דרך הבשמים הנבטית - יום טיול עם דרור ברלי

השכמה בחמש בבוקר תהיה אך ורק, אם צריך להגיע לשדה התעופה, לאיזה טיול משולב חופשה, כי בגילי ובמצבי, קשה לתפוס אותי מחוץ למיטה לפני שעה 9 בבוקר, אבל דרור שלוחץ עלי מזה זמן להצטרף אליו לטיולים, פרסם השבוע מסלול שלא יכולתי להישאר אדיש לגביו, גם אם המשמעות של הצטרפות אומרת לקום בשעה שמבלי השבת הולכים בה לישון.

נורא נחמד להתגורר במרכז הארץ, כשכל החיים שלנו מרוכזים סביבנו, אבל האטרקציות המעניינות נמצאות דווקא בקצוות, אליהן צריך לנסוע שעתיים, ולפעמים יותר, רק בשביל להתחיל.

כאן התחלתי לחשוד...

אחת הסיבות להתחמקותי מההצעות המגונות של דרור נעוצה ברכב המארח שדפנותיו וגגו עשויים ברזנט, ומאז שחדלתי לשרת במילואים כבר לפני כמה דורות, לא נרשם אצלי געגוע למה שמזכיר את המילואים, מהצד הפחות נעים, וכל מי שאי פעם ישב בנ"נ פתוח לרוחות שמים בסיורי בט"ש על גדר הגבול, בימים קפואים סחופי רוחות של רמת הגולן, יבין את הסתייגותי, אבל מסע ג'יפים שמובטח שיהיה מהזן הקשוח ולא כזה של טיולי משפחות, גרם לי להרהור שני, ולהסכמה שיתכן ותוביל לידידות מופלאה.

מערכת מולטימדיה שהקדימה את זמנה

השכמה מוקדמת כדי שנצליח להגיע למצפה רמון לפני 9 בבוקר, לנקודת הכינוס של הטיול.

12 רכבים יוביל דרור בדרך הבשמים הנבטית שיש בה הרבה אתגרי עבירות, ונקודות רוויות היסטוריה קדומה.

מזג האוויר אמור להאיר פניו תרתי משמע, ולהיות חריג (לטובה, מבחינתי), עם שמיים נקיים וטמפרטורות גבוהות לעונה.

מצד שני, מדבר זה מקום שקר בו מאד בלילה בזמן הזה, ואולי השמש המובטחת תעשה פלאות במשך היום.

אפשר לומר על פי שנתי הקלה, שחשתי התרגשות לקראת הרפתקה הממשמשת לבוא, כי טיולי שטח מייצרים אדרנלין שמספיק לחודשים.

אז חמש בבוקר.

להפתעתי יש עוד לא מעט משוגעים שמסתובבים ערים בשעה זו של היממה.

בכל זאת, שבת.

מה קורה אתכם אנשים שלא נוסעים לטייל במדבר? מי אתם?

בתשע בבוקר התקבצה קבוצת שועלי מדבר נחושים, מאובזרים ברכבים היכולים לדלג מעל חריצי קרקע, וסלעים בגודל בינוני, למסע בעקבות דרך הבשמים הנבטית.

תאספו להם כאן ארבע טויוטה לנדקרוזר (קצר וארוכים), 2 רקסטונים, ג'ימיני קטן ושובב, סוזוקי ויטארה מיושן, לנדרובר דיסקברי, איסוזו טרופר ושני ג'יפ רוביקון. חלק מהרכבים מגיעים גבוהי מרווח, אחרים נמוכים יותר, ויזדקקו מן הסתם להדרכה והכוונה קרקעית, למען לא ישאירו על אדמת המדבר חלקי פח ופלסטיק, ואת כל אלה מוביל דרור עם הסופה מודל שנות התשעים (לא נהוג לשאול גברת על גילה המתקדם, נכון?), שיש בה, או אין (תלוי היכן נוסעים), חלקים שיורדים ברגע בו יורדים מהאספלט, להשלמת החוויה הרוחנית (תרתי משמע).

וכך לפני תחילת יציאה למסלול נעלמו מאחורי הספסל האחורי שתי דלתות הצד, והשמשה הקדמית אשר קופלה למצב אופקי על מכסה המנוע.

דרור, אוסף את הנוכחים מעביר תדריך קצר על המסלול המתוכנן, מחלק מכשירי קשר, ותוך דקות אנחנו מתחילים לנסוע על קו מצוק מכתש רמון.

למען הקלת היום, דרור בוחר בנתיב היורד את כל המעלות, במקום לטפס אותן, בשל היום הקצר יחסית העומד לרשותנו.

דרך השטח מתחילה על ציר גן הפסלים שנבנו על שפת המצוק כחלק מפיסול נופי.

מתוך האתר "בא לי לטייל":

"... גן הפסלים אשר במצפה רמון הינו פארק פתוח וענקי בו תוך כדי נסיעה על שביל עפר שאורכו כ 2.5 קילומטרים הלוך ושוב. במהלך הנסיעה (או ההליכה) לאורך השביל שהוכשר בגן הפסלים תגלו פסלים סביבתיים גבוהים ועוצמתיים, תצפית אל עבר מרחביו האינסופיים של הנגב.

המילה גן קצת מתעתעת ומבלבלת היא יוצרת קונטציה של גן משחקים ושעשועים. אך לא כך הדבר גן הפסלים הינו שילוב פנטסטי של פסלים. אשר נבנו ע"י אומנים מסלעים שנמצאו במקום. בכל רחבי הפארק תמצאו פסלים אשר נותנים ערך שונה לחוויית הבילוי והטיול כאן. למשל פסלי מוזיקה – אילו הם פסלים הכוללים אלמנטים מתכתיים כגון : פעמוני רוח. המשמיעים צלילים כתוצאה מתנודת הרוח באזור זה..."

אנחנו לא עוצרים כאן אלא ממשיכים על הציר, חלפנו על פני מצפור גבעת געש (לא עצרנו), אל העצירה הראשונה במסלול, מעלה מחמל.

מעלה מחמל הוא הקטע התלול, שבו מתגברת דרך הבשמים על המכשול הטבעי העיקרי בדרכה, המצוק הצפוני של מכתש-רמון. המעלה נחצב בסלע על בסיסו של נתיב השיירות הנבטיות, העולה למצד מחמל, שבראש המצוק. מעלה זה הוא הקשה בקטעי דרך הבשמים ורוחבו המקורי הממוצע היה מטר אחד, הוא חייב הליכה בשורה עורפית הן של אנשים והן של בהמות משא. ייתכן שהעבודה היסודית של סיקול השביל והתאמתו לתנועת שיירות שוטפת נעשתה בידי הרומאים, ששיפרו את התוואי הנבטי הקדום.

ההר נחצב בידי חברת קצא"א על מנת להניח את קו צינור הנפט בין אילת לאשקלון, והפך במשך השנים לחביבם של ג'יפאים.

המעלה הוא מדרון תלול מאד, כולו דרדרת אבנים ומסוכן למעבר, על כן נקטו הרשויות במעשה וחסמו את פתחו בסלעים ענקיים בלתי ניתנים למעבר.

אבל, נוף המכתש הנישא מעל הוא מרהיב ומהפנט.

אנחנו ממשיכים אל מעלה נוח, אשר כשמו כן הוא, נוח מאד למעבר ומעקף, וירידה אל מישורי המכתש.

לא נרשמו כאן דרמות גדולות ותנועת הרכבים זורמת עם הנתיב.

לפתע, את שקט המדבר קורע מאחורינו צרצור אופנוע קל, שאפילו מצפצף לאיתות עקיפה.

זה בטח שליח של וולט שממהר להביא לחבר'ה שם על הפסגה גלידה או פיצה, אני אומר לדרור, ומצביע על מרומי הגבעה שם נצפים מספר טרקטורונים, ולהפתעתנו המרובה, הבחור שעל האופנוע עוקף אותנו ושועט לדרכו בדרכי המדבר, כשהוא לבוש ב...חולצה של חברת השליחים וולט.

אני מציע דרור, כי בפעם הבאה ראוי שנדבר באמצע השטח על שליח של ברינקס שמחפש אותנו, סבבה?

כאשר מטיילים בחברת אנשים המכירים כבר זה את זה מטיולים קודמים ניתן להגמיש את הטיול המתוכנן בזמן אמת, על פי רצונם של החברים, ולבחור בדרכים המדברות יותר אל ליבם.

המשכנו על הציר המוביל לרמת סהרונים, (אשר נימצא בקרבת חניון בארות בפארק צבעי רמון), ומשם אל נקודת החיבור של נחל ארדון.

חניון נחל ארדון

כאן בנקודת המפגש בצל עץ שיטה גדול, ניתן לעצור, ולאכול ארוחה זריזה שתמלא את הבטן.

אחרי מנוחה והתאוששות, התחלנו לנוע בערוץ הנחל המסומן למעבר כלי רכב, והמאופיין בצבע השביל בצבע חום-וורוד, (כנראה שכבת הקרקע שמתחת לשכבת דקה בצבע בז' האופיינית לכל הסביבה).

בצידי הערוץ ניתן להבחין בתופעה גיאולוגית ייחודית הנקראת דייק.

מתוך האתר "מסע אחר" :

"...בתוך המצוק העשוי כולו שכבות אופקיות שמסודרות זו מעל זו ישנה שכבת סלע מוזרה שכיוונה אנכי. כיום מפוענחת התופעה כסדק שהיה בסלע שדרכו "הצליח" חומר מגמתי נוזלי, מעומק כדור הארץ, לעלות. כשבא החומר הנוזלי הלוהט במגע עם סלע מוצק הוא התקרר, התמצק והתגבש. בהתאם לטמפרטורת המגמה, לעובי הסדק שנוצר ובהתאם לקצב ההתקררות של המגמה נוצרים סלעים מגובשים שונים. אם נתקרב אל הדייק נוכל לראות כי משני עברי הסדק המלא ישנן שתי שכבות דקות של סלע שונה. במקביל להתקררותו של החומר המגמתי הלוהט שעלה, הוא "אפה" את הסלע שאיתו בא במגע..."

שכבות הקרקע האופקיות מאופיינות בצבעים שונים בהתאם למינרלים הנמצאים בקרקע, וכך ניתן לראות פסים ירוקים, חומים, וורודים, וסגולים ההופכים את המקטע הזה לתופעה פסיכדלית של יופי ייחודי.

ואז המסלול מגיע אל חלקו האטרקטיבי ביותר אשר לשמו התכנסנו הנחל, נחל נקרות ובו המקטעים הטכניים המרגשים כל ג'יפאי באשר הוא.

ראשית הכניסה לערוץ עם שתי מדרגות סלע בעייתיות למעבר.

שתי המדרגות בנחל מחייבות כיוון קרקעי מדויק, שכן כל החלטה לא נכונה תסתיים בנזק כספי במקרה הפחות נורא.

דרור מכווין באופן אישי כל רכב ואכן, כאשר עושים זאת על פי ההקשבה להנחיות ולהכוונה, כולם עוברים בשלום, למעט כמה שערות לבנות שהתווספו לכמה מאלו הנוכחים כאן.

אחר נהיגה זהירה בין בולדרים של סלעים גדולים ושני חילוצים קלים של רכבים שהתיישבו על סלע בולט, כאשר השמש כבר שלחה קרני אור אחרונות הגענו למצד קצרה.

וכך מתארת זאת שיודעה הכי טוב מתוך ויקיפדיה:

"... חורבת קצרה היא עמדת שמירה בדרך הבשמים הנבטית, אשר הוקמה על הרכס שבין נחל קצרה לבין נחל צרורות, כדי להגן על הדרך מפני שודדים. לאחר התפשטות האימפריה הרומית לממלכת הנבטים ולדרכי המסחר שלהם, נעזבה המצודה וננטשה. במקום מגדל שמירה בגובה של שני מטרים, באורך של חמישה מטרים וברוחב של חמישה וחצי מטרים. המבנה בנוי מאבני גזית ובו שלושה חדרים. ליד החורבה נמצא מאגר מים..."

חשיכה ירדה על המדבר, וזה שצריך לקבל החלטות הודיע כי נוותר על מעלה קצרה, ונשתמש במקום זאת במעקף, שהוא מאריך את הדרך אבל פחות טכני למעבר, ובטח לא כדאי להיתקע במדבר בחשיכה, וגם ככה הדרך מלחיצה, וכל כפל קרקע מוביל אל הלא נודע.

החיפזון מן השטן אומר המשפט הידוע, וכדי למנוע זאת התנועה יותר איטית ומחושבת, וכך תוך כדי תנועה דרור מצביע אל עצמים בחשיכה ומודיע בקשר, מימין לנו הר משא (למשל) או כאשר הערוץ נפתח לרווחה התבשרנו על הגיענו לנחל עומר המוביל למואה, הוא חאן נבטי, ותחילת של דרך הבשמים, מכביש 90 דרומית לעין יהב.

טיול שהחל בתשע בבוקר הסתיים בשמונה בערב, בנקודה ממנה כל רכב לחוזר לביתו בנסיעה ארוכה אחרי יום שכולו ריגושים וגילויים.

הצלחה של טיול בשטח נמדדת בעובדה שבסוף הטיול כל האנשים חוזרים הביתה בריאים ושלמים, וכך גם הרכבים המסיימים את הטיול, כאשר כל החלקים מחוברים למקום בו היו בתחילת הטיול.

קבוצה טובה היא קבוצה בה יש הרמוניה ושיתוף, אף אחד לא מנסה להוכיח שום דבר, ולכולם יש סבלנות והקשבה.

לכן הטיול של היום שקיבץ בדיוק אנשים מהזן הזה, יצר חוויה נהדרת וכיפית במיוחד, ביום ארוך ומרגש ומן הסתם יצרה חברויות חדשות.

ואותו אחד שחשש מנסיעה עם גבירה מבוגרת שידעה נתיבים רבים, ויכלה להם, גילה את יתרון הסרת הדלתות וקיפול השמשה הקדמית, אשר הוסיף ממד להנאה ולתחושת החיבור עם הטבע, כאשר חוזרים אל המקורות והבסיס של מה שהכרנו אי אז לפני שנים.

על כן, אמליץ לפני כל קורא להצטרף לטיולים כאלו המזקקים את הנפש, ולוקחים אותנו אל מקורות שלווה ונינוחות שדוחקים הצידה את שגרת היום יום.

ומילה או שתיים על דרור ברלי שהוביל אותנו (ואירח אותי).

מדריך טוב הוא זה שיודע למסוך אמון וביטחון בקרב אלו המצטרפים אליו.

הוא בקיא במסלול, יודע היכן צריך לפנות, ואלו אפשרויות עומדות בפניו כאשר ישנה התלבטות.

הוא יודע לתת הסברים היכן שצריך, ולא לחפור יותר מידי ולהפוך את הטיול למועקה.

ובעיקר, לדרור ידע טכני מקיף וגדול, ופתרונות לשלל תקלות גדולות וקטנות היכולות לעמוד מול תקלות לא צפויות.

טיול עם דרור הופך את הטיול לחוויה גדולה שתיזכר ימים רבים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן