סיכום טיול שלג בצפון רמת הגולן 20/1/22

טיולי שלג הם משהו שאנחנו מחכים לו בקוצר-רוח מדי חורף, למרות שאין לנו באמת שליטה על מה יהיה ואיך. קודם כל, צריך שיירד שלג..... זה לא בידנו, אנחנו רק מגיבים לתחזיות מזג האוויר. כאשר כל המודלים מצביעים על סופת שלגים. לטיול שלג אין זמן להתכונן - כאשר אנו בטוחים שצפוי לרדת שלג, אנחנו מפרסמים טיול ספונטני בהתראה קצרה וכל מי שרוצה לבוא, צריך לקבל את ההחלטה ולהירשם במהירות כל עוד נותרו מקומות בטיול – ורק אחר כך להתארגן על יום חופש מהעבודה – כי טיולי השלג מתמלאים מהר..... גם המסלולים הם רק תכנית עקרונית שנתונה לשינויים רבים בזמן אמת, כי לכו תדעו מה יחליט ריבונו לגבי מזג האוויר הצפוי, והאם עוד מיליון חכמולוגים תאבי שלג כמונו, אבל כאלה שמגיעים בפרייבטים, יחליטו לעלות לרמה... ואז אין טעם לצאת בכלל, כי ניקבר בפקקים עשרות קילומטרים לפני שנראה ולו פתית לבנבן אחד.

וגם אחרי שכבר הגענו לרמה ועקפנו ביצירתיות (תו"כ סיכוני שקיעה בבוץ) את מחסומי המשטרה דרך אגני בוץ רמת-גולני דביק וטובעני ונכנסנו לעומק השבילים העטופים בשמיכה לבנה, אף אחד לא מבטיח שלא ניתקע מאחורי קבוצות אחרות שנתקעו בשלג ללא יכולת היחלצות...

בקיצור – טיול שלג הוא משהו שיודעים איך מתחיל, אבל לעולם לא נדע איך, מתי ואיפה יסתיים – ובכל זאת הוא חוויה מטורפת שאסור להפסיד! במקרה של הטיול המדובר, כל התנאים היו לטובתנו מלכתחילה. ביום חמישי אנשים עובדים ואחרי תהפוכות הקורונה והחל"ת, רבים לא ממהרים להיעדר מהעבודה, כך שציפינו שהכבישים יהיו פנויים יחסית. העננים והסערה התפוגגו והשמיים צפויים להיות כחולים, אבל הטמפרטורות יהיו נמוכות מאוד – מה שמבטיח שהשלג שירד יום קודם לכן לא יימס כל כך מהר. אמנם ירד מספיק שלג על מנת לצבוע את כל צפון הרמה בלבן, אבל הוא לא נערם לעומק שיקשה על כלי רכב נטולי הילוך כוח – מה שאומר שגם סובארואים ודאסטרים יוכלו להצטרף ולא רק מפלצות גיבורות על צמיגים גדולים, מצויידות בנעילות ובכננות....

כפי שצפיתי, הקבוצה התמלאה במהירות ולכן פתחנו קבוצה נוספת אותה יוביל גיא זילברמן. נקודת המפגש נקבעה לצומת הבשן שבצפון הרמה ושעת המפגש נקבעה לשעה מוקדמת יחסית כדי להימנע מפקקים וגם כי התנועה בשטח המושלג איטית יותר. העדפתי שבקבוצה יקללו אותי על ההתעוררות בארבע לפנות בוקר, מאשר על פקקי התנועה או תקיעה בשטח שנמרחת לתוך שעות החשיכה....

ג'יפ סופה פתוח מחופה בברזנט הוא כיף גדול רוב ימות השנה, במיוחד בישראל שהיא מדינה חמה מאוד בהגדרתה, אבל בטמפרטורות של בוקר מושלג ברמת הגולן?... ברררר. גם החימום שטוחן מתחת לדשבורד בפול ווליום לא מצליח להעלות את הטמפרטורות בחלל הג'יפ.... מזל שאני עטוף בחרמונית הישנה והטובה שלי מימי המילואים - זהו לבוש מסורבל מאוד שמקשה על הנהיגה, אני נראה קצת כמו דוב גריזלי, אבל לפחות חמים ונעים לי, יחסית, בקבינה הקפואה.... מנוע הג'יפ דווקא אוהב מאוד את הקור שבחוץ - האוויר הקפוא שהוא נושם מייעל את שריפת הדלק ולמרות 27 שנותיו ו-427 אלפי הק"מ שגמא, הוא שואג כמו אריה צעיר ושואב את העליות לרמה בעוצמה מורגשת. ורק הכביש החלק עד אימה (פה ושם חוויתי החלקות מצמררות...) מונע ממני להגביר את המהירות עוד. הצלחתי להגיע לנקודת המפגש ביחד עם גיא, המדריך השני, כעשרים דקות לפני שעת המפגש שנקבעה. גיא ירכז את הרשימות, ואני אצא ל"סיור מקדים" על מנת לוודא שאנחנו יכולים לעקוף את מחסום המשטרה בצומת הבשן על כביש 98 לכיוון צפון על מנת להיכנס לשטח.
זה המקום לתת מילה טובה למשטרה ולציין שהחסימות הללו אולי מעצבנות ואחראיות לפקקי תנועה גדולים והרבה כעס מצד מטיילים שהשכימו בשעות לא שעות כדי להגיע ולראות שלג, אבל בשורה התחתונה הן מוצדקות מאין כמותן - כי לאחר לילה מושלג וקפוא, הכביש מתכסה בשכבת "קרח שחור" (Black ice) דקיקה, בלתי נראית ומסוכנת מאין כמוה – שגם הנעה 4X4 לא יכולה לה – בכל בלימה ופנייה, כלי הרכב פשוט מחליקים עליה, נטולי-שליטה לחלוטין ועלולים להיגרם אסונות. ולכן למעט תושבי היישובים שלאורך הכביש (במקרה זה - אלוני הבשן) אף רכב אחר לא מורשה לעבור - זה מעצבן קצת, אבל מתבקש. אז תתאזרו בסבלנות בבקשה.

וגם האיסוזו הוותיק הידוע בכינויו "הנבלה"

על המפה מופיעים שבילים "לבנים" (קיימים בשטח, אבל לא מסומנים בצבע) מאוד ברורים שלוקחים אותי לאן שצריך - "שביל הגולן" המסומן בצבע סגול. הם מרוצפים בשלוליות ענק קפואות ועמוקות ובהמון בוץ, אני קצת חושש להיתקע עוד לפני שהטיול מתחיל, איזו פדיחה זו תהיה... אבל הסופה כפולת הנעילות לא מתרגשת מהם, חוצה את השלוליות המכוסות שכבת קרח כמו אניה שוברת קרח בדרכה לקוטב הצפוני... אבל האם גם שלל הסובארואים, הג'ימנים, הגרנד-צ'רוקים, טנדר איסוזו ומיצובישי פאג'רו שבקבוצה, יצליחו לעבור?... לדעתי לא תהיה שום בעיה. ואם חלילה תהיה, יש לנו בקבוצה שתי סופות נעולות-כפול (שלי ושל שניר, חבר שהצטרף לטיול וסייע לי רבות כמאסף אחראי) מצויידות בצמיגי שטח מלא אגרסיביים, שתי כננות ושלל רצועות וכלי-משחית למיניהם המיועדים לחילוץ, שיוכלו למשוך את כולם.

ואכן, אנו יוצאים לדרך ואין בעיה לאף אחד. לאחר 100-200 מטרים כל הכלים בקבוצה משנים את צבעם לחום-בוץ, אבל מתקדמים בנחישות, לא מתרגשים משלוליות הענק וחיוך גדול של שביעות רצון נמרח על כל הפרצופים, במיוחד אלה שמאחורי ההגאים של סובארו פורסטר ו-XV, שחששתי שיתקשו וישקעו וידרשו עבודת חילוץ מטונפת ביותר, אבל מתברר שהתנאים הבוציים בכלל לא מפריעים להם. איזה יופי של מכוניות!

אנו מתחילים לטפס צפונה על שביל הגולן הבוצי אל רכס בשנית שמתחיל בתל עבאס וממשיך לכיוון תל-סמקת, וככל שנצבר הגובה כך גם הולכים וגדלים כמות השלג ועומקו. בטיפוס ממרגלות תל-חזקה להר קורטם המושלג כולו, קל לזהות שאנחנו כלי הרכב הראשונים שנוסעים כאן מאז ירד השלג – השביל לבן לחלוטין לכל אורכו ורוחבו והשלג צח, עמוק ובתולי כהלכה – ארוחת בוקר וקפה ראשון ברחבת החניה של מוצב לא-מאויש על פסגת ההר, מעניקה תחושה חזקה ראשונה של חו"ל – שלג עמוק, אוויר קפוא וצלול ותצפית נוף מעלפת ראשונה להיום. לא חולף זמן רב, ורחבת החניה מתמלאת – הקבוצה של גיא ואחריה קבוצות נוספות, וצריך להתחיל בתרגילי פינוי כלי רכב על מנת שנוכל לצאת ולהמשיך בדרכנו.

אחת הקבוצות של מתחרים שלנו שמורכבת מכמה פורסטרים, קצת מתברברת ומתפרקת - נהגים ונהגות שקצת חוששים מהירידה בשביל המפותל, המסולע והחלקלק מרוב שלג ובוץ מהר קורטם לכיוון צפון ותל ע'סניה, זקוקים לעזרה מוראלית ואנו מצרפים אותם אלינו רק כדי שיפנו את הציר ולאחר שירדו בבטחה, אנחנו שוב בטור אחיד ומטפסים לתל-ע'סניה וחוות שבשבות הרוח שעל ראשו, ויורדים ממנו לקטע אספלט קצר על כביש 98, שעכשיו כבר חף מקרח ומאפשר לנו תנועה זריזה לכיוון מחנה האו"ם "זיוונית" ודרך צירי המטעים של קיבוץ עין זיוון, לעצירה הבאה שלנו, במפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן לפני 67', הסמוכה לעיר הנטושה קוניטרה.

המבנה המרשים, שנבנה על ידי הסובייטים ב-1962 נטוש כיום ומכוסה בציורי גרפיטי שמשווים לו מראה סוריאליסטי והוא חלק מ"שביל אלי כהן" (יוזמה פרטית שמציינת כמה מהמקומות ונקודות הציון ברמת הגולן בהן עבר אלי כהן בשנים בהם שהה בסוריה וריגל עבור "המוסד") בבניין זה שכנה מפקדת הכוחות הסוריים בגולן וחדר משרד המודיעין הסורי בו קיבל אלי כהן את אשרות התנועה שלו לנסעותיו ברמה, משמש כיום כחדר הנצחה לאלי כהן עם כמה צילומים וסיפור הגבורה שלו, וכמובן שאנו לא מפספסים ביקור, כולל עליה לגג לתצפית על קוניטרה.

אנו חוצים בזריזות את השבילים על "רכס הבוסטר" (השם ניתן על ידי צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים לרכס קטן הכולל שתי פסגות – תל-אל-מח'פי ודהרת אברהים, על שם מבנה קטן ובו משאבת מים – "בוסטר" - ששימשה לשאיבת מים בעלייה לצורך השקיית השדות, שנבנה על ידי הסורים וכבר לא קיים כאן כיום. על הרכס הזה נפרס גדוד 74 של חטיבה 188 בקרב על עמק הבכא) התחנה הבאה שלנו, כולל הפסקה לארוחת צהרים, היא למרגלות החרמונית, באנדרטת גדוד 77 של חטיבה 7, שביחסי כוחות בלתי-אפשריים בלם והביס (ביחד עם גדוד 74 של חטיבה 188) את פריצת השריון הסורי לצפון רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, ושילם מחיר כבד. במקום נמצא טנק T62 סורי שנשאר במקום בו נפגע ולידו הוצב טנק "שוט-קל" ישראלי. יש כאן תצפית מרהיבת עין על "עמק הבכא" (השם ניתן לעמק במהלך המלחמה, כאשר בערו בו כ-400 טנקים סוריים שהושמדו), אמפיתיאטרון, שלטי הנצחה ומסבירן קולי, ונטועה גם חורשה שכל אחד מהעצים בה ניטע לזכר אחד מחללי הגדוד. זהו מקום יפה ומטופח שאסור להחמיץ בכל ביקור בצפון רמת הגולן וכשריונר בעבר שעדיין מתגעגע לטנקים (...) אני מודה שאני נהנה מאוד להעביר כאן שוב ושוב את מורשות הקרב, כאשר לקבוצות שלי מתווספים תמיד מטיילים נוספים שנמצאים במקום.

מעלינו מתנשא הר החרמונית אליו פנינו מועדות כעת – ועל ראשו שני מוצבים גדולים שבלתי מאויישים בעיתות רגיעה. הטיפוס להר הוא על כביש צר ועתיר בורות וצריך להיעשות בזהירות מרובה כשהוא מכוסה בשלג וקרח חלקלק - אבל המאמץ משתלם, שכן מפסגת החרמונית בגובה 1,200 מטרים, אנו מביטים מלמעלה על עמק הבכא ותעלות הנ"ט הישנות מימי מלחמת יום-הכיפורים, מרכז הרמה וצידה הסורי של רמת הגולן הפרושים לרגלינו כמו שטיח צבעוני על רקע לבן.

אחרי הביקור בפסגת החרמונית, יורדים בחזרה אל כביש 98, חולפים על פני אנדרטת פלס"ר 7 ופונים ימינה אל יער אודם. שביל בוצי וטרשי מאוד המתפתל בצידו הדרום-מזרחי של היער, שכאן נטועים בו עצי אורן, ארז ואשוח, שמקנים לו מראה מסתורי וקסום, מין "יער מכשפות", ששמיכת השלג הלבן מוסיפה לו עוד נופך מפואר של חו"ל. התנועה על הציר הזה איטית וזהירה, על מנת לשמור על צמיגי החתך הנמוך העדינים של הסובארואים, אבל אנו עוברים בשלום ומטפסים לפסגת הר-אודם. כשאינו מכוסה בשלג, צבעו של ההר אדמדם ומכאן שמו – היום הוא "הר לובן" למשעי, והתצפית שהוא מעניק לכיוון דרום (רמת הגולן) ומערב (עמק החולה) עוצרת נשימה, במיוחד בשעת אחר צהרים, כאשר השמש נוטה מערבה בדרכה לשקוע. אמנם רק שלוש וחצי אחר הצהרים, אבל נושבת כאן רוח עזה והטמפרטורה צוללת אל מתחת לאפס ולכולם קר, ולכן אנו ממהרים לתאי הנוסעים המחוממים של המכוניות ומתחילים לרדת לכיוון תל אל-קצעא ושביליו המתפתלים בין הבוסתנים והצימרים הקטנים והמקסימים של תושבי בוקעתא הסמוכה, ויוצאים דרך חלקו הצפון-מזרחי של יער אודם, שכאן נטוע באלונים, אל כביש 98.

התצפית האחרונה להיום, היא מפסגתו של הר כרמים המתנשא לגובה 1,150 מטרים וצופה אל ברכת רם ובקעת יעפורי, עם כל הכרמים והמטעים שמסביב הצבועים בלבן – זהו מראה קסום שכאילו נלקח מאירופה ובכל ימות השנה זוהי אחת התצפיות היפות בישראל. גם כאן הטמפרטורה במינוס ורוח עזה שמקפיאה את הדם, השעה כבר רבע לחמש אחה"צ ונשאר לנו רק לרדת בכבישים הצרים והמתפתלים אל ברכת רם ולסיים את הטיול – אבל שיחת טלפון מחבר שמודיע לי שהוא תקוע עם הפאג'רו שלו על סלע גדול בירידה לברכת רם ומזהיר אותנו מלהגיע לשם כי הירידה חסומה ובכל מקרה מכוסה בקרח באופן שהנסיעה בה מסוכנת ביותר, משכנעת אותנו לסיים כאן את הטיול. על החילוץ שלו - תקיעה בסיטואציה נדירה, מוזרה ומסוכנת ביותר, למרות שהתרחשה על כביש (!) והצריכה לא מעט מחשבה ועבודה שבעטיין הגענו הביתה רק בשעה מאוחרת, תקראו בנפרד בקרוב.

איסוף מכשירי הקשר, שיחת סיכום ופרידה – הסתיים טיול שלג שהיה פשוט מושלם – זכינו במזג אוויר מושלם, נופים מושלגים עוצרי נשימה, אתגרי נהיגה מהנים ביותר בתנאי שלג, קרח ובוץ שאיננו מורגלים להם, עם קבוצה נהדרת שהפגינה נהיגה מצויינת ומשמעת, שמרה על כל הכללים ולכן גם סיימה את הטיול ללא תקיעות, נזקים או עיכובים, כמעט בדיוק על פי התכנית המקורית – וזה משהו שאינו טריוויאלי בטיולי שלג – ועל כך תודה ענקית לכולם! נהניתי להוביל אתכם כפי שלא נהניתי כבר זמן רב בטיול. אנחנו נתראה שוב בקרוב.

עוד מעט מתמונות הקבוצה של גיא זילברמן

סרטונים שצילמה וערכה ניסנה גרוס

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן