סיכום טיול ג'יפים בשלג שרמת הגולן - 9/2/23

טיול בשלג וברמת הגולן הוא חוויה מובטחת, ולכן לא התפלאנו שהרשימה התמלאה עוד לפני שהיה ברור מעבר לכל ספק שבאמת ירד שלג.

אבל לשמחתי דרור ברלי הימר וזכה כבר ביום הקודם וקיבל לא רק את רמת הגולן מושלגת אלא את כל החבילה וקבוצתו טיילה בתוך הסערה ממש.

אני המתנתי לקבוצה ביום שלאחר הסערה במזג אוויר כחול עם שלג כמעט בתולי. נרגשים הגיעו החברים לנקודת ההתחלה והילדים מביטים צפונה כשהם כבר מזהים לא הרחק את פסגות קו התילים לבנות. אבל אין ארוחות חינם בשטח ולפני שמגיעים לשלג יש בוץ - הציר על בסיס שביל הגולן הפך לנחל וזרימות מקסימות מתנקזות לשלוליות בוציות. בהכירי את רמת הגולן בחלק זה של הרמה, תחת מי השלולית בד"כ שטח מסולע והדרך לעבור ללא שקיעה היא דווקא במרכז השלולית. קצת מפחיד בהתחלה אבל יפה.

לצפייה בסיכום הטיול של דרור - הקליקו כאן

לאחר התנסות הבוץ עולים למוצב 103 השלג צח ונקי ומזג האוויר המושלם שקיבלנו מאפשר תצפית מרגשת אל הגבול ואל סוריה. התברכנו הפעם בשני חברים בין המטיילים שמכירים את רמת הגולן משרותם הצבאי בתקופת מלחמת ההתשה ויום כיפור, וכל נקודה שבא אנו עוברים מקבלת זווית אישית של ממש. לאחר העצירה שלוותה בקפה חם וטוב המשכנו במסענו צפונה לכיוון הר בני רסן וטורבינות הרוח הישנות שתמיד גורמות לי לחפש את דון קישוט בסביבה... מזווית זו החרמון ותילי צפון רמת הגולן עטויים בלבן מדהים וכפי שהוזכר - מזג האוויר הצלול מחדד את התצפית אליהם.

משם אל המפקדה הסורית סמוך לקונייטרה - אתר בעל חשיבות היסטורית רבה, קשה שלא להבחין בעזובה ובהזנחה ורק אנדרטה קטנה וצנועה מזכירה שבין יתר הדברים שאירעו במקום גם האיש שלנו בדמשק - אלי כהן, היה בין מבקרי המקום.

לאחר ארוחת צהריים במקום ממשיכים אל אנדרטת עוז 77 בה אני נוהג להזכיר בזכות מי אנחנו יכולים לטייל ברמת הגולן ולחיות בארצנו. שמותיהם חקוקים על האבן הגדולה המשקיפה על עמק הבכא.

משם עוד צפונה ומעט מערבה לנקודה הגבוהה במסענו - הר חרמונית. דרור הזהיר אותי מפני העלייה אל ההר ואכן עשינו אותה בזהירות רבה. התצפית מהמוצב בגובה של כ-1200 מטרים מדהימה.

גם המורד מצריך זהירות בשל רוחב הציר המוגבל והאפשרות להחליק לאחד הצדדים. חבורה מעולה יש לי, סבלנית וזהירה והכל עובר בשלום. מה שאי אפשר לומר על כמה ג'יפאים בצד הצפוני של החרמונית שמלמעלה אפשר היה לראות כי הסתבכו בזוויות לא בריאות בניסיון להוכיח משהו...

שוב המזל היה איתנו והיום הוא החמישי בשבוע ולא כל בני ישראל הגיעו לרמה והחציה של בוקעתה אל יער אודם מהירה, שם כבר הנסיעה קשה ומתישה. שתי הבעיות העיקריות בנסיעה בציר מושלג הן: א. היכן הציר? ב. מה נמצא תחת המעטה המעודן של השלג? בקטע זה של יער אודם מדובר באבנים, בולדרים ושאר מרעין בישין. שוב הוכחה איכות הנהיגה של הקבוצה שלי, עברנו ללא פגע עד להר אודם. שם כבר סיפור אחר. המעלה הדרומי חלק ביותר ולא כל הנהגים וכלי הרכב בנויים לעשות אותו בבטיחות וכמה ניסיונות גורמות לי לבחור בציר חלופי שבין הכיפות של הר אודם. לא קל בפני עצמו, אבל לא מסוכן. השעון מאותת לנו שאנחנו לקראת סיום. והדרך בין החלקות החקלאיות של בוקעתה אל נקודת הפרידה נעשית בזמן שקבענו.

במעמד הפרידה המסורתי שלנו אני מודה לחברות ולחברים שלי שבאו והפגינו את המיומנות הכי חשובה בנהיגת שטח - נהיגה בוגרת. ככה מסיימים טיול נהדר שהתמונות ממנו מספרות באופן הכי מדויק עליו, עם חבורה שהיא גם מצחיקה וגם רצינית כשצריך.

תודה מעומק הלב!

באהבה גדולה,

גיא זילברמן.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן