סיכום טיול שלג לרמת הגולן 21/1/22

יום חמישי אחה"צ וחבר שהיה אמור לבוא איתי בשישי למחרת לטיול שלג פרטי בצפון, חטף קורונה. לבד לא בא לי לנסוע אז למה שלא אפרסם טיול? יש לנו באתר השטח הישראלי כבר שתי קבוצות מלאות למחר, בהובלת שני מדריכים אחרים אבל התחושה היא שיש ביקוש אז פירסמתי, וכעבור שעתיים כבר היתה לי שיירת רכבים מלאה וחבר אחר שקפץ על ההזדמנות ותפס את מקומו של המאומת אצלי באוטו.

כדי שלא להיתקע בפקקי הענק הצפויים להיום, בוקר שישי של שלג בצפון, קבענו מוקדם מהרגיל בשעה 07:30 בצומת הבשן בצמוד לאנדרטת גדוד 71 מחטיבת 188. החבורה מגיעה כולה בזמן ואנחנו פותחים בסבב הכרות קצר, תדריך בטיחות עם דגשים לנסיעת שטח בשלג ובבוץ שתחתיו, חלוקת מספרי ברזל לסדר התנועה ואנחנו יוצאים לדרך.

תוך דקות ספורות אנחנו יורדים מהאספלט לשביל המטפס צפונה לכיוון תל סמקת וטנק הצנטוריון המוצב בו, אלוני הבשן, הר חזק ומוצב חזקה בראשו בגובה של 1156 מטרים. השיירה שלי מטפסת כל הזמן בגובה, הלבן מסביב מגביר נוכחות ולשמחתי אנחנו הראשונים כאן היום בשבילים. רחש השלג מתחת לצמיגים עדין ושקט אבל מידי פעם אני מגיע לשלוליות קפואות שקיבלו שכבת קרח עבה והניפוץ שלהם נשמע למרחוק ומעלה חיוכים גדולים.

הטיפוס הבא הוא להר קורטם ממנו תצפית מדהימה על כל האזור ואחריו טיפוס להר בני רסן המעוטר בשבשבות רוח ענקיות. אנחנו יורדים ממנו ועולים לקטע קצר של נסיעת כביש כשמימין לנו הר אביטל ובנטל המרשימים.

המסלול שלנו מלווה את גדר הגבול עם סוריה לכל אורכה, מרחק של 3-4 ק"מ שמידי פעם מצטמצם לכדי מאות מטרים ספורים. התחנה הבאה שלנו היא מפקדת הכוחות הסורים ברמת הגולן, אליה הגיע המרגל שלנו אלי כהן כדי לקבל את אישורי המעבר שלו בביקוריו באל-חמה. מרחק קצר מאוד מעבר לגבול ניתן לראות את קונייטרה הישנה והנטושה שבזמן השלטון הסורי נחשבה כבירת הגולן. המקום נשאר בערך כמו שהיה מרגע שנכבש, כולל חורים גדולים שנפערו בתקרתו מההפגזות של כוחותינו. בין מסדרונותיו עשרות ציורי גרפיטי צבעוניים ובקצה הקומה השנייה, חדר הנצחה לאלי כהן.

עצירה קצרה באנדרטת עוז 77 ועמק הבכא, במקום חורשה קטנה שבה ניטעו עצים לזכר הנופלים, טנקים ישראלים וסורים דוממים זה מול זה ובאנדרטה עצמה עמדה קולית המספרת את סיפורו של הקרב בעמק הבכא.

משם אנחנו ממשיכים היישר לפסגת הר חרמונית שמעלינו ובה שני מוצבים שאינם מאויישים בעיתות רגיעה. מגובה של כ-1200 מטרים הנוף לא פחות ממדהים וממנו ניתן לדמיין את קרב הבלימה הנורא והמהולל שהתחולל כאן באוקטובר 73'.

אנחנו יוצאים משמורת הר חרמונית, פונים לכיוון מערב ומגיעים לכביש 98 מול אנדרטת סיירת חטיבה 7. במפגש עם הכביש וכמויות מטורפות של רכבים לאורכו, משני הכיוונים, אנחנו מבינים עד כמה נכון היה להתחיל את היום שלנו מוקדם, וכמה כיף לנו שאנחנו יכולים לברוח לשטח ולא לעמוד עם אלפי המכוניות על האספלט. אנחנו עוקפים את מתחם האנדרטה משמאל ונכנסים דרך שביל בוצי לשמורת יער אודם.

השביל עמוס בשלוליות בוץ גדולות, עצי האשוח וכל הלבן מסביב נותנים תחושה חזקה של חו"ל והשיירה הגיבורה שלי מתקדמת ללא בעיות מיוחדות. הר אודם שקיבל את שמו בשל הקרקע האדומה שלו צבוע כמעט כולו בלבן והשקט שמסביב מהפנט. מידי פעם להקת חזירי בר חולפת לידינו, במרחק בטוח ובאמצע הכלום וכל הלבן הזה עצרנו להפסקת צהריים.

אנחנו ממשיכים צפונה ועוצרים לרגע בפסגת הר אודם בגובה של 1171 מטרים. הנוף מרהיב לכל כיוון, מדרום לנו רמת הגולן וממערב עמק החולה ורכס רמים. הראות היום כבר היתה טובה יותר אבל תחילתה של שקיעה והצבעים שלה מכל כיוון משגעים. אבל כל היופי הזה מגיע גם עם טמפרטורות מאוד נמוכות ומעט רוח, ואנחנו ממהרים חזרה לרכבים ולחימום.

המשכנו עוד כמה ק"מ ספורים בשבילים של שמורת יער אודם, כשהיעד הסופי הוא הירידה לברכת רם בקטע הכביש הקצר מדרום לצפון. בשל הטמפרטורות הנמוכות, האספלט מקבל תכונות של קרח ועל הדרך זוכה לכינוי Black ice שכן כמו קרח, הוא הופך לחלק מאוד. כשהגענו למקום עודכנתי שרכב 4X4 גדול ומסוקס שניסה לרדת החליק, כי הפיזיקה תמיד מנצחת, ועכשיו הדרך חסומה. עשינו "לך סביב" ממערב וירדנו לברכת רם ולנקודת הסיום של הטיול. טוב לא בדיוק סיום כי סיפרתי לכולם שאם הם כבר כאן, זו תהיה טעות מרה שלא להכנס לישוב מסעדה וליפול על מנה יפה של כנאפה לצד כוס קפה שחור, רגע לפני שיוצאים לדרך הביתה.

היה לי תענוג לטייל איתכם,
להתראות בטיולים הבאים.
קובי.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן