יומיים טיול ג'יפים מנחל צין לנחל נקרות ולמכתש רמון 1/3/24 עד 2/3/24

הרעיון לחבר שני מסלולים קלאסיים ולייצר מהם טיול אחד ארוך, מאתגר, מתובל בחניון לילה בשטח, אינו חדש ורבים אוהבים בדיוק את סוג הטיולים הזה, עם לינה בשטח. אבל עונת הטיולים בתחילת 2024 אינה ככל קודמותיה – בכל זאת מלחמה שמעיבה על מצב הרוח מתחילת אוקטובר, ובכל זאת חורף ואולי אנשים חוששים מהקור – אלה ההסברים שעמדו מול עיני לנוכח קבוצה קטנה ממה שאני מכיר ורגיל. אבל איזו קבוצה! מהר מאוד שכחתי מהסקפטיות והתחלתי להינות.

היום הראשון לטיול מזמן לנו מפגש בדימונה וירידה דרך הכביש המנדטורי אל מעלה עקרבים, הסברים על המקום ועל פיגוע הטבח שאירע שם באוטובוס אגד בדיוק לפני 70 שנה, ב-17 למרץ 1954.

יורדים בסרפנטינות (בזהירות, שולי הכביש מתפוררים ומתמוטטים מחוסר תחזוקה) ונכנסים להרפתקאת מסלול נחל צין – הצין הוא נחל גדול שמתחיל אי שם באיזור מישור הרוחות בכיוון צפון-מזרח, עובר מדרום לשדה בוקר אל בקעת צין, ממשיך מזרחה מצפון להר צין ולמפעלי צין/אורון, ואחרי שנחצה ע"י כביש 227, מתחיל מסלול הג'יפים המפורסם – קצר יחסית, אבל "עבה".... שמשלבים בו למצב LOW כבר בהתחלה ונשארים כך כמעט עד סופו בואכה כביש 90, פשוט כי ברמת הנהיגה אין בו רגע אחד משעמם – המסלול אינו ממש קשה, אבל כל-כולו טיפוסים בעליות וירידות במדרונות, מעברי מדרגות, פיתולים ותמרונים בין בולדרים, מעברי מים ובחורף ברוך משקעים ושטפונות, ימתינו לכם גם מעברי בוץ שיודעים להיות נבזיים.

מי שטיפת הפוספטים הירוקים-זרחניים ממפעלי הצין הזורמים אל הנחל, ידועים כקורוזיביים ומזיקים לכלי הרכב. אנו שמחים לבשר כי בניגוד לעבר, לפחות בשנה האחרונה מעברי המים במסלול רדודים מאוד, בקושי בגובה דופן הצמיגים. אם תסעו לאט לאט, לא תשפריצו מים, וגם לא תראו בהמשך "ג'ינג'ים" של חלודה על חלקי המתכת ברכב.

לאורך הצין כמה וכמה אטרקציות ידועות – עין עקרבים, עין צין, מעלה הסכין, תצפית על גבי צין, מעבר הפרסה, סכר צין, טיפוס במדרגת צין, תצפית אל גבי שיש, טיפוס מעלה אשמדאי (שכבר קל וידידותי מבעבר, אך עדיין מצריך תשומת לב ואולי עזרה קלה למתקשים), נחל חצרה, ירידת המדרגה במעבר חצרה, תצפית ממרפסת מפל חצרה.

לקראת אחר הצהריים אנו חוצים את כביש 90 ועוברים ממראות מצלעות הטרשים של נחל צין לתפאורה שונה לחלוטין – נופי החוואר הלבן והפריך של נחל אביה ונחל אמציהו, עליו אנו מתגלגלים דרומה לכיוון חצבה וחניון הלילה שלנו – חניון נחל בתרון, הידוע יותר לג'יפאים בשם "מרפסת עידן" – אחד מחניוני הלילה הטובים בנגב, שמצטיין בכמה יתרונות מובהקים – בדרך כלל לא קר כאן, עצי שיטה יפים ומצלים ומצוק שמגן מאור השמש בבוקר ומאפשר יקיצה טבעית ולא מאולצת. החסרון היחיד של החניון המעולה הזה – נגישותו לפרייבטים, שגורמת לו להיות פופולרי למדי. לתשומת לב מחפשי ההתבודדות - לעולם לא תהיו כאן לבד.

כל עוד יש לנו אור שמש לפני השקיעה, זה הזמן להקים את האוהלים ולארגן את המחנה. עם רדת החשיכה – זמן להדליק מדורה, לשבת סביבה ולבהות באש המרצדת, בזמן שהגחלים שבמנגל עובדות במרץ על ארוחת הערב. כמקובל בחניוני הלילה בשטח, גם הפעם לא מזניחים את הצד הקולינרי – אז מה היה לנו הפעם? שקשוקה עם קבב, תבשיל טלה מפורק ופלפלים מעלף, סטייקים בלאק-אנגוס עסיסיים וחזה אווז שהוא כבר מעדן מקטגוריית הגורמה.

הכל נשטף היטב ביין טמפרנילו ספרדי, הרבה בירות וכוס ויסקי לפינאלה. אני שואל אתכם, בכנות, מי צריך יותר בחיים?..... אחרי יום נהיגה ממצה וחינגת לעיסה כזו שמשכיחה את תלאות היומיום, התרסקתי לתוך האוהל, התעטפתי בפוך ומאז ועד הבוקר אני כבר לא זוכר כלום. עד כדי כך היתה השינה שלי עמוקה וטובה כמו שרק בשטח אפשר.

בוקר שבת, היום השני לטיול. היום נתחיל ב"דרך השלום" שהיא אמנם כביש סלול, אך מתפתל דרומה לאורך גדר הגבול עם ירדן ל"תצפית השלום" וסמוך למושב עין יהב, ל"חניון הזיל" לזכרו של רותם שני ז"ל, חניון-יום קטן ונחמד עם צל ושולחנות וברז מים, שהאטרקציה שלו היא משאית צבאית רוסית ישנה מדגם "זיל", שלל מאחת המלחמות, שמוצבת כאן בשלמותה. חוצים שוב את כביש 90 והנה אנחנו בנחל נקרות.

הקלאסה של נחלי הנגב, עם כל האטרקציות שלאורכו – חציית "ציר המעיינות", הצילום ההכרחי מתחת ל"רגל הפיל" וכניסה לגב חולית שלצערנו כמעט ולא נותרו בו מים (אבל עדיין המקום מרהיב והטיפוס לגב מאפשר חילוץ עצמות מהנהיגה הארוכה.

רק בזהירות בבקשה! לטעמי המאוד אישי, האטרקציה העיקרית של נחל נקרות היא בנסיעה איטית עם חלון קדמי מופשל ודלתות שהוסרו והושלכו לתא המטען, ופשוט להתמסטל מרחש החצץ שמתחת לצמיגים.... כאשר מצוקי הסלע האדירים מעניקים תפאורה דרמטית משני הצדדים.

אחרי שחולפים על פני מיצד נקרות, הנחל משנה את פניו – הוא הופך לצר ומצוקי עוד יותר, והציר מתחיל לאתגר במעברי סלעים צפופים שמצריכים כיוונים מדוייקים, כאילו הכנה ומתאבן לקראת המנה העיקרית – טיפוס במדרגת הנקרות המפורסמת, שלאחרונה הפכה לרעה ומאתגרת.

אז מה הסיפור כאן? ראשית, מעבר צפוף בין שני סלעים גדולים ואז צריך לפנות שמאלה בחדות ולהתייצב מול מדרגה גבוהה משופעת בתלילות. כמה גבוהה? מטר וחצי בערך, בשיפע של כ-45 מעלות. מעל למדרגה, "מדף" סלע ברוחב רכב בדיוק, אלא שכדי להתייצב עליו צריך לפנות ימינה ב-90 מעלות ולמעט ג'ימני, כל רכב אחר יזדקק שם לכמה תמרוני קדימה-אחורה.

ואז מגיעה המדרגה השנייה – פניה חדה ב-90 מעלות שמאלה, ומדרגה קטנה יותר אבל גם קשה יותר, שללא בניית מע"צ עלולה להפיל בפח גם כלי רכב עם נעילות. על מנת לסייע למתקשים, צריך רכב עם כננת שיתייצב מול המדרגות בשיפוע תלול ולא נעים בעליל. המדרגה השלישית שבהמשך, אם הצלחתם לעלות ולהגיע אליה, היא כבר כלום ושום דבר.

רוב הכלים בקבוצה לא אמורים להתקשות – הסופה שלי והפ'גרו BK, כפולי נעילות, מטפסים בקלילות, שני רוורסים והיידה – למדרגה השניה, שגם היא חולפת חיש קל. הכננת שלי התגלתה כתקולה, ועל כן ניאלץ להיעזר בכננת שעל הפג'רו. גם הג'ימני הנעול-אחורה של סלאבה והרנגלר וויליס הארוך מתגברים על המדרגה הראשונה הגבוהה, אבל נאלצים להימשך כמה סנטימטרים באמצעות הכננת במדרגה השנייה. וגם הם למעלה וכולנו מתפנים לאתגר של היום – איך להעלות כאן את הדודג' ראם הענקי של שחר.

ראם מוגבה על צמיגי 35, אמור לא לספור את המדרגה הזו וזה אכן כך. אבל הבעיה היא בתמרון ימינה. הרכב הזה כל כך ארוך, שפשוט אין לו מקום לתמרונים כאן, בלי להישפך לשיפוע צד קטלני. מדובר בדגם 2500 עם קפיצי סליל מאחור שבמפתיע, לא מייצרים הרבה מהלך אפקטיבי. הראם הענק מרים גלגלים באוויר ומתנדנד באופן מפחיד ואני מודה שאני חושש שיתהפך. נשארו לי שלוש אפשרויות – לוותר ולשלוח את שחר אחורה בחזרה לכביש 90 לבדו – לא בא בחשבון. לוותר על המשך המסלול, להוריד את כל הקבוצה במדרגות ולחזור ביחד עם שחר לכביש 90, אפשרי, אבל ייחשב מבחינתי כסוג של כשלון וגם יבאס את האנשים וזהו בהחלט מוצא אחרון. נותרה אפשרות אחת, אפשר לומר שזו התחכמות – אם נעביר את הראם הענקי לאורך מדף הסלע שניתן לטפס אליו בקלות כ-50 מטרים לפני המדרגה, נוכל לעקוף אותה ולכוון אותו היישר למדרגה השניה, אותה הוא כבר יצליח לטפס בקלות כי אין בה סכנת שיפוע צד והתהפכות.

הסיכון כאן – נסיעה של כ-50 מטרים על מדף סלע שאינו ממש ישר ורוחבו צר מרוחב הרכב, בשיפוע צד כאשר שני גלגלים מחשבים ליפול ממנו, מה שיהפוך כהרף עין להתהפכות ספקטקולרית. זה בפירוש צל"ש או טר"ש.

מעל סיפון הראם הענקי, שחר לא רואה כלום. רק עושה מה שאני אומר לו. הוא מתקדם על סל"ד-סרק במהירות של צב כאשר אני מכוון אותו קוביה-קוביה וכולם מחרישים כדי לא להפריע לריכוז הנדרש. לא נלאה אתכם עוד – התרגיל עבר בהצלחה. את המדרגה השניה הוא כבר לא הרגיש בכלל וזהו – הדרמה הזו, שגרמה לי להזדקן בכמה שנים, הרחק מאחורינו. והנה – מסתבר שיש דרך להעביר טנדר פולסייז, כולל דגמי 3500 הארוכים, גם במכשול מדרגת הנקרות שלכאורה מציב בפניהם אתגר רציני, על סף הבלתי עביר. האם אעשה זאת שוב בקרוב? לא בטוח....:)

מכאן, הטיפוס במעלה דקלים והעלייה במעלה נוח זה כבר בקטנה. לא מתעכבים. רק ציר מצוק המכתש שאמנם מרהיב ביופיו אבל הוא ארוך, איטי, טרשי ותוקפני והפך למטלטל, גובה מהראם הענקי פנצ'ר לקראת הסיום.... זה חלק מהמשחק ומהתחביב, מחיר זעום ביחס לסיכונים האחרים של נהיגת שטח טכני. פרט לפנצ'ר הזה, לא היתה לנו אף תקלה.

הסיום במצפה רמון רגע לקראת שקיעה, בול בזמן לפי התוכנית. פינאלה ראויה לטיול מושלם, מרהיב עין. קוקטייל מדויק של נופים, אתגרי נהיגה, שיתוף פעולה קבוצתי ועזרה הדדית בקבוצה מצויינת. כמו אנחנו אוהבים להגדיר – "אויר, אוירה, עבירות". אחד הטיולים הטובים שהיו לנו ועל כך תודה לכולם. נתראה שוב בקרוב!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן