שילוב של שני תאי שטח מזמינים זה דבר שאני מאוד אוהב לעשות, בוודאי כאשר בכל אחד מהם יש מעט אתגרי נהיגה.
התחלנו את המסלול באיזור חבל יתיר, הר חירן וגלשנו לדרום מדבר יהודה בסמיכות ליישובים כרמל ומעון.
הדריך: עדי וייזל
שעת בוקר מוקדמת בשבת חמימה ושיירת הג'יפים מגיעה לחניון תחנת הדלק בצומת שוקת.
לחברים היה את הזמן אם לבחור קפה ארומה, או משהו בנאלי יותר כמו חנות הנוחות שבתחנת הדלק. מעשירי קשר, מפה טופוגרפית של דרום מדבר יהודה נפרסה על מכסה המנוע ויאללה - המאסף מאשר " כולם בתנועה" ונוסעים לאיזור יער יתיר.
ראשיתו של יער יתיר בפריצת דרכים כחלק מהאתגר הלאומי של פיתוח הנגב. ב- 1964 נטעו כאן יערני קק"ל את העצים הראשונים כנגד כל הסיכויים ולמרות זאת, היער הפך לגדול ביערות ישראל. השטח הנטוע ביער יתיר משתרע על פני 37,000 דונם ונקרא על שמה של עיר הלווים המקראית ששרידיה נמצאים בו. ביער, המהווה "ריאה ירוקה" עבור תושבי האזור, קק"ל פיתחה ביער דרכי נוף, שבילי טיול, אתרים ארכיאולוגיים וחניוני פיקניק שהותאמו לאנשים עם מוגבלות.
את ארוחת הצוהריים החלטנו לעשות במצפה מדרג - הוא " אום דראג' " אחת מ 6 תחנות משטרה ירדניות שפזורות במדבר יהודה, חלקן עומדות, חלקן נהרסו קליל ( אחת המוכרות - רוג'ום א- נקה" מעל נחל ערגות ).
נסיעת כביש לאורך ציר יישובי גב ההר - ביניהם סוסיה, מעון וכרמל והנה אנחנו גולשים לדרום מדבר יהודה לטובת ארוחת צהרים כאמור . ככל שהתקרבנו לאום דראג, כבר מרחוק זיהינו מגן דוד ענק על גג המבנה, מספר תאים סולארים, מיכלי מים גדולים על הגג ונראה כי המקום מיושב.
ואכן, בהגיענו, פגשנו 2 מתיישבים הגרים לא רחוק, שהחליטו להתיישב במקום מתוך אמונה כי ככל שלא התיישבו שם, מי שייתיישב שם יהיו המקומים שגם ככה מרחיבים את הבנייה בכפרים הסובבים את המקום ללא שניתן להם היתר בנייה כלשהו מהמנהל או מרשות מקרקעי ישראל.
אז על 2 המתיישבים שבנו, שיפצו, והביאו לשם ספרי תנך, מטבח, משאית מים, מקלחות ושירותי, שתלו עצים מסביב - על כל זה שמרו ( בעת הביקור בשבת ) 3 חיילי מילואים!! יש היגידו בזבוז, יש היגידו , מחיר ההתיישבות - לא נכנס לפוליטיקה - כרגע המקום מיושב ע"י 2 חבר'ה ( שומרי מסורת) ששמחו לארח אותנו וזאת למרות שאמרנו להם שאנחנו מדליקים אש לצורך בישולים, מניעים רכבים וכד'- והם הקפידו לציין - "זה לא המקום שלנו - תעשו מה שאתם רוצים".
שיירת הג'יפים נכנסת לעומק המדבר הדרומי, חוצים מספר פעמים את נחל חבר בדרכינו למעלה חבר - הוא " מעלה עוזי". המעלה ותיק ומוכר ועובר תהפוכות בהם לעיתים ייחשב עבירות קלה ולעיתים יהיה אכזרי. הפעם היה מסביר פנים משהו ולא גרם לנו להתעכב יתר על המידה.
שעת החשיכה מתקרבת, אנחנו חולפים על פני הר הרדוף והר חולד בואך הר בדר ומתקרבים לסיום המסלול בברכת צפירה - נחל צאלים.
אחרוני המטיילים מטפסים ברגל את הציר המוביל לכיוון כביש מצדה, עליו בנו את "כפר נוקדים". השיירה מגיעה לכביש, מסביבנו כבר חושך ונפרדים לשלום.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
0 תגובות
תגובות