סיכום מסע חוצה נגב אתגרי - סוכות 2022

מסעות מרובי ימים וקילומטרים מרגשים אותי תמיד. לא משנה כמה פעמים עשיתי את המסלול, המדבר בכלל והנגב בפרט מעביר תחושה שקשה להסביר, כזאת שחודרת עמוק ככל שהמסע ארוך יותר. אל המסע הזה חברו 13 כלי רכב, כולם מוכנים לאתגרים שיבואו ובתוכם משפחות ואנשים בכל הגילאים שחולקים את התרגשות המסע. גם המשפחה שלי איתי - טלי, עומר ויהב ועוד חבר משפחה אהוב - אלון רגב, רעי לנשק משירות המילואים ואשתו ואמו.

מאחר ורגב הוא הנדי מן הכולל נהג שטח מעולה ומנוסה, מכונאי, בנאי, טבח וכל מה שאפשר לחשוב עליו, הוא יד ימיני בטיולים ארוכים ואחד האנשים שנוכחותו מאפשרת לי ניהול קבוצה ושיירה בשקט וברוגע.

היום הראשון:

התאספנו במצפה גבולות, נקודת יציאה אל היום הראשון, יום שרובו חולות מערב הנגב. הנסיעה בחולות מהירה יחסית ומאפשרת התרגלות לרכב ולאווירה, המרחב שנפתח לכל הכיוונים ככל שהעין יכולה לראות והציר שעולה ויורד ברכות מובילים אותנו אל הקפה הראשון להיום תחת הדיונה הגדולה. בזמן שחלק מאתנו פורס ארוחת בוקר יש מי שלא יכול (ולא צריך) להתאפק ומנסה את כוחו בעליה על הדיונה. בצד אחד הילדים שעולים כמו נמלים וגולשים בגלגול ובצד השני הג'יפים. מוציאים אוויר, נותנים בגז ועפים למעלה. לא תמיד במכה הראשונה, אבל המשחק ממכר ורק לוח הזמנים והדרך שעוד נותרה לנו מחייבים אותנו להרגיע ולהמשיך.

גם ההמשך חולי ודיונות הן חלק מהציר שמושך אותנו מזרחה. זה מחייב נהיגה בהתאם, גם לולא היה זה היום ראשון הגיוני שמדי פעם נשלוף את השפאלות לחלץ רכב מהחול, ככה זה, תמיד וגם זה כיף גדול.

בנקודה מסוימת על הציר שוברים מזרחה ונפרדים לזמן מה מהדיונות ומכוונים אל רחובות בנגב. אתר מרתק שמוזכר פעמיים בספר בראשית ומיושב מאז ימי התנ"ך, דרך הנבטים ודרך הביזנטים שאף השאירו כנסיה מרשימה ועד לתקופה הערבית. לא הרחק משם עץ מושלם לארוחת צהריים נעימה.
כרסנו מלאה ואפשר להתגלגל אל הרכב ולהמשיך. חוזרים לציר הדיונות המהיר והמאתגר מידי פעם וכבר לאחר מעט יותר מחצי יום אפשר לראות את הנהגים והנהגות מסגלים נהיגה התואמת את השטח. הקצב טוב וכך אנו מצליחים עוד לעבור בנחל לבן ולהגיע אל מחנה הלילה שלנו באור יום ולהתמקם סמוך לשבטה לערב של על האש ושיחות מרתקות. זהו אחד מהדברים האהובים עלי ביותר, מעמיקים את ההיכרות עם החברים הוותיקים ומכירים חברים חדשים. בערב גילנו גם שבשיירה יש לנו כוח רפואי של ממש! שני דוקטורים ופרופסור אחד, אני יכול למות לי בשקט... או לפחות להירדם בשקט לאחר כמה סטייקים, קבבים רומנים וכוסית ויסקי משובח. תודה למשפחת סלומון ולקובי וגיל סווירי על הוויסקי, שקט נוחת על המאהל.

היום השני:

השקט של הלילה מתחלף בזריחה מרהיבה והתעוררות נעימה ליום חדש ושונה מהותית מקודמו. אוכלים משהו קטן, מקפלים את הציוד, ממלאים מים בשבטה וקדימה לדרך - מזרחה אל רמת ציפורים על בסיס הסכין (שלוחה) דרך נחל דרורים. הציר אינו קל ומידי פעם נדרש כיוון בעיקר במורד. את החול השארנו מאחור ומעתה והלאה הצירים סלעיים כיאה לנגב ברובו. השיירה זורמת באופן מרשים, רמת נהיגה מצוינת וכשאני כותב רמת נהיגה מצוינת אני מתכוון גם לאלו ששואלים ומבקשים הכוונה כאשר הם חושבים שזה נדרש, זו נהיגה מעולה ובוגרת!!

לארוחת צהריים משמשת מאגורת בורות ציפורים מסעדה של ממש, קריר ומקורה, תענוג.

נהיגה לא ארוכה משם מגיעים אל כביש שדה בוקר-מצפה רמון ואל תחנת הדלק בעבדת. הצטיידות בקרח או בגלידה וממשיכים מעט על הכביש דרומה. יורדים בחזרה לשטח, עולים לרמת נפחה כשהכיוון הוא אל מאגורת נחש צמא. עוברים בשטחי האימונים של בה"ד 1 אל הפיצול שמוביל בירידה תלולה אל האתר שבמקור היה אמור לסדר למדינת ישראל נפט לשעת חירום, מה שהיה הגיוני בתחילת שנות השבעים, ובסוף השאיר שתי מנהרות חצובות אל עומק הסלע ומרפסת נוף משגעת אל בקעת צין. הסלע לא היה אטום דיו על מנת לאחסן בו נפט או כל נוזל אחר.

המקום, יש להודות, מרשים ומצית את הדמיון והחבר'ה נכנסים אל המערות לחקירה. לשמחתי גם יוצאים בסוף ואפשר לחזור אל הרכב, לעלות חזרה אל ציר הנפט ולהגיע אל ראש מעלה זיק.

בשבועות הקודמים למאמר זה התהפכו במעלה זיק 4 כלי רכב! מה שמלמד על יוהרה מובלת אגו. כלומר הגישה של אני נהג מצוין ולא צריך הדרכה בשילוב של איך זה מצטלם ברשתות החברתיות ובנוסף אני יוצא "תותח" מול חבריי. העיסוק המוגזם בכלי הרכב ויכולותיו מוביל אנשים להוציא כסף רב על שיפורים ותוספות לכלי רכב שגם כך יקרים מאוד וכששואלים אותי אם רכב זה או אחר עושה את מעלה זיק? אני מבין את עומק הבעיה. הרכב יעשה או לא יעשה, יגיע בשלום או יתהפך? רק הנהג יחליט! ורק ההבנה שנהיגה בכלל ונהיגת שטח בפרט אינה משהו שקיים בגן האנושי ומצריך למידה ואימון וגם מידת אמון במוביל ובמדריך. לשמחתנו באופן ניסי ופלאי כמות התאונות בשטח לא גבוהה, אבל כמה "כמעט" לא נדע.

מעלה זיק מתחלק כמו כל דבר בצבא לשלושה חלקים: חלק דרומי - ירידה ארוכה, תלולה עם אחיזה טובה, חלק שני - עם ירידה מתונה כמעט דרך רגילה ולבסוף חלק אחרון - ארוך, מלא בפודרה עמוקה המסתירה בולדרים ומדרגה מורכבת.

בראש המעלה אני מקיים תדריך על דרך הירידה הנדרשת, מוודא שכולם בעניין ומתחילים לרדת לקראת החלק האחרון. אני משאיר את השיירה ויורד לבד תוך הכוונה עצמית ולמידת הבעיות בציר, ורחמנא ליצלן עולה בחזרה ברגל לנקודה הבעייתית ביותר כאשר רגליי שקועות בפודרה עד הברך. בזווית העין אני רואה על ההר הצופה אל המורד, אני קולט שאני לא הפסיכי היחידי, שי בן זוגה של מור עומד על ההר ומצלם.

עכשיו לאחר שהשבתי לעצמי את הנשימה אפשר להתקדם. אחד אחד מגיעים ובליווי צמוד עוברים את הקטע הבעייתי, קצת מפחיד לחלק מהחבר'ה אבל לאחר זמן לא רב כולנו מצחקקים בכיף למטה.

עכשיו אפשר להמשיך מזרחה על בסיס נחל צין, אל מפגש נחל חווה - לחניון הלילה שלנו.

פותחים אוהלים ומנגלים, שולחנות ותאורה והערב זורם לא בנחת. הילדים צולים מרשמלו מעל המדורה ובשמים לאט לאט עולה ירח מדברי מרהיב.
תם לו היום השני.

היום השלישי:

יום שלישי ואחרון למסע חוצה נגב מתחיל בחציית פסי הרכבת שכאילו נלקחו מסרט ישן.

נסיעה בנחל חווה לכיוון בקעת אבו טריפה, ציר איטי המזמן אתגרים מידי פעם אבל הנוף של עומק המדבר מפצה על כל דבר. מזג האוויר נפלא ונעים וכמו ביום הראשון גם היום אנו כמעט לגמרי לבד בשטח!

את ציר אבו טריפה מסיימים בראש מעלה נח ושם גם אוכלים ארוחת צהריים מאוחרת, כאשר אנו צופים בחבורת הגרוטראלי יורדת/גולשת/מתדרדרת עם המעלה. חבורה נהדרת שלוקחת את החיים נכון.

גם מעלה נח יכול להיות מסוכן אם לא עושים את הדברים נכון, ולא ניקח סיכונים גם הפעם. אני יורד עם הרכב שלי ועולה שוב לאזור המדרגה, האתגר במדרגה הוא זווית שבה רואים את הקרקע מול הפנים, הצלבה נאה ותהום משמאל.

גם חבורת הפלא שלי עברה בזה אחר זה בכיוון מהיר ונהיגה מצוינת, תענוג לראות רמה אחרת מידי יום ומגמת השתפרות.

לאחר המורד אנו ממשיכים אל מעלה דקלים בואכה נחל נקרות, ושם כצפוי פקק לא נורא אבל בשל רכב של מטיילת מקבוצה שעלתה את הנחל וכבה בדיוק במדרגה האחרונה תוך התיישבות נאה על הסלע לא נותר לנו להתיישב בצד ולצפות בניסיונות החילוץ. לאחר שאלו כשלו, הבנתי שקפה כבר נשתה במקום אחר ורגב ואני הוצאנו מכפיל כוח (גלגלת), חיברנו לטרופר כך שהכבל החיה קצר ואפשר לי להיכנס ברווח בין הרכב התקוע לקיר שמאחוריו. השימוש במכפיל הכוח לא רק קיצר את המרחק אלא גם אפשר לכננת למשוך בקלות יחסית התנגדות כפולה, העברנו את הרכב אל הצד השני ומסרנו לקבוצת המטיילים שאליה הוא שייך באהבה.

בנקודה זו גילינו שהשעה כבר מאוחרת, מה שאומר שאם אנו נכנסים לנחל אנו נאלץ לנסוע בחשכה, מה שכמובן אסור בשמורת טבע. לכן הוחלט לעלות את מעלה דקלים (שוב מדרגה מעניינת) אל לב המכתש לשיחת פרידה לקראת הערב.

בתום עוד חוצה אתגרי אני עומד מול הקבוצה שהתגלתה כלא פחות ממופלאה, נהיגה נהדרת וללא אף תקלה!! אפילו לא פנצ'ר! מה שמעיד על נהיגה אחראית ובוגרת, נטולת אגו של אנשים שבאו ליהנות.

זה מה שמביא אותי לחזור ולהוציא טיולים ככל שאני יכול. חיוכים וסבלנות, סקרנות ואהבת הארץ של מטיילינו.

תודה לכל אחת ואחד מהחברים, הילדים המקסימים והמבוגרים שלא תמיד קל להם בתנאי השטח. תודה לניסנה גרוס שמצלמת ביד רגישה ומצחיקה אותי תמיד, תודה למשפחות שבאות שוב ושוב כמו קובי, סלומון, וויז, מעוז, נטלי וניב, מור ושי, גיא לוי, מש' פנחס. לחדשים תוהמי ומשפחתו מש' רינגל , מש' סוירי ,ארי החמוד ומשפחת גרניט שכבר מזמן בחבורה (אלי גרניט האיש והחיוך הם השראה עבורי) ורן קנדי שהגיע והפתיע ביום האחרון.

וכמובן למשפחה שלי, לטלי עומר ויהב זילברמן אלון מיכל ורותי רגב.

נכתב באהבה,

גיא זילברמן.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן