חול המועד סוכות הוא זמן מצויין לטיולים ואין כמו אזור הגלבוע, היפה והמרשים מחד והקרוב למרכז מאידך, לטיול מושלם של יום אחד
אזור הגלבוע הוא אחד מהיפים והמגוונים בארץ, על כך מעט יחלקו אם בכלל. הרי היכן ניתן למצוא כל כך הרבה שוני בכל כך מעט שטח. רכס הגלבוע התלול שמיתמר מעל בקעת חרוד החלקאית והיפה, שמנגד ניצבים הרי גלעד (בתחילה בטעות כתבתי הרי מואב, וקורא חד עין ראה את הטעות. כנראה שאני לא שר מספיק לילדי את ערב מול הגלעד...), וכל זה מטובל בלא מעט נקודות מים שישראלים תמיד אוהבים, ותוסיפו לזה אזורי עם הבדלי משקעים קיצוניים וכתוצאה מכך הבדלים ניכרים בצומח ובנוף הכללי. לכו תמצאו משהו מגוון מזה. בהתאם לכך הטיולים אל רכס הגלבוע מתמלאים עד מהירה, ואם הם מתקיימים בחול המועד אזי ישנם כאלו שרוצים להצטרף ואין מקום עבורם - בדיוק כמו שקרה בטיול זה.
אה כן, ודבר נוסף, כמות המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו באזור היא פשוט בלתי נתפסת, קחו לדוגמה את מקום המפגש בתחילת הטיול, עין יזרעאל. במקום זה היה כפר של תושבים מצרים במקורם שחיו בזכות המעיין, שלאחר מכן התייבש אך נחפר מחדש בתקופה הבריטית. קודם לכן היה זה מקום בו שתו סוסים ממלוכים שבאו להילחם במונגולים. וכן המונגולים היו גם כאן. קודם לכן הייתה כאן עיר קטנה בשם יזרעאל שהייתה בירת ממלכת ישראל המקראית. וכל זה עוד לפני שיצאנו לדרך. ובדיוק בשביל באנו, אז יצאנו לדרך.
תחילת הטיול מוביל אותנו במעלה רכס הגלבוע מעל לעין חרוד, המעין לא הקיבוצים, אל תצפית הר שאול. הר שאול נקרא בתחילה הר הקללה הקשורה לקינת דוד, משום שהמתיישבים הראשונים ראו את ההר הקירח, כפי שהוא היום רק מצדו הצפוני (צדו הימני בתמונה מעל). הם קישרו זאת לקללתו של דוד את רכס ההרים (הרי הגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם), אך הלכה למעשה הרי הגלבוע נהנים ממשקעים רבים יחסית, והם אינם יורדים מרף ה-250 מ"מ בשנה כדי להיות מדבריים באופיים. אגב היישוב שנמצא על הרכס בצידו המזרחי משחק בדיוק עם קללה זו, הקיבוץ מירב ששמו יכול להתפרש כהיפך מכך, מי-רב, מים רבים. לאחר התצפית המשכנו לנסוע בצדו הצפוני של הרכס כשמתחתנו נפרס עמק חרוד המדהים, כל שדותיו הצבעוניים המעובדים ובריכות הדגים שנמצאים בו.
עלינו לראש הרכס וחצינו את הגלבוע לצדו המזרחי והדרומי, נתנו כיף לתחנת הטורבינות המרשימה שנבנתה בראשו בסמוך למעלה גלבוע, ועצרנו בצידו המזרחי היכן שבקעת הירדן הצחיחה על באמת, מתאימה יותר להקראת קינת דוד. באזור זה עובר קו פרשת המים העילי בחלקו המזרחי ביותר של הארץ, וכאן אפשר להתחבר יותר אל כאבו של דוד וכעסו על רכס הגלבוע. ירדנו אל אזור עמק בית שאן שהחליף את שמו לעמק המעיינות, והגענו אל אחת מהנקודות היפות שבו, המפלים הלבנים מול קיבוץ עין הנצי"ב. שם נזכרנו כי ימי חול המועד אלו, וכי עמישראל יצא גם הוא בהמוניו לטייל. מה שעוד יותר המחיש עד כמה נהנו משקט יחסי עד אז.
מקווה שניפגש בטיולים הבאים.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
3 תגובות
1
אורח/ת - אורי תדמור
27 באוקטובר 2022 ב 09:59
הדרכה מעולה בקיאות בהסטוריה. טיול מאד מהנה
2
davtir
30 באוקטובר 2022 ב 16:23
בכתבה מסופר שמנגד (ממול) לגלבוע ניצבים הרי מואב. נו, שווין. רק כדי לא להטעות את הציבור, להווי ידוע שהרי מואב משתרעים בין נחל זרד (הנשפך בדרום ים המלח), לבין נחל ארנון (הנשפך בערך מול עין גדי).
מנגד לגלבוע משתרע הגלעד.
3
Ogash Ofer
30 באוקטובר 2022 ב 18:19
בכתבה מסופר שמנגד (ממול) לגלבוע ניצבים הרי מואב. נו, שווין. רק כדי לא להטעות את הציבור, להווי ידוע שהרי מואב משתרעים בין נחל זרד (הנשפך בדרום ים המלח), לבין נחל ארנון (הנשפך בערך מול עין גדי).
מנגד לגלבוע משתרע הגלעד.
תגובות