון מפגש הנחלים סמך ואל-על. מפגש הנחלים הזה חייב מעבר בתוך הנחלים, ומדהים כמה שהמעברים האלו כייפים ומיוחדים (התמונות מדברות בעד עצמן). כמובן שבהתחלה כולם היו בהלם שעוברים במקומות האלו, ולא עבר הרבה זמן עד ששני המעברים הפכו לנחלת העבר.

משם התחלנו לעלות לכיוון גשר ההטייה הסורי, בתוואי תחוח ועתיר שינויי גובה – אין כמו לראות גלגלים מתנופפים באוויר, זה מצטלם נהדר! בהמשך חיכתה לנו עלייה מסולעת שחייבה תמרון מדויק; בהתחלה עקב בעיות אחיזה, ולאחר מכן עקב סידור סלעים שאינם ברי הזזה – טעות קטנה והיינו עלולים להשאיר שם פגוש... בסוף העלייה ציפה נוף מרהיב על הכינרת. באותה נקודה התבשרנו כי לפאג'רו יש פנצ'ר עקב קרע בצמיג, כך שיש לבצע החלפת צמיגים. תוואי הקרקע הקשה על הרמת הרכב, אבל בסוף הסתדרנו (זה נשמע קל, אבל זה לא).

בהמשך הגענו לגשר ההטייה הסורי – מקום נהדר לעצירה, רק שאירוע הפנצ'ר שינה לנו מעט את התכניות, כך שנאלצנו להמשיך במסלול על מנת שנספיק לצאת לפני החשיכה. הדרך, מנקודה זו, לא קלה – הקרקע טרשית ומטלטלת, מתעתעת בנהגים בכל הקשור לגודל הסלעים והאבנים; קל לטעות ולחשוב שאתה עובר אבן, אבל בסוף אתה מתיישב עליה. מפגשים מהסוג הסלעי. לשמחתי, נדב, אחי, כבר מיומן בכיוונים וסייע בכל נקודה בה היה צורך.

בסוף, עם בוא החושך, עלו אורות הפנסים, והמסלול נגמר. נפרדנו לשלום, והבטחנו להיפגש במסע הבא. ברור לי שכעת רף האתגר עלה, ואני כבר שוקד על המסלול הקרבי הבא.

תודה לכל המשתתפים, נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן