טיול למפוני בארי, חולית ושדרות – ים המלח, 25/10/23

לא תקראו כאן ביקורת על אף אחד. לא על הצבא וגם לא על הממשלה. ותאמינו לי שיש והרבה, אבל נשאיר את זה לשש אחרי המלחמה. גם לא מילימטר של פרשנות שכבר יצאה לכולנו מהאף, גם לא חירופים וגידופים ואיומים לאויבינו.

מה שראוי לדבר עליו, זה על עם ישראל המופלא. רק לפני חודש עוד היינו מוכנים לקרוע זה את זה לגזרים בגלל דעה פוליטית, מוצא עדתי, אמונה באלוהים. חילונים מול דתיים, שמאלנים מול ימנים, אשכנזים מול מזרחים. אבל פתאום הגיע השבת השחורה בשביעי לאוקטובר, ושם התברר שאין שום הבדל בין ימנים לשמאלנים, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים, גברים או נשים, יהודים או דרוזים או בדואים. כולם מטרה לגיטימית למרצחים מעזה. אנשים חירפו נפשם כדי להגן על הבית.

מכל קצוות החברה ישראלים באו ממרחקים כדי להגן על הבית של מישהו אחר. "סמולנים" מהקיבוצים ומתל אביב, נלחמו במחבלים שכם אל שכם עם "נערי גבעות" מהשומרון. כולם ביחד אחזו בנשק ונלחמו ביחד ומסרו נפשם ביחד.

ושוב נוכחנו שכאשר דוחפים את עם ישראל כשגבו אל הקיר, הוא מתעשת ומתגלה בתפארתו - המחלוקות הוזזו הצידה, כולם התגייסו – מי לצבא ומי למלא את מקום רשויות המדינה שכשלו והתאדו. כל אחד תרם כפי יכולתו. מי בזמן ומי בכסף, מי עם הרכב במשימות ניוד והובלה למיניהן ומי בלעשות קצת טוב על הנשמה לחיילי צה"ל ולמפוני יישובי עוטף עזה והנגב המערבי שפונו בעל כורחם מבתיהם למלונות ובתי הארחה ברחבי הארץ, שם הם מתרגלים למעמד חדש, מייאש, של פליטים ועקורים. מי יודע לכמה זמן.

ועם כל הכיף והפינוק שאנו רגילים לקשר לשהייה בבית מלון, הם לא נמצאים כאן בחופשה. כולם היו מעדיפים לחזור הביתה ברגע שרק יוכלו. ועד אז, יש להם המון זמן פנוי וכפוי ואם תרומתנו הצנועה להם יכולה להיות בדמות טיול ג'יפים, זה מה שיהיה.

הקריאה למטיילינו הוותיקים, לבוא לטיול ולארח ברכביהם את מפוני בארי, חולית ושדרות, זכתה להצלחה מעל למשוער. תוך יומיים נאלצנו כבר לדחות פניות של ג'יפאים רבים מספור להצטרף ולהעביר אותם לסטנדביי. לבסוף גובשה רשימה לשתי קבוצות בהובלת עדי וייזל, חגי כספי, הוד פדר ואנוכי.

חברת "מכשירי תנועה" יבואנית סוזוקי לישראל תרמה ביד רחבה חולצות, כובעים וכיבוד מפנק, ואנו התייצבנו בחנייה של מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בים המלח, אספנו את המטיילים שלנו ויצאנו לשני מסלולים – הקבוצה של עדי וחגי יצאה ל"ציר רמבו" ותצפית מראש מעלה יאיר, ומשם צפונה לכיוון מצדה וחזרה למלון על הכביש דרך ערד.

הקבוצה שלי ושל הוד יצאה דרומה לפיתולי נחל סדום ותצפית מראש הר סדום, משם חצינו את מישור עמיעז, טיפסנו במעלה עזגד, השתעשענו במעלות הר-קומות ומשם על כביש ערד-סדום בחזרה למלון.

לכאורה – עוד טיול ג'יפים אחד מיני רבים. לא מסובך מדי. אבל בטיול הזה היתה אווירה אחרת, מיוחדת, ואני מודה שחששתי. לא מבעיות בניווט או בתכנון הזמנים או מתקלות מכניות למיניהן, אלא מהמפגש ומהשיחות עם האנשים שעולמם חרב עליהם. מה אגיד להם?... על מה נדבר?... הרי אין לי בדל-נחמה להציע על מה שהם איבדו, ואי אפשר לתאר או להכיל את מה שהם עברו, איני יכול להתיימר לנחם אותם.

אני כן יכול להציע להם אסקפיזם של כמה שעות, להתענג מעט על נופי הארץ היפה והקשה, הנפלאה והאכזרית הזו, שאת רגביה אנו נדרשים להשקות בדם. זו הארץ האחת שיש לנו, רק אחת, אבל עליה לא נוותר ועליה נילחם – ואתם, תושבי הקיבוצים והמושבים וערי הנגב המערבי שרק לפני רגע קברתם את יקיריכם ועדיין מלקקים את הפצעים ולא יודעים את נפשכם עד שישובו הביתה כל קרוביכם החטופים, אתם החלוצים האמיתיים שלפני המחנה. אתם הגדר הבצורה עליה מתנפצים חורשי רעתנו.

כולנו מחבקים אתכם. כולנו עם אחד וכולנו איתכם ולמענכם ככל שתזדקקו וככל שנידרש. באנו לחזק אתכם ויצאנו מחוזקים.

תודה גדולה לכל משתתפי הטיול – תושבי הדרום והג'יפאים היקרים שלנו שהתנדבו - מאיתנו, מדריכי אתר השטח הישראלי, על שנתתם לנו את הזכות הגדולה.