רכב על טרקטורון, נפגע במוחו בהתנגשות עם נחיל דבורים. האם זכאי לפיצויים?

התמונה מתוך מסע של אתר השטח במונטנגרו ואין לה כל קשר לכתבה

מבוטח של חברת הביטוח שומרה, נהג ברכב מסוג פולאריס באזור נחל תבור. מדובר ברכב שטח פתוח מכל כיווניו המוגדר על ידי היצרן כטרקטור. לצדו של המבוטח ישב נוסע.

סמוך למושב מולדת, הגיח לקראתם בפתאומיות נחיל ענק של מאות דבורים בגוש שחור, מבהיל ומהיר. ההתנגשות באותו גוש שחור הייתה בלתי נמנעת, העיד הנהג. לאחר ההתנגשות הנהג והנוסע היו "מלאים בדבורים. גם ברכב עצמו היו המון דבורים מתות". הנהג עצר את רכב השטח בצד. הוא והנוסע ניסו לנקות את עצמם ואת הרכב מהדבורים, כדי שיוכלו להמשיך לנסוע. כשעלו חזרה לרכב הבחין הנהג שהנוסע מדבר בצורה מוזרה וכי דבר מה אינו תקין אצלו. הנוסע הובהל לבית החולים העמק. שם אובחן אצלו נזק מוחי הנובע משוק אנפילקטי (שוק אנפילקטי הוא תגובה אלרגית, מסכנת חיים, הפוגעת במערכות שונות בגוף, לרבות בנשימה, בדרכי הנשימה ובזרימת הדם-ההסבר מאתר מכבי).

רכב השטח היה מבוטח כאמור בשומרה. הביטוח היה ביטוח חובה המכסה את נוסעי הרכב מפני נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנוסע שנפגע מהשוק האנפילקטי הגיש תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד שומרה. התביעה הונחה על שולחנה של השופטת סיגל רסלר-זכאי.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח ברומניה ואין לה כל קשר לכתבה

חוק הפיצויים, ציינה השופטת רסלר-זכאי, לא מכסה כל נזק גוף שנגרם בעת השימוש ברכב, אלא רק נזק שנגרם עקב השימוש ברכב. לכן הנפגע אינו זכאי לכל פיצוי, אם הרכב מהווה רק 'זירה' להתקפה אישית על אדם המצוי בו והאירוע המזיק אינו קשור לנסיעה ברכב. כך למשל, הבהירה השופטת, חולה המדביק אדם היושב ברכב, אינו זכאי לפיצוי. באותו אופן, לדעת השופטת, אדם הנפגע מעקיצת דבורים אינו זכאי לפיצוי, בין אם נעקץ בעת שניקה את עצמו בתוך הרכב, מחוצה לו, או בעת שניקה את הרכב, כדי להתחיל ולנסוע בו שוב.

אכן, הודתה השופטת, בית המשפט העליון קבע, כי דריסת רכב על ידי בעל חיים מהווה סיכון תחבורתי ובכך מתקיימת הדרישה לקשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק. אולם במקרה זה, לא התנגשות הרכב בנחיל הדבורים הביאה לעקיצה שגרמה להתקף האנפילקטי. אם הנפגע נעקץ בתוך הרכב, אזי הרכב שימש זירה בלבד. אם נעקץ מחוץ לרכב בעת ביצוע ה"נקיונות", אזי הנסיעה הסתיימה זה מכבר. ואם נעקץ בעת שניקה את הרכב כדי להמשיך בנסיעה, אזי אין בפעולה זו משום פעולה חיונית לביצוע הנסיעה.

מעבר לכך, הדגישה השופטת, הקשר הסיבתי מתקיים רק בכל הנוגע לסיכונים טבעיים לשימוש תחבורתי ברכב. עקיצת דבורים, אינה סיכון טבעי לנסיעה ברכב. היא יכולה הייתה להתרחש בכל מקום בו מצויים בני אדם ודבורים.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בארמניה ואין לה כל קשר לכתבה

בסופו של יום, הותירה השופטת סיגל רסלר-זכאי את הנפגע הקשה ללא פיצוי על הנזק המוחי שנגרם לו, תוך שהיא מודה כי בכך היא מיישמת את מגמת בית המשפט העליון, לצמצם את מעגל הנפגעים הזכאים לפיצויים רק לאירועים הנופלים, בדרך הטבעית, הפשוטה והמקובלת לגדר המונח "שימוש ברכב מנועי".

ואני ברשותכם ועם כל הכבוד לשופטת סיגל רסלר-זכאי, מבקש להעלות הרהורים לגבי נכונות פסק הדין. לפי הספרות המקצועית העוסקת בעקיצות דבורים, מנגנון העוקץ של דבורים נועד אך ורק לצורכי הישרדות. דבורה לא עוקצת בני אדם סתם כך, אלא כאשר היא חשה מצוקה. "בכניסה לכוורת נמצאות הדבורים השומרות", מסביר הדבוראי ד"ר עזריה לופו באתר הקרן הקיימת, "אשר בשעת סכנה הן מפעילות אזעקה, כלומר הן מפרישות פרומון, שהוא חומר ריח המשמש לתקשורת ביניהן ולקריאה לעזרה לשאר הדבורים. אלה מגיעות לעזרה ויחד הן תוקפות את הפולש בעזרת העקיצות". לאור דברים אלה, האם לא היה ראוי שבית המשפט ייעזר במומחה בתחום, כדי לבדוק שמא קיימת הסתברות שהדבורים חשו מאוימות מרכב השטח, מרעשיו, מהאבק המתרומם, או מהדף הרוח שמהירותו יוצרת? במקרה כזה, בוודאי קיים קשר סיבתי בין השימוש בטרקטור לבין התקפת נחיל הדבורים שהביא לפגיעה כל כך קשה.

באחד המשפטים שנדונו בבית המשפט העליון, הבחין אחד מעורכי הדין, כי מצבו הקשה של הצד השני מעורר אהדה אצל השופט חיים כהן. עורך הדין הזדרז להזכיר לשופט כהן את הציווי המקראי "ודל לא תהדר בריבו".

על כך השיב לו השופט כהן, שהלך לעולמו לפני למעלה מעשרים שנה: "סהדי במרומים שלא אהדר ולא אצדיק שום דל בריבו, אלא אם כן אמצא לו צד זכות בדין. אבל מודה אני ומתוודה, שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין ולא אאמין לאומרים לי אל תיגע כי לא תמצא".

כמה רחוקים השופטים בימינו מגישתו האנושית של השופט חיים כהן.

לאתר של עו"ד חיים קליר

התמונה מתוך מסע של אתר השטח במונטנגרו ואין לה כל קשר לכתבה