מבוטח שרכבו ניזוק, אינו חייב לתקן אותו לצורך הוכחת הנזק

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

באחד הימים, גילתה מבוטחת של חברת הביטוח AIG כי רכבה נפגע בחניה מרכב אלמוני. היא דרשה מחברת הביטוח את הפיצוי עבור נזקי הרכב, אולם דרישתה נדחתה בנימוק שחברת הביטוח מפקפקת במהימנותה.

המבוטחת פנתה לבית משפט השלום בתל אביב. השופט עדי הדר הורה לאיתוראן להגיש לו דו"ח איכון על מיקום הרכב בזמנים הרלבנטיים לתאונה. תוצאות הדו"ח לא הותירו ספק כי למסלקי התביעות לא היה כל בסיס לפקפק במהימנות המבוטחת. חברת הביטוח נאלצה לחזור בה מחשדותיה. אולם כפי שנראה מיד, AIG לא רק שלא התנצלה על חשדות השווא שהטיחה במבוטחת. היא המשיכה להטיח במבוטחת כי היא מבקשת להתעשר על חשבונה על ידי הגדלת נזקיה ולכן לא מגיע לה דבר.

טענת AIG התבססה על העובדה שהמבוטחת הגישה לבית המשפט חוות דעת של שמאי פרטי לפיה הנזק לרכבה מסתכם ב- 36,000 שקל. זאת לעומת חוות דעת נגדית של שמאי הביטוח לפיה הנזק מסתכם ב- 23,000 שקל בלבד.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

אלא ששמאי הביטוח לא התייצב בבית המשפט לחקירה נגדית. על פי דיני הראיות, היה השופט הדר חייב להתעלם מחוות דעתו ולפסוק על פי חוות דעת השמאי הפרטי. על אחת כמה וכמה לאור העובדה שהחקירה הנגדית של השמאי הפרטי לא "סדקה את חוות דעתו", כלשון השופט. למסקנה זו, שיש לפסוק לטובת המבוטחת את הסכום שקבע השמאי הפרטי (36,000 שקל), הגיע גם השופט עדי הדר. ואף על פי כן, פסק השופט אחרת. איך ייתכן הדבר?

המבוטחת הביאה למשפט את אחיה. זה האחרון העיד, כי הרכב הובא על ידו לתיקון במוסך, אולם האח לא השכיל להמציא קבלה המעידה על סכום התיקון. נציג AIG עט על המחדל להמציא קבלה כמוצא שלל רב וביקש מהשופט לדחות כליל את תביעת המבוטחת.

אכן, הודה השופט הדר: מבוטח שרכבו ניזוק, אינו חייב לתקן אותו לצורך הוכחת הנזק. די בכך שהוא מציג חוות דעת לגבי סכום הנזק, כפי שעשתה המבוטחת בענייננו. אולם, מרגע שהתיקון מבוצע לפני פסיקת הפיצוי, מבהיר השופט, המבוטחת חייבת להציג קבלה על תיקון הרכב. זאת כדי להגן על חברת הביטוח. שמא חס ושלום, המבוטח "יתעשר" ויקבל יותר מהסכום ששילם בפועל למוסך.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

אולם, הוסיף השופט: אי הצגת הקבלה אסור שתוביל לשלילת כל תגמולי הביטוח מהמבוטח. תוצאה שכזו אינה מידתית. עדיין מונחת בפני בית המשפט חוות דעת שמאי הביטוח. מכאן, שישנה ראיה בדבר קרות הנזק. לכל היותר ניתן לשער כי המבוטחת חסכה לעצמה חלק מתשלום התיקון הנדרש על פי חוות הדעת. לכן, פסק השופט הדר, יש לפסוק למבוטחת את הסכום בו נקב שמאי הביטוח, בסך של 23,000 שקל.

AIG לא ויתרה. חברות הביטוח יודעות כי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, המשמש ערכאת ערעור על בית משפט השלום בתל אביב, יש להן סיכויים טובים לפגוש בשופטת אביגיל כהן והן אוהבות לערער בפניה. מיד נראה מדוע.

השופטת אביגיל כהן מציינת, כי צדק השופט הדר בקובעו כי כאשר המבוטח מתקן את רכבו, עליו להמציא קבלה על תיקון הרכב. אולם הוא טעה משפטית, כאשר קבע כי במקרה שהמבוטח לא ממציא קבלה, הוא זכאי לקבל את סכום הנזק שקבע שמאי הביטוח. לדעתה, במקרה שהמבוטח לא המציא קבלה, הוא לא זכאי לדבר.

השופטת כהן הודתה בגילוי לב כי פסק דינה גורם עוול. הנה במילותיה היא מתארת עוול זה: "המבוטחת רכשה ביטוח, אירעה תאונה, נגרם לה נזק אך היא לא תקבל דבר מחברת הביטוח". היא גם מודה שפסק דינו של השופט עדי הדר "צודק יותר מבחינה מוסרית ורעיונית", שוב במילותיה. אולם לגישתה, תפקידו של השופט הוא לא לעשות צדק, אלא משפט.

למזלנו, המבוטחת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט אלכס שטיין זיהה מיד כי פסק דינה של השופטת אביגיל כהן לא רק חותר תחת תחושת הצדק, אלא גם אינו נכון משפטית. הוא נתן רשות ערעור ובמותב של שלושה שופטים הפך את פסק דינה.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

פסק דינה של השופטת כהן, קבע השופט שטיין, "גורם עיוות דין ואנו מצווים לתקנו". חוות דעת שמאי הביטוח, מוסיף השופט, מלמדת כי בין חברת הביטוח לבין המבוטחת, קיימת מחלוקת אך ורק על פער של 13,000 שקל בין הערכת הנזק על ידי שמאי הביטוח לבין הערכת הנזק על ידי השמאי הפרטי. במילים אחרות: היעדרה של קבלת התיקון, גרמה לחברת הביטוח נזק ראייתי רק בכך שנשללה ממנה האפשרות להוכיח שהנזק לרכב אינו עולה על 23,000 שקל. זאת ותו לא. תיקונו של הנזק הראייתי צריך להעמיד את תגמולי הביטוח להם זכאית המבוטחת על סך של 23,000 שקל ולא על 0 שקלים, כפי שסברה השופטת אביגיל כהן "מחמת שגגה".

מה שמפליא במקרה זה, היא ההתעלמות בשלוש הערכאות מחוק חוזה הביטוח. מרגע ששמאי הביטוח קבע כי אירע נזק של 23,000 שקל, סכום זה הפך להיות "תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב". לפי סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, הייתה AIG חייבת לשלמו למבוטחת תוך 30 יום בלי טריקים ובלי שטיקים. בכך הייתה נחסכת ההתדיינות המיותרת על פני שלוש הערכאות.

לאתר של עו"ד חיים קליר

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה