קיץ 2023, הטמפרטורות גבוהות, יש האומרים שמתקשים לזכור חום כזה בתחילת יולי. החלטנו לטייל הפעם בצפון מדבר יהודה, אבל חייבים מעיין אחד או 2 כדי להתקרר מעט. אז מי שמכיר את המדבר כמו שצריך גם יודע לשלב אותם במסלול.
יצאנו לביקור בעין מבוע (עין פ'ואר) ומשם הדרמנו לכיוון מנזר המרסבא ולמקומות נוספים באזור
מדריך: וייזל עדי
תחנת הדלק בכפר אדומים מתמלאת אט אט בג'יפאים ובני המשפחה. תדריך בוקר, חלקות מכשירי קשר, מפה טופוגרפית ויאללה לדרך.
היעד הראשון - מצפה יריחו וציר סכיני השומרוני הטוב. ציר המקשר בין כביש אלון לבין מצפה יריחו העובר בין מספר צירים צרים המכונים "סכינים" בשל התהום משני צידי הציר.
הציר קיבל את שמו לאור סמיכותו למוזיאון "השומרוני הטוב" - מוזיאון הרט"ג ובו שלל פסיפסים שנמצאו במרחבי המדבר.
מוזיאון השומרוני הטוב הינו חאן דרכים עתיק, בדרך העולה מעבר הירדן לכיוון ירושלים.
רשות הטבע והגנים מנהלת במקום מוזיאון פסיפסים ובו מוצגים פסיפסים וממצאים ארכיאולוגיים מגוונים שהתגלו בשטחי יהודה, שומרון ועזה. המקום מקודש לנוצרים בשל אחד מסיפורי הברית החדשה, על עובר אורח שנפל קורבן לשודדים. הן כהן והן לוי שחלפו בדרך סירבו לעזור לו, ודווקא שומרוני הוא שעזר לנשדד ודאג לכל לו לאוכל/שתייה ומקום לינה.
השיירה עוברת את סכיני השומרוני הטוב ומתחברים לדרך אלון, איתה ממשיכים עד לעין מבוע - אחד המעיינות המזינים את נחל פרת.
עין מבוע הוא "מעיין פועם" - הסבר נלקח מאתר רשות הטבע והגנים:
מעיין פועם הוא מעיין קארסטי שאינו נובע בקצב קבוע אלא פורץ בקילוחים קצובים לסירוגין, בדומה לפעימות לב. ספיקה בלתי רציפה זו נגרמת מאגירתם של מי תהום בחללים קארסטיים בסלע ומהתרוקנותם בבת אחת כשהם מגיעים לסף מילוי מרבי.
משערים שיש רק כמאה מעיינות כאלה בכל העולם. מעיין שכבה רגיל מקבל את מימיו משכבת האקוויפר, שבה מי תהום נאגרים מעל שכבת סלע אטימה למים. האקוויפר בדרך כלל אחיד בצורתו ומתפשט לרוחב בין שכבות הסלע. לעומתו, מעיין פועם ניזון ממי תהום בחללים שנגרמו מהמסה קארסטית. החללים אינם אחידים בגודלם, בעומקם ובגובהם. יש חללים קטנים ויש מערות ענקיות, היוצרות אגן ניקוז תת-קרקעי עצום בגודלו. החללים התת-קרקעיים מחוברים אלה לאלה במיני חיבורים כמו צינורות או חללים שטוחים, וגם הם נוצרו בהמסה. מי התהום מחלחלים לחללים בעד הדפנות ומכוח חוק כלים שלובים הם נאגרים על הקרקעית בגובה שווה. מאחר שהחללים ברבדים שונים, קורה שחלקם מתמלאים וחלקם, הגבוהים מהם, נשארים ריקים עד שמפלס המים עולה ומציף גם אותם. באגן הניקוז של מעיין פועם יש חלל קארסטי המחובר למוצא המעיין בצינור טבעי בצורת סִיפוֹן. אמנם נקודת המוצא של הסיפון מהחלל הקארסטי גבוהה ממוצאו למעיין, אך בהיותו מעוקל המים הזורמים בו מן החלל הקארסטי מטפסים לפני שהם נשפכים לפתח המעיין. החלל מתמלא במי תהום בקצב קבוע. כל עוד מפלס המים בו אינו עולה על רום הסיפון לא תהיה זרימה אל מוצא המעיין, אולם ברגע שהמים בחלל הקארסטי מגיעים למפלס רום הסיפון (מפלס הפעימה) הם זורמים החוצה במהירות ומאזנים את גובה המפלס על פי חוק כלים שלובים. החלל מתרוקן עד גובה המוצא ממנו וממשיך להתמלא בקצב קבוע כמו קודם, וחוזר חלילה.
אחרי טבילה מרעננת במעיין הצלול, עלינו על דרך אלון ונכנסנו למדבר יהודה לכיוון מנזר המרסבא בדרכים ונופים מיוחדים, עד לנקודת התצפית על המנזר.
סבאס, או בשמו המוכר יותר "מר סבא", ידוען, גורו אפשר לומר, דמות ידועה בין נזירי מדבר יהודה מהתקופה הביזנטית (300-600 לספירה לערך). הקים לא מעט מנזרים במדבר יהודה והיה נציג של הכנסייה בארץ ישראל.
הבחור נולד ב-439 לספירה בקפדוקיה, נצר למשפחה נוצרית מיוחסת, אביו היה איש צבא, ובמסגרת עבודתו התנייד בין מדינות וככה בגיל 5 נאלצה משפחתו של סבאס לעבור למצרים והעבירו את סבאס לבני משפחה. הבחור הצעיר לא הסתדר עם דודיו ולאט לאט התגלגל למעין פנימייה - כנסייה, ועם השנים התגלה כמוכשר במיוחד. הוא הוכרז כעילוי וככה בהגיעו לגיל 18 לערך החליט שהוא רוצה לעזוב את הכנסייה ולעלות לירושלים. סבאס עבר לכנסייה בירושלים וכיאה לייחוס המשפחתי ולכשרונו - עבר לאחת הכנסיות היותר נחשבות בעיר וגם שם הבינו כי אכן הוא עילוי בכל הקשור לדת. לאחר כמה שנים החליט סבאס כי הוא רוצה לעבור למנזר בקרבת מדבר יהודה - מנזר בראשותו של אבתימוס. גם האחרון הבין כי מגיע אליו עילוי, אך התייחס אליו כנזיר מן המניין והתעקש עם סבאס כי עליו להתחיל את חיי הנזירים מההתחלה כמו כולם.
ככה סבאס מצא עצמו עובר למנזר בקרבת ים המלח/נחל אוג, עובר להתבודד במערות במדבר יהודה כאשר כל העת השמועות על הימצאותו במדבר וההתבודדות שלו, הלכו לפניו וככה נזירים ומאמינים רבים החלו לשהות במחיצתו עד שנוצר סביבו קהל מאמינים רב שהפכו אותו אט אט לנזיר חשוב במדבר יהודה.
סבאס היה נוהג להתבודד במערה בקרבת הר מונטר ובמקום הזה הקים את המנזר שקיבל את השם "המרסבא". בשנת 532, ב-5 לדצמבר, נפטר הנזיר ולאחר מספר שנים באחד ממסעות הצלב העבירו את גופתו לונציה - עד שהחזירו אותה, חנוטה, למנזר ב-1964 ומאז היא שם.
השיירה עוזבת את תצפית המרסבא, יורדת לכיוון בקעת הורקניה ונוסעת על ציר המכונה "ציר הדמים" לכיוון טבילה באחת הבריכות הנסתרות בקרבת מנזר סנט ג'ורג'.
נפרדנו לאחר יום נפלא של עוד טיול מדברי.
תודה לכל המשתתפים, נפגש בטיולים הבאים.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
תגובות