סיכום טיול שלג צפון רמת הגולן - 8/2/23

טיולי שלג הם ממלכת אי הוודאות. יש תכנית, והיא רק בסיס לשינויים - אנחנו לא יודעים מתי הם יצאו, מה יקרה בדרך, איפה נעבור בדרך, איפה ומתי נסיים. הם מחייבים את המטיילים להירשם מראש ולהיכנס לרשימת ההמתנה ומעכשיו הכל בידי ריבונו של עולם והחזאים. מידע עדכני ומאומת על שלג כאן ועכשיו, מחייב לעזוב הכל, לארוז את הילדים והציוד ברכב ולעלות צפונה. החשש מחסימות המשטרה בבוקר הטיול מביא רבים להתארגן על לינה בצפון ביום שלפני הטיול מה שהופך את טיול השלג לאופרציה לא פשוטה.

כל מודלי החיזוי בישרו שהסערה (שהפעם נקראת "ברברה") עומדת לפקוד את צפון הארץ בעוצמה רבה במשך כמה ימים ולהשאיר אחריה שלג עמוק שיחזיק במשך כמה ימים, זה הזמן לשחרר תאריך ולהודיע לחן אחותי היקרה המתגוררת בגבעת יואב, שאני מגיע לישון בערב שלפני – כדי שאוכל להתייצב ראשון מחר בבוקר בלי תירוצים על עיכובים בפקקים או שעצרו אותי במחסום כזה או אחר - אני לא יודע מי יגיע ומי לא, מי יקדים ומי יאחר ומי ייעצר במחסומי המשטרה – אבל אני המדריך ואסור שכל זה יקרה לי.

בבוקר הטיול, כבישי רמת הגולן ריקים במפתיע. אני ציפיתי לשיירות ארוכות של פרייבטים שמחליקים חסרי אונים ופוקקים את הצירים – אבל בחסימה שבצומת הבשן המושלג, נקודת המפגש שלנו, עומד לו בדד שוטר מג"ב אחד, גלמוד ורועד מקור. בניגוד לשנים עברו, החסימה הפעם היא על תנאי – השוטר מאפשר לתושבי האיזור ברכבי 4X4 לעבור. אחרי שאני מוודא עם השוטר שיאפשר גם לנו לעבור כי אנחנו כפולי הנעה וממילא אנחנו נכנסים לשטח אחרי פחות מקילומטר, הקבוצה מתחילה להגיע. מנעד המשתתפים רחב, ובהתאם לאופי הטיול שאמרו להתאים לכל סוגי רכבי השטח כפולי ההנעה, יש לנו בקבוצה כלים מכל הסוגים – החל ממיצובישי אאוטלנדר וסובארו XV ועד לכלים חזקים כמו רנגלר ולנדקרוזר. על כל מקרה שיגיע – אני רותם מראש רצועת רסן ורצועת משיכה ללולאות הגרירה האחוריות של הסופה....

חשבתי להיכנס לציר "שביל הגולן" דרך כביש 98 והחסימה המשטרתית, אבל מצומת הבשן יש שביל שעוקף את החסימה ומיד במטרים הראשונים של הטיול אנו "קופצים ראש" היישר לשביל רמת-גולני חורפי טיפוסי – המון בוץ, שלוליות ענק ובולדרים גדולים. ציר מטלטל וקופצני שמצריך נהיגה זהירה אבל זורמת – הסובארו והאאוטלנדר צמודים אלי כדי שאם ייתקלו בקשיים, אוכל להירתם אליהם ולתת משיכות אבל עד כה, הם עוברים יפה מאוד. אנו מצפינים אל רכס בשנית – חולפים על פני תל סמקת, ומטפסים בציר המושלג לכיוון הר חזק (תל חזקה) ולעצירה ראשונה לארוחת בוקר וקפה על ראש הר קורטם, במוצב הנטוש שבפסגתו. השלג כאן כבר עמוק למדי (30-40 ס"מ) ובחוץ ממש קר, מדי פעם גם יורד עלינו שלג והקפה הרותח מתקרר במהירות שיא..

ממשיכים בשביל טכני שיורד צפונה – הוא מכוסה כולו בשלג עמוק שמסתיר תחתיו אבנים וחריצים - קצת קשה לזהות את הנתיב וצריך לנהוג בזהירות מופלגת כי אי אפשר לראות מה מסתתר מתחת לשמיכה הלבנה – הטיפוס להר בני רסן (תל ר'סניה) וחוות טורבינות הרוח שבראשו, כבר קל יותר וגם הנוף הנשקף מכאן אל תל-שיפון, הר-יוסיפון, הר אביטל ובנטל ועמק הבכא, מרהיב עין, באותן שניות שבהן העננים הנמוכים מואילים להתפנות ולאפשר לנו תצפית... היי, מה מונח כאן באמצע השביל?.... נראה כמו צ'ימידן צבאי. מספיק מעניין כדי לעצור את הג'יפ ולרדת לבדוק – אכן צ'ימידן של חייל שככל הנראה נפל. אין עליו שם, אבל הסקרנות גוברת ואני פותח את הרוכסן – מלבד מדי ב' מלוכלכים, יש כאן גם נעליים אדומות, וכמה אבזרים ופריטי "צל"ם" (ציוד לחימה) לא בדיוק סטנדרטיים שרומזים שמדובר כאן בציוד של לוחם ממסגרת סו-קולד "מיוחדת" ומשמעותם שהחייל המסכן שאיבד את התיק הזה עתיד להישפט על אבדן הציוד ולחטוף חזק. איך נאתר אותו?... אולי דרך פייסבוק?... ההגיון שלי אומר שעכשיו אמצע השבוע ונוכחות צה"ל באיזור מרוגשת מאוד ולכן הרכב הצבאי הראשון שנפגוש בשטח, קשור בצורה כזו או אחרת לתיק הזה – אז נאסוף את התיק, נמשיך בטיול ונראה מה יהיה.

ירידה מהר בני רסן לכביש 98 והעצירה הבאה שלנו היא בבניין מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן לפני 1967, הממוקם סמוך לחורבות העיר קוניטרה. הבניין הזה הוא חלק מ"שביל אלי כהן" – מקבץ של נקודות ברמת הגולן שקשורות לסיפורו המצמרר של המרגל הישראלי שפעל בסוריה בתחילת שנות השישים. בבניין נמצא גם חדר הנצחה לאלי כהן שממוקם בחדר ששימש את משרד המודיעין הסורי ובו קיבל אלי כהן את החתימות והאישורים בכל פעם שביקש לנסוע ברחבי הרמה. הבניין נטוש ומוזנח מצד אחד, אך משמש כפלטפורמה לאמני גרפיטי שכיסו אות ובכתובות וציורים שחלקם מרהיבים והופכים אותו למקום עם אסתטיקה סוריאליסטית – חבל רק שחדר ההנצחה לאלי כהן מושחת שוב ושוב על ידי אלמונים על בסיס קבוע.

עד כה, היה לנו שלג יפה מאוד, אבל מכאן ואילך אנו עולים צפונה וגם מטפסים בגובה וכמויות+עומק השלג הופכים למרשימים ממש – רכס הבוסטר, חוות הטורבינות עמק הבכא, אנדרטת "עז 77" שבה אנו עוצרים למעט מור"קים, כולם לבנים-בוהקים. אלא שהקור העז והרוח שמביאים עימם תוך כמה דקות סופת שלגים עזה, מבריחים אותנו מהר מאוד בחזרה לתוך הג'יפים המחוממים... בגלל העננות הנמוכה והכבדה ופרצי השלג הכבד, עד כה לא היתה לנו תצפית אחת ראויה לשמה ואת הפינה הזו נסגור באמצעות טיפוס למרומי הר חרמונית המתנשא מעל לאנדרטה. אז מקיפים את החרמונית ממזרח ומצפון – הציר חלקלק, פרייבטים תקועים לאורכו וכל עקיפה שלהם היא מלאכה מסוכנת ממש, אבל זה מתגלה כמשחק ילדים מול טיפוס בכביש הצר לחרמונית מצידה המערבי. אמנם כביש סלול, אבל מלא בבורות, רוחבו מספיק לרכב אחד בלבד והשלג שמשני צידיו כבד ועמוק ומסתיר תחתיו שוליים משופעים בחדות ותעלות עמוקות – ואם זה לא מספיק, שיירות של ג'יפים שיורדות מהחרמונית מולנו - גם אנחנו וגם הם צריכים לזוז מעט לשוליים כדי להצליח לעבור ואז זה קורה – ברגע שאני יורד לשוליים, הג'יפ מחליק הצידה ולא מצליח לטפס בחזרה לכביש.... גם נעילות לא עוזרות. להיחלץ מהמצב המוזר אפשר רק ברוורס, אבל כדי לנסוע אחורה בלי לפגוע בכלים אחרים צריך שגם הם יתפנו לאחור... כמה דקות מורטות עצבים ומביכות עברו עד שפינו לי כמה מטרים לזינוק אחורה.... אבל תלאותינו בציר המטפס לחרמונית לא תמו...

אנו ממשיכים בטיפוס למרומי ההר. הציר סלול באספלט אבל צר וחלק מאוד וכשאני מגיע סופסוף לפסגת החרמונית ואחרי השיירה. הנוף כאן מרהיב עין ועוצר נשימה ממש, אבל אני מבחין שחסרים לי כמה כלי רכב. מה? מי? הקשר קצת מקוטע, אבל משברי המשפטים אני מצליח להבין שיש לנו רכב תקוע שנפל הצידה לתעלה בצד הכביש... הפעם זהו הרקסטון של אלון שאמנם מצליח לנסוע אחורה וקדימה, אבל לטפס החוצה מהתעלה קצת קשה לו. גם נסיונות למשוך אותו בכננת עולים בתוהו וגם הוא לבסוף נחלץ ברוורס... אבל אני כבר כאן וכבל הכננת כבר פרוס, ומסייע לשני בחורים בניסאן טראנו שבפזיזותם ניסו לעקוף את הכלי התקוע מהקבוצה שלנו, ונתקעו בעצמם בתעלה הקבורה תחת שלג עמוק שמצידו השני של הכביש....
ככה, בלי להרגיש עפה לנו בחילוצים יותר משעה וכבר מאוחר - העיקר שכולנו שוב ביחד ואפשר להמשיך. לא נותר לנו זמן להסתבך בצירי הר אודם הפראיים, ולכן אנו מושכים צפונה לעבר הר כרמים, שם בחור דרוזי מקומי רכוב על טרקטורון מזהיר אותי מלנסות לטפס למרומי ההר – גם כאן מדובר בציר סלול, אבל לדבריו הוא מכוסה בקרח חלקלק ומסוכן ביותר – הוא טוען שלקח לו יותר משעה לרדת משם..... הבלת"מים לא מפסיקים להכות! טוב, נמשיך על הכביש ונעקוף את הר כרמים ממזרח, ירידה יפה לעמק יעפורי וברכת רם. מולנו מגיעה שיירה של דיפנדרים לבנים.... רגע אחד. דיפנדרים לבנים עם מספר צבאי שחור.... איזה יחידות משתמשות בכלי הזה?... עצרתי את הדיפנדר המוביל ושאלתי אם איבדו במקרה תיק בחוות הטורבינות בהר בני רסן..... בינגו!!! את קריאות השמחה של החיילים בקשר, את החיוך הרחב של החייל שרץ לעברי ואת החיבוק פוקק העצמות שקיבלתי ממנו, לא נשכח זמן רב.... חצי יום הם מחפשים את התיק הזה!

הדרכים הצרות והחלקלקות היורדות מהר כרמים לעבר ברכת רם גדושות בפרייבטים שמתקשים לנוע והתנועה כאן איטית ומסוכנת. בירידה הגדולה והתלולה לברכת רם אני מזהה פקק תנועה של רכבי שטח תקועים – מישהו נפל שם מהדרך החלקלקה והתלולה לחצר של בית והחילוץ בעיצומו – אין לי שום כוונה להכניס גם את הקבוצה שלי לבלגן הזה וצריך לאלתר דרך חלופית במהירות – דרך כל מיני שבילים ורחובות וצירי-מטעים צרים, מכוסים בשלג, חלקם מוצפי מים שמקרצפים ומנקים טוב-טוב את תחתית הג'יפ, לבסוף אני מוצא את הדרך להגיע לסיום מוצלח במגרש החניה של מסעדת ברכת-רם המפורסמת, וגם מצליח לעשות זאת במסגרת הזמן, לפני רדת החשיכה...

היה לנו אחלה של טיול שלג. קצת אילתורים, קצת חילוצים, קצת אקשן, אבל ללא נזקים וללא תקיעות דרמטיות – כולנו בריאים ושלמים, כל כלי הרכב תקינים, אפשר לסמן "V" בחיוך רחב על עוד טיול שלג שהגיע לסיומו המוצלח.
אז תודה לקבוצה הנהדרת - את כולכם נפגוש שוב בטיולים הבאים, ולי נשאר רק להתכונן לטיול השלג הבא, מחרתיים בדיוק....

הטיול ביוטיוב של יובל לרמן (חלק ראשון)

הטיול ביוטיוב של יובל לרמן (חלק שני)

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן