טיול מועדון רקסטון מהמרסבא דרך בור העמודים למצוקי דרגות 27/1/24

את הטיול הזה היינו אמורים לערוך 3 וחצי חודשים מוקדם יותר. באוקטובר. בוקר שבת, ה-7 לאוקטובר, היה שמשי ונעים. השכמתי קום ומיהרתי ברקסטון המפנק למאפייה, לאסוף את ה"טאבונים" – המאפים העגולים הגדולים שעליהם מגוון תוספות טעימות, דמויי פיצה אבל בגירסה הערבית, שבהם אני מפנק את החבורה שמטיילת איתי. משם לאסוף את אבא שמתלווה אלי לרוב הטיולים והיידה, לכביש 6, כביש 1, לעלות לירושלים ולרדת לכיוון מישור אדומים, שם נפגוש את קבוצת הרקסטונים.

בטיולים עם אבא לא משעמם לי לרגע – אנחנו משוחחים בינינו על אלף נושאים לאורך כל הדרך, מעיפים ככה מאות קילומטרים בלי להרגיש. הפעם, בהסח הדעת הפעלתי את הרדיו על כביש 6. אבל משום מה, גלי צה"ל לא שידרו את תכנית הבוקר המנומנמת הרגילה של בוקר שבת, אלא "צבע אדום", ירי רקטות נרחב וחשש לחדירת מחבלים ליישובי עוטף עזה. החושים החדים של אבא, אל"מ במיל', קצין ותיק שנלחם בשלוש מלחמות (ששת הימים, כיפור, לבנון הראשונה) ניבאו לו רעות, הזכירו לו את כיפור 73' – "משהו כאן לא בסדר. זה לא כמו תמיד. תפסו אותנו עם המכנסיים למטה" - אמר ועדיין לא ידע כמה צדק.

חדשות השעה 7 בבוקר אישרו שהפעם זה שונה. לא עוד סבב אלא פתיחת מלחמה לכל דבר ועניין ביום שמהר מאד יקבל את השם "השבת השחורה". לא הספקנו לעבור כמה קילומטרים וטלפונים לאמיר ולעופר שכבר נמצא בדרכו דרומה. אין מה לעשות, פרצה מלחמה והטיול כמובן מבוטל. נדחה למועד לא ידוע, מאוחר יותר. ומאז, הכל הסטוריה וחיינו השתנו מקצה לקצה.

סוף ינואר 24. שלושה וחצי חודשים אחרי. אז, ב-7 לאוקטובר, לא היינו מאמינים שהמלחמה תהיה עדיין איתנו. מצד אחד צה"ל מכה בחמאס, מנצח ועושה היסטוריה, אבל הדרג המדיני ממאן לקבל החלטות והמלחמה נמרחת ונמרחת בעצלתיים מי יודע עד מתי. בין לבין, החיים חוזרים פחות או יותר למסלולם, ממש כמו הטיולים שלנו. אבל נשאר לנו "חשבון פתוח" – הטיול של מועדון רקסטון מיום פריצת המלחמה, נקבע לשבת ה-27 לינואר ולכאורה, אין בכך שום עניין מיוחד, למעט העובדה הפעוטה שאנחנו בשיא החורף שכבר נקבע כאחד מארבעת החורפים הגשומים ביותר שהיו כאן ב-80 השנים האחרונות ועוד ידו נטויה.

כל השבוע ניתך המבול בעוצמה וללא הפסקה. התחזיות לא היו מעודדות לגבי הצפון והמרכז שימשיכו להתקלח ולטבוע תחת גשמי הזעף, אבל מכ"מ העננים החביב עלי בישר שהגשמים נעצרים בקו ירושלים. מדבר יהודה, כראוי להגדרתו "מדבר בצל הגשם", יהיה נקי מעננים ויבש והטיול יוכל לצאת ללא כל קושי.

מכ"מ העננים בישר?... אז בישר. אחרי גשם שוטף לאורך כל הדרך, גם בירושלים וגם לדי מעלה אדומים, בשעה שמונה וחצי אני מתייצב בתחנת פז מישור אדומים והשמיים לובשים שמיכה אפורה-כהה של עננים שמטיחים בעוז גשם חזק ללא הפסקה. איך ייצא הטיול ככה? השבילים יהפכו למשטחי החלקה. אבל כולם כבר מגיעים וכבר מאוחר מדיי לבטל שוב. החלק הבעייתי עבורנו יהיה השביל ממישור אדומים ועד לטיפוס להר מונטר, שם הם הופכים לטרשיים-סלעיים ואולי תהיה לנו אחיזה. לקחתי סיכון גדול והודעתי לחבורה שהטיול יוצא כמתוכנן, אבל בדגשים על נהיגה איטית וזהירה ומרווחים מוגדלים בין כלי הרכב מחשש להחלקות.

רמת העבירות בטיולים למרסבא ברוב ימות השנה היא קלה ואפשרית בהחלט גם לג'יפונים נטולי הילוך כוח. אבל היום, הבוץ החלקלק מקפיץ את רמת הקושי שתי דרגות לפחות כלפי מעלה. כל מעבר הופך למאתגר, כל טיפוס קטן הוא הימור חלקלק. צמיגי הכביש וה-AT של הרקסטונים נסתמים והופכים ל"סופגניות" מבוצבצות, נטולות אחיזה לחלוטין. מהירות התנועה הממוצעת שלנו היא חד ספרתית, מה שלא מונע החלקות מצמררות. מצד שני, הגשם שטף ומירק את הכל – אין אבק בכלל, הראות נפלאה, הסלעים והטרשים רחוצים ונקיים. כאשר השמש מציצה פה ושם מבין העננים הסלעים הרטובים פשוט מבהיקים ונוצצים וזה מחזה מיוחד ביותר שאנחנו לא רגילים לו במדבר.

הגענו לתצפית הר מונטר. קרעי העננים התלכדו ושוב מטיחים בנו גשם שוצף – אי אפשר לצאת מהמכוניות לטובת הסבר על מקום, אבל גם לא נעים להמשיך בדרך ככה. אז יושבים ברכבים וממתינים להפסקה קלה בגשם על מנת לספר את סיפורו של המקום

הר מונטר – הוא "הר העזאזל" המקראי. גובהו 524 מטרים מעל פני הים ופירוש שמ בערבית הוא "הצופה", ואכן, מפסגתו תצפית מרהיבה.

מקובל לזהותו עם "צוק העזאזל", ממנו היו משליכים מדי שנה את "השעיר לעזאזל" (כלומר "שעיר-עיזים" – תייש זכר) ביום הכיפורים, על מנת לכפר על עוונות עם ישראל.

הקיסרית אודוקיה, אשתו של הקיסר תיאודוסיוס השני, שליט האימפריה הביזנטית, שהתגוררה בירושלים משנת 442 עד 460 לספירה, בנתה על פסגת ההר מגדל לכבודו של אותימיוס, ממנהיגיה הבולטים של נזירות מדבר יהודה. בשנת 511 ייסד הנזיר סבאס על פסגת ההר מנזר בשם סכולאריוס. מנזר זה היה הגדול ביותר מבין המנזרים שנה סבאס במדבר יהודה.

כיום לא נמצאים כאן שרידים לאותו מנזר, אבל ניתן לראות שרידי חפירות ממלחמת העולם הראשונה, עת נכבש המקום על ידי כוח בריטי שהשתייך ל"חיל המשלו חהמצרי" (שמ והרשמי של הכוח הרב-לאומי בהובלת הבריטים, שבראשו עמד הגנרל אלנבי) מידי כוחות האימפריה העות'מנית ב-19 בפברואר 1918

הפוגה בגשם מדרבנת אותנו לרדת מפסגת המונטר ולהמשיך בדרכנו לכיוון המרסבא. ושוב – מעברים שבימים כתיקונם "לא נספרים" ברכב כמו הרקסטון, נלקחים עכשיו בדחילו ורחימו, עם החלקות הצידה ואחד הכלים גם קורע צמיג – תפעול מהיר של החלפת גלגל ואנחנו ממשיכים ומתייצבים בתצפית אל מול מנזר המרסבא וכאן, כמו להכעיס, שוב מתחיל גשם זלעפות ואין לי ברירה אלא לספר את סיפורו של המנזר דרך מכשיר הקשר... כמה דקות אחר כך נפסק הגשם ואפםשר לצאת מהמכוניות ולצעוד (בזהירות) לתצפית על המנזר המרשים

מנזר מרסבא – בערבית "דיר מאר-סאבא", ביוונית "הלאורה הקדושה של סבאס הקדוש מירושלים", הוא מנזר יווני-אורתודוקסי הבנוי על צוק במדרון נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה, בתחומי שטח C. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות כ-1,500 שנים. סבאס שפעל במשך כ-50 שנים להקמת מנזרים ומיסיונים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה ביותר מבין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית, והיה בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.

מנזר מרסבא ידוע ב"טיפיקון" שלו, סידור הנחיות בדבר התפילות והטקסים של הכנסיה האורתודוקסית, שהוכר כטיפיקון הסטנדרטי הראשון. טיפיקון זה ריכז את אורחות החיים, התפילה והמנהגים של הנזירים המוקדמים בארץ ישראל, במצרים ובאסיה הקטנה, והורחב ועודכן במאה ה-7 ובמאה ה-8. בשל קרבתו היחסית של המנזר לירושלים, כונה לעתים טיפיקון המנזר בשם "טיפיקון ירושלים". טיפיקון המנזר הגיע לקונסטנטינופול ושימש כבסיס לגלגוליו הרבים של הטיפיקון האורתודוקסי הסטנדרטי עד ימינו.

תצפית המרסבא היא אחד היעדים הפופולריים בקרב ג'יפאים בישראל. ביקרתי כאן כבר מאות רבות של פעמים, ובכל זאת, המראה מרהיב ועוצר נשימה בכל פעם מחדש ובמיוחד היום, כאשר הגשם מירק וציחצח את הטרשים הבוהקים בשמש על רקע השמיים הצבועים כחול-עמוק עם כתמי עננים. מכאן אנו נעים מזרחה ואח"כ דרומה על כביש בקעת הורקניה, עצירה קצרה לארוחת צהרים וממשיכים דרומה. השבילים כאן מאתגרים בסיכונים משלהם – גשמי הזעף מוטטו את שולי השביל ובמקומות רבים נפערו בורות שיכולים לבלוע לתוכם ללא קושי אפילו רקסטון שלם.... וצריך להיות ערניים מאוד. הציר מתפתל בין הגבעות, עם מעברים טכניים פה ושם, ובהחלט לא משעמם, ונקודת העצירה הבאה שלנו היא "בור העמודים".

"בור עוזיהו"/"בור העמודים" – דוגמה מצויינת לאיך רב-סרן שמועתי מתחיל לגלגל ידיעת פייק שהופכת אותו מרב-סרן לרמטכ"ל, או לכל הפחות לאוגדונר.... השמועה התגלגלה זמן רב בין ישראלים באיזור מדבר יהודה, כ-8 ק"מ מזרחית להרודיון שמדרום לבית לחם – מתיישבים, חיילים, וגם ג'יפאים שלא חוששים לשוטט בשטחי C ו-B, דיברו ברמיזות על מאגר מים תת-קרקעי קסום, חשאי, חצוב בסלע, אי שם במדבר יהודה. מקום נסתר מהעין ופלאי. מהר מאוד הוצמדו לו מיתוג תנ"כי ואווירת קדושה מסתורית – ייחסו את חפירתו לסביבות שנת 700 לפני הספירה כלומר לתקופת שלטונו של המלך עוזיהו – ושמו נקרא "בור עוזיהו". כמו תמיד, סופו של הסוד הגדול שמישהו סימן את מיקומו בתוכנות הניווט והפך אותו לידוע ונגיש. קבוצות של מטיילים החלו לפקוד את המקום. ואט-אט התברר שהבור לא כזה עתיק ולא נחפר על ידי עוזיהו (כעת הסברה השולטת היא שנחפר בתקופה הביזנטית ,שזה צעיר יותר בכ-1100 שנים מעוזיהו...) – יותר מזה, בעל עדרים פלסטיני בשם פואד מהכפר הסמוך זעתרא, הוא זה שגילה את הבור, חפר והעמיק ובנה עמודים וטייח ובהחלט נתן עליו חתיכת עבודה – והכל כדי שיוכל לאגור כמות גדולה של מים שתאפשר לו להשקות את עדריו. התוצאה בהחלט מרשימה – גרם מדרגות שיורד לאולם תת-קרקעי גדול, נתמך בעמודים גדולים ומתמלא במים בתקופת החורף, מאפשר השקיית העדרים למשך תקופה ארוכה.

מפה לשם, הזמן עף וצריך לתת את הדעת שעוד דרך לא קצרה ולא פשוטה לפנינו ושאנחנו מוכרחים להגיע למצוקי דרגות לפני החושך, ללא תקריות, פנצ'רים או נזקים שיעכבו אותנו ויכניסו אותנו לעלטה בשטח שאינו מסביר פנים מכמה בחינות – קשיי עבירות בנקודות ספציפיות לאורך השבילים שהגשמים עשו בהם שמות, סיכון לשיטפון בכברת הדרך הקצרה בתוך אפיקו של "הדרג'ה", הלא הוא נחל דרגה המרהיב, וסתם תנועה בחושך שזה פחות נעים. זה הזמן לדרבן את החבורה – למזלנו, טיפסנו החוצה מערוץ הדרג'ה דקות ספורות לפני שירדה החשיכה, אבל זה הספיק כי מכאן ועד לנקודת הסיום מול השער של מצוקי דרגות זו כבר כברת דרך קצרה של דקות ספורות בלבד.

הטיול הזה הסתיים בשלום, בהנאה צרופה ובכיף גדול ולאחר מעשה, אני מודה שלקחתי כאן הימור לא קטן עם מזג האוויר – הימור שהפעם הצליח והפך את הטיול לחוויה רצינית ביותר. כמובן שאי אפשר לעשות דברים כאלה ללא שיתוף פעולה של קבוצה מצויינת, ממושמעת, שהפגינה נהיגה טובה ואחראית וגם הרקסטון – רכב כביש-שטח מפואר ומפנק אבל עם תדמית-שטח צנועה למדי, שהוכיח שוב שגם הוא יכול, כמו גדול – עם מעט הכנה מקדימה כמו מיגונים, צמיגי AT ואולי הגבהה קלה, מתקבל רכב טיולים מצוין ונוח בעל יכולות יפות מאוד.

היה מעולה! תודה לכולם, נתראה בטיולים הבאים!